כשאתם גולשים היום באינטרנט, סביר להניח שלשונית אחת בדפדפן שלכם נמצאת על פייסבוק, השנייה על ג'ימייל, ומדי פעם אתם נכנסים לראות מה קורה בדף הראשי של כמה מאתרי החדשות השונים, ביניהם כמובן גם mako. אולי כבר שכחתם אבל mako קיים רק 4 שנים, Ynet קצת יותר ואפילו לפני וואלה העתיק, היה פה אינטרנט אחר. יצאנו למסע נוסטלגי בעקבות האתרים הישראלים הגדולים של פעם, לראות כיצד נראה האינטרנט דובר העברית בעבר וכמה הוא השתנה.
*שימו לב: האתרים הישנים בנויים בקידוד עברית שכבר לא קיים יותר, לכן אין ברירה אלא להציג הכל בעברית הפוכה.
הלהיט הגדול לפני 15 שנה באינטרנט הישראלי היו "פורטלים" ("אתרי אינטרנט אשר מספקים נקודת התחלה או שער למקורות אחרים ברשת", כך על פי ויקיפדיה). כולם רצו להיות יאהו ולסדר את האינטרנט. יש נושא שמעניין אותך? אנחנו נוביל אותך לאתר בנושא הזה. ספרות, קולנוע, בישולים או הורדות. בעידן שבו לא היו עדיין מיליוני אתרים על כל נושא ונושא, הרעיון של לאנדקס אתרים חשובים לא היה נראה כל כך מגוחך ומופרך. גוגל עדיין לא נראתה באופק, וחיפוש ברשת לא היה כל כך מפותח, בוודאי שלא בעברית. אחד הפורטלים הפופולריים ביותר באותה תקופה היה וואלה, שהוקם ב-1996.
העיצוב הצפוף של וואלה, כפי שניתן לראות בתמונה, נבע גם מהעובדה שמסכים באותה תקופה לא היו כל כך גדולים והיו בעלי רזולוציה נמוכה מאוד. ההתמקדות הגדולה של וואלה באותה תקופה היתה סידור אתרים, אך גם היה לה נכס נוסף גדול מאוד, והוא הצ'אט. אזור הצ'אט של וואלה היה שוקק חיים וכלל לא מעט חדרים שבהם זרים מוחלטים דיברו אחד עם השני, אפילו בלי להחליף תמונות פרופיל בהתחלה.
וואלה, לעומת המתחרים הגדולים שלו, שבאו אחריו כמו תפוז ו-Ynet, הוקם קודם כל כפלטפורמה לשירותים נוספים. התוכן היה רק התוסף. כך, כבר בשנת 1998, חשב ארז פילוסוף, האיש שהקים את וואלה ונלחם על הקמת שירות המייל שלה, שמה שדרוש לאתר כמו וואלה אלה שירותים נוספים שיוכלו להתחרות בשירותים מחו"ל. וכך, שש שנים לפני שגוגל הציגה את ג'ימייל לעולם, וואלה הציגה בגירסה ראשונית את שירות המייל שלה, שרצה להתחרות בשירותי מייל נפוצים בזמנו, כמו שירות המייל הפופולרי הוטמייל.
"הקהל לא השתנה ב-15 השנים האחרונות. אלה אותם אנשים והם מחפשים את אותם הדברים" אומר פילוסוף ל-NEXTER. "מה שאנשים מחפשים זה עדיין תקשורת בין אישית. הם רוצים לדבר אחד עם השני. גם היום, כשאומרים שמייל זה מיושן ופאסה, שירות המייל של וואלה זה מה שמחזיק את האתר. אני יודע שההתעקשות שלי אז על שירות המייל היתה התעקשות נכונה וגם היום זה מוכיח את עצמו".
"וואלה של פעם היתה חדשנית. היום זה לא קורה"
"התעקשנו לבנות פלטפורמות של שירותים", אומר פילוסוף, "אני אמנם האיש שהקים את מחלקת התוכן של וואלה, אבל התוכן תמיד היה לצד שירותים חדשניים. הרעיון היה לתת שירותים לגולשים. גם בעולם כיום, פלטפורמות שירותים תמיד יהיו גדולות יותר מאתרי תוכן. גוגל ופייסבוק לעד יהיו גדולות יותר מכל אתר תוכן. כבר בזמנו הבנו את זה. למשל - ההתעקשות של תפוז להתמקד בתפוז קהילות. זה היה קטן מידי. חטפתי על הראש בכך שהחלטתי לסגור את הפורומים של וואלה, אבל במבט לאחור צדקתי".
מה השתנה בוואלה בעשור האחרון?
"הרבה מאוד השתנה. אני חושב שוואלה של פעם היתה חדשנית. היא ניסתה להילחם בשירותים מחו"ל, כמו שעשינו עם המייל שלנו. היום זה לא קורה. אתה לא רואה חדשנות, ניסיון לתת לקהל משהו חדש. באיזשהו מקום התוכן השתלט. אני לא רואה חדשנות בלהשיג תוכן. אני מדבר על המקור, על הפלטפורמות. זה מה שמביא קהל. יש לזה הרבה סיבות כמובן, כמו למשל העובדה שמפתחים איכותיים היום יעדיפו ללכת לסטארט-אפים, ולא להגיע לוואלה. סטארט-אפים מתמקדים בקהל בינלאומי, ולא רק בגולש הישראלי".
מי שהתחרה בוואלה על היותו האינדקס העברי המוביל, עם אזור מיוחד לצ'אט כמובן, היה אתר תפוז, שהכריז על עצמו כבר לפני 15 שנה בתור האינדקס העברי הראשון באינטרנט. שנה לאחר מכן, תפוז הפך ל"תפוז אנשים", ולאחר מכן התרחב גם לפורומים, שהפכו אותו לאחת הקהילות הגדולות והתוססות ברשת הישראלית.
אך מי שבאמת פיתחה את הפורומים היתה IOL קיצור של Israel On Line, שכבר עם פתיחתה היתה חלוצה בכמה וכמה תחומים באינטרנט הישראלי. IOL היתה למעשה הפורטל הראשון שהניח שהתוכן שלו שווה כסף לגולשים. תמורת שקל ליום יכלו הגולשים להיכנס לתכנים של IOL ולגלוש אל כתבות ממגזין הארץ, העיר ועכבר העיר. בנוסף, הציגו IOL אינדקס אתרים מתקדם משלהם עם אפשרות חיפוש וכמובן - הקהילות, שעם השנים הפכו לכוח האמיתי שלהם.
ב-2001, כשוואלה קנתה מקבוצת הארץ את IOL, הם החליטו לשלב את התכנים מהארץ בתוך אתר וואלה, ובנוסף לסגור את הפורומים של IOL על מנת להביא את המשתמשים הרבים לפורומים של וואלה. אבל אלה ברחו לפלטפורמות החדשות שהציעו להם בתפוז, שהחליטו בצעד נועז לא רק לבנות פורומים חדשים ומתקדמים, אלא גם לקדם תכנים מתוך הפורומים בעמוד הראשי של האתר. הצעד היה המסמר האחרון בארון של IOL.
וכמובן שאי אפשר בלי המלך של האינטרנט - נטקינג. הפורטל האגדי שהוקם חודשיים לפני וואלה כאתר הנצחה קטן לזכר יצחק רבין ולבסוף הפך לאחד הפורטלים הפעילים ברשת. גם נטקינג עשה את המהלך מאינדוקס אתרים לכיוון חדשות וטורים. בימיו הראשונים נטקינג אפילו הזכיר קצת בלוג, עם עיצוב חדשני ששם את התוכן בפרונט. שיתוף פעולה עם תוכניות בידור בטלוויזיה הפכו את נטקינג למלך הבידור באינטרנט. בשילוב עם טורים אישיים, ואפילו קומיקס אירוטי משלו, נטקינג הפך לספק בידור באינטרנט מהראשונים בארץ. נטקינג הקימו את הרדיו המקוון הראשון בארץ והיו חלוצים בבניית תכנים בסטרימינג באינטרנט הישראלי. ב-2001 סגר נטקינג את שעריו, אחרי שלא הצליח למשוך משקיעים נוספים למיזם האינטרנטי החלוצי.
ב-1999 החליטה ספקית האינטרנט נטוויז'ן להצטרף לעולם התוכן והקימה את פורטל נענע. הפורטל, שנראה כמו בסך הכל עוד אתר בסגנון של וואלה ו -IOL לא הצליח להתרומם מיידית, עד שבנענע החליטו להשקיע את השרתים הרבים שעמדו לרשותם בתוך ספקית רשת על מנת לבנות פורטל להורדת תוכנות למחשב. הפורטל, גירסה ישראלית ל-Twocows האגדי של Cnet הפך את נענע לאחד האתרים הנצפים ברשת.
"כל מודל תקציבי שהוא לא תרומות, דורש לחצות את כללי האתיקה על מנת לרצות את המפרסמים"
אבל לא רק פורטלים ואינדקסים היו ברשת בסוף המילניום. בין האתרים המעטים שאיכלסו את הרשת באותה תקופה היה ניתן למצוא את מוניטור, ניסיון ראשון נועז ומעניין ליצור מגזין רשת שהוא כל כולו תוכן מקורי מהרשת. זה היה ניסוי נועז שהקדים את זמנו בכמה שנים טובות. אחרי שניסה להתעדכן עם תוכן חדש ומקורי מידי חודש, האתר הוריד את קצב הפעילות שלו עד שחדל מלהתעדכן.
"היינו הראשונים שחשבנו שאפשר לבנות מגזין ברשת", סיפר המקים של מוניטור, גדי שימשון, היום מנהל המדיה הדיגיטלית של הסוכנות היהודית. "קודם כל אתה לא מבין כמה קשה היה להקים אתר בזמנו, ויותר מזה - כמה קשה היה להקים אתר בעברית. מבחינה טכנולוגית זה היה סיוט. היום יש כלים יפים ונעימים וכל אחד יכול להקים בלוג בקלות ולכתוב בעברית והכל עובד. זה לא היה ככה בזמנו. זה היה גם קשה וגם יקר. זו היתה תקופת ייבוש הביצות של האינטרנט".
איך הכל התחיל?
"מוניטור היה פרויקט שעבדתי עליו כשלמדתי מדיה דיגיטלית במרכז הבינתחומי בהרצליה. אהבתי אותו והחלטתי להגשים אותו. נכנסו משקיעים והתחלנו לבנות את המגזין. לכל הכותבים שלי שילמתי. אני חושב ששילמנו טוב יותר אז ממה שמשלמים לכותבים היום".
ומה השתבש?
"מוניטור הקדים את זמנו שלא לטובתו. זה היה מוקדם מידי. היה קשה לבנות כל מגזין ולמרות שהקמנו כמה טכנולוגיות חדשות למוניטור, זה לא תפס. המשקיעים התחילו לברוח ואני קיבלתי הצעה למכור את התכנים של מוניטור כערוץ בוואלה או בנטקינג. בסופו של דבר החלטתי לסגור את מוניטור, ועברתי להקים את מחלקת התוכן של וואלה".
יכול לקום היום משהו כמו מוניטור?
"קמים כל שני וחמישי. תראה את אלכסון, שהוא מוצר עיתונאי מהמעלה הראשונה. באמת, קטונתי. 'אלכסון' מתוקצב על ידי תרומות פילנתרופיות וככל הנראה אנחנו נראה עוד ועוד פרויקטים כאלה בעתיד. זה בינתיים המודל היחיד למגזין בעברית שעובד, שכן כל מודל אחר דורש לחצות את כל כללי האתיקה על מנת לרצות את המפרסמים".
אחרי וואלה עברת להקים את מחלקת התוכן של נענע
"כן, זה היה כיף. כבר בשנת 99', כשעוד היו רבים על אנשי התוכן של האינטרנט, קיבלתי הצעה מנטוויז'ן לבוא להקים את נענע וזה היה פרוע ומשגע. היו כותבים נהדרים והיה לנו המון חזון לאתר החדש. בנענע נשארתי כמעט שנתיים. אלה היו שנתיים לא פשוטות. בועת הדוטקום התפוצצה ונענע שרצו להנפיק את האתר ויתרו על ההנפקה. בהתחלה חשבנו שנענע יהיו חוד החנית, אבל לא היה לנו מספיק אנשים או תקציב לתחזק את החזון העצום. כמובן שהאתר עבר הרבה מאוד תהפוכות מאז שעזבתי".
אתה חושב שהקהל השתנה מאז ועד היום?
"אני לא יודע לנבא את הגולש הישראלי. אני רק יודע שהוא תמיד רוצה לקרוא עברית, וזה מתבטא אפילו בפייסבוק. הבעיה היא בסיסית - אין מספיק מאיתנו. אנחנו ביצה קטנה מידי ולעולם יקומו אותם מספר מתחרים. גם אם הבלוגים איבדו מההייפ שהיה להם פעם, הם עדיין דרך טובה יעילה וזולה לייצר תוכן בעברית ברשת".
עוד אתר ששם דגש על תוכן היה במה חדשה, אך שם התוכן הוקדש לגולשים. כל גולש יכול לפתוח עמוד במה משלו ולהציג בו את הסיפורים, השירים, המוסיקה, התסריטים או המחזות שיצר. זה היה ניסוי נועז במיוחד ברשת הישראלית, שהפך מיידית לסיפור הצלחה עם אלפי דפי אומנים שנוצרו. במה חדשה הפך להצלחה כה גדולה עד שאנשי האתר החליטו לתרגם את הרוח היצירתית לערבים מיוחדים שבהם יוצרים בולטים הגיעו להקריא סיפורים ושירים.
ב-2001 נטקינג ו-IOL נסגרו ונראה שהאינטרנט הישראלי שינה את פניו. תוכן הגולשים קיבל יותר ויותר פוקוס. אתר קטן בשם ישראבלוג הוקם בתור הבית של הבלוגים הישראלים. המטרה של המקים שלו, יריב חבוט, היתה לאפשר לכל מי שמעוניין לפתוח בלוג אישי בקלות וביעילות ולעדכן אותו דרך האתר, גם אם הוא לא ידע לתכנת. האתר נפתח ב-2001, וב-2003 היה ברור שמדובר בלהיט.
ישראבלוג הכניס את תרבות הבלוגים לארץ בגדול. בישראבלוג של 2003 כתבו בעיקר אנשים צעירים ואנונימיים. ב-2006, ישראבלוג נמכר לנענע, שכיום נמצא בבעלות של ערוץ עשר. מעניין לראות שדווקא באתר שהגדיר את הבלוגים הישראלים, העיצוב כמעט לא השתנה במשך למעלה מעשר שנים.
בשנת 2001 החליטה קבוצת "ידיעות אחרונות", בעלת העיתון הוותיק באותו שם, להיכנס לרשת, וכך הוקם לו אתר Ynet. האתר הוקם כפורטל ואתר חדשות פעיל עם מערכת עצמאית הנשענת גם על עיתונאי ידיעות אחרונות וגם על תכנים מקוריים לאתר. מרתק לגלות שהעיצוב של Ynet גם הוא לא השתנה הרבה בעשר השנים האחרונות.
זהו רק קומץ קטן של האתרים הישראלים שהיו כאן בסוף שנות ה-90, כשעולם האינטרנט הישראלי ובכלל, עוד היה בחיתוליו. אם אתם מתגעגעים לא רק לאתרים של פעם, אלא גם לתוכנות שהציגו אותם, אתם מוזמנים לנסות את סימולטור הנטסקייפ הזה ולראות את האינטרנט מבעד לעיניים של תוכנה מלפני 17 שנים.