פייסבוק (צילום: PashaIgnatov, Istock)
הועזב רגע לפני הפריצה הגדולה | צילום: PashaIgnatov, Istock

נח קגן הוא איש אופטימי. היום הוא יכול להרשות לעצמו, אחרי שהקים שתי חברות אינטרנט שמגלגלות מיליונים והפך לעוד סיפור הצלחה שכולם רוצים להידמות לו. אלא שאם מתקרבים לקורות החיים שלו מגלים שקגן, רק בן 30, אמור היה להיות עשיר הרבה יותר, והחמיץ את ההזדמנות.

ב-2005, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בברקלי, הוא גויס לתפקיד של מנהל מוצר בחברה צעירה ולא מאוד ידועה בשם פייסבוק. הוא היה העובד מספר 30, והשתייך לחבורה המצומצמת שיכולה להתגאות בפיתוח עדכון הסטטוס שהביא לרשת החברתית את תהילתה.

אלא ששמונה חודשים בלבד לאחר שנכנס לתפקידו נבעט קגן החוצה מפייסבוק בנימוק כי הפך ל"נטל על החברה". בניגוד לשורה ארוכה של עובדים שהצטרפו למארק צוקרברג בתחילת דרכו אל העושר החלומי, הוא לא פונק מאוחר יותר באופציות וגם לא בבונוסים מפנקים. אז זה לא היה נראה כל כך נורא - בתחילת 2006 פייסבוק התגאתה רק ב-7 מיליון חשבונות רשומים, וההייפ סביבה היה מוגבל בעיקר לחוגים של סטודנטים אמריקאים שטופי הורמונים. אלא שבשש השנים האחרונות, כאמור, הרבה השתנה. בתחילת החודש הודיעה הרשת החברתית שיש לה לא פחות ממיליארד משתמשים פעילים, ובמאי השנה היא הונפקה תחת הערכת שווי חסרת תקדים של 100 מיליארד דולר. מאז צנח שווי המניה, אבל מתעשרי פייסבוק נותרו עשירים. לפי חישוביו של קגן(הלא מדויקים, אבל מבוססים), הפיטורים ההם גרמו לו להחמיץ הטבות של לא פחות מ-100 מיליון דולר.

כמו כל אחד אחר, גם הוא בהתחלה נכנס לדיכאון. אבל אם אתם הייתם מתחפרים במשך שנים מתחת לשמיכה, קגן דווקא לא התייאש. הוא הצטרף כמנהל מכירות לחברת mint.com, לאחר מכן היה בין מייסדי חברת Gambit שעסקה בתשלום על משחקים בפייסבוק, וב-2010 ייסד את AppSumo, אתר דילים יומיים עם מעל 700 אלף מנויים. פתאום, בלי לשים לב, הוא הצליח גם בלי מארק צוקרברג.

בפוסט שפירסם לפני מספר ימים מפרט קגן לראשונה את הסיבות שהובילו לפיטוריו מהחברה. אולם עיקר העניין במה שהוא כותב נמצא במסקנות שהוא מעלה מן הפיטורין האלה. את תחושות המרמור, מסתבר, הפך קגן למנוע לפיתוח עצמי, ובקטע שכתב הוא מסביר כיצד הפך את ההפסד הכלכלי (התיאורטי), לסדרה של שיעורים שגרמו לו להיות עובד טוב יותר, מנהל טוב יותר ואולי אפילו לאדם טוב יותר.  אז נכון, קשה היום להיות מפוטר מסטארט אפ ישראלי ומיד לעבור לשתי חברות מצליחות אחרות - אבל כנראה שגם בארץ, שווה להקשיב למה שהוא אומר.

נח קגן
נח קגן. תהליך קבלת ההחלטות היה ללכת לשולחן של צוקרברג

בואו נתחיל מהסוף.

אני יכול לספר לכם על כל פרט ופרט מהיום בו פוטרתי, "הועפתי", "נבעטתי" או "צמצמו בשרותיי".
חשבתי שאני הולך לשתות את כוס הקפה הקבועה עם הבוס שלי ופתאום ראיתי את מאט קוהלר (אחד העובדים הבכירים בפייסבוק, שעזב את החברה ב-2008), יושב ליד שולחן בבית הקפה. מפתיע!

ידעתי שמשהו לא כשורה. מאט בישר לי את החדשות, ואני הייתי בשוק בזמן שהמילים יצאו מפיו. הם ליוו אותי למשרד ולקחו את המחשב הנייד ואת מכשיר הטלפון הסלולרי שלי.
המשכתי משם לחנות של חברת הטלפון וריזון על מנת להשתמש בטלפון שלהם, התקשרתי לבת זוגי ונסעתי לביתי אותו חלקתי עם עוד שישה עובדי פייסבוק אחרים. בבית אספתי את כל חפצי ושמתי אותם ברכב, עישנתי חצי חפיסת סיגריות על המרפסת ונסעתי לביתו של חברי ג'וני. לקח לי קצת זמן לספר על הפיטורים לאמא שלי ולכן ישנתי על הספה של ג'וני כמה ימים. תודה ג'!

מאוחר יותר בערב עשינו ברביקיו אצל ג'וני וכולם שאלו אותי איך הולך בעבודה. המשכתי לשתות באותו לילה עד לעילפון וכל הזמן קיוויתי להתעורר למחרת ולגלות שהכול היה חלום רע.

באותה תקופה זה סדר הדברים שהיו חשובים לי בחיים:
1. פייסבוק
2. אני
3. אוכל / מחסה
4. בת הזוג שלי
5. משפחה
6. חברים

במילים אחרות: פייסבוק היה כל החיים שלי.

המעגל החברתי שלי, ההערכה העצמית שלי, הזהות שלי, הכול היה קשור לחברה הזו. אז איך לעזאזל הגעתי למצב הזה? הרי קיבלתי קידום והעלאה במשכורת חודשיים לפני כן! זו הייתה הפעם הראשונה בה פוטרתי ולקח לי שנה שלמה לצאת מהדיכאון.

היום, לאחר שנתיים בהן אני מנהל את אתר הדילים AppSumo הגעתי למסקנה שהחלטה לפטר אותי הייתה הצעד הנכון של אנשי פייסבוק.

מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג (צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL)
החברה הפכה לגדולה מדי. צוקרברג | צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL

למה באמת העיפו אותי

כאשר שוכרים עובדים לחברה, אלו שלושת סוגי האנשים שמקבלים:
1. זה שגדל איתך – אדם שמתחיל לעבוד בחברה כאשר היא קטנה ומתפשר / מתאים את כישוריו במקביל להתפתחות החברה.
2. זה שעובד איתך – אדם שמתאים וטוב לחברה במצבה כיום, אך לא יתאים לחברה כאשר זו תתפתח.
3. זה שראה הכול – אנשים שזו לא הפעם הראשונה שלהם בחברה מהסוג שלך, עבודה כזו היא הטבע השני שלהם והם רק יכולים ללמד אותך איך לעשות את זה עם החברה שלך.

בפייסבוק הייתי טיפוס מהסוג השני, זה שעובד איתך. התמודדתי עם בלאגן של חברה בעלת שלושים עובדים בצורה טובה מאוד. האם ציינתי שהבוס שלי פוטר ביום הראשון שלי לעבודה והמחליף שלו פוטר חודשיים אחרי?

תהליך קבלת ההחלטות התבצע על ידי כך שהלכתי לשולחן של מארק לאישור, אך כאשר החברה גדלה ל-150 עובדים ההחלטות התקבלו בפגישות של שלושים אנשים או שהייתי צריך לקבוע פגישה עם המזכירה של מארק.

הייתי ממורמר מהמצב למרות שהזיכרונות שלנו תמיד מתעתעים בנו. נסו להזכר איך כל הזמן חשבתם האקס שלכם היה מדהים כשבמציאות זה היה רחוק מהאמת.

הסיבות הספציפיות שלא יכולתי להסתגל הן:
1. אנוכיות. רציתי תשומת לב, שמתי את עצמי לפני פייסבוק. שימשתי כמארח באירועים שערכנו במשרד, פרסמתי דברים בבלוג שלי בשביל למשוך תשומת לב והשתמשתי במותג פייסבוק הרבה יותר משתרמתי לו.
שיעור שלמדתי – הדרך הטובה ביותר להתפרסם היא לעשות דברים מדהימים. זהו. לא להתרברב בבלוגים,להשקיע בנטוורקינג וכו'.

2. שיווק. מטרתו של צוות השיווק הייתה לשמור על שקט עד להשקה של פייסבוק בשוק המקצועי (בין אנשי מייקרוסופט, דל ודומים). ערב לפני ההשקה שלחתי מייל למייקל ארינגטון (העורך של הבלוג הנחשב טק-קראנצ') בו סיפרתי לו שלמחרת בבוקר פייסבוק ייפתח למשתמשים שאינם סטודנטים. מייקל לא חיכה ופרסם את ידיעה על כך באותו ערב, עוד לפני שהאתר עצמו היה באוויר. אני השתתפתי בפסטיבל קואצ'לה באותו זמן אך הודעתי לצוות ולקחתי את האחריות המלאה.
שיעור שלמדתי – אני לא חושב ששגיתי במעשיי, מכיוון שצוות השיווק לא עשה דבר על מנת לקדם את ההשקה. השיעור שלמדי קשור יותר לאופן בו עשיתי זאת – יכולתי לשלב את הצוות במקום לעקוף אותם לגמרי.

3. כישורים. כפי שציינתי מוקדם יותר, עשיתי דברים כאשר צריך היה לעשות אותם. אבל ככל שהחברה גדלה והתעורר צורך בסדר רציני יותר, טבלאות כוח אדם גדולות יותר ופגישות עובדים עצומות, אני נשארתי בחוץ ולכן מצאתי את עצמי מחוץ לחברה.
שיעור שלמדתי – שים לב האם החולשות שלך מעכבות או יוצרות בעיות בחברה בה אתה עובד. לדוגמה – אני לא הייתי טוב כל כך בתכנון או ניהול מוצר בשלב הזה.
שים לב לחולשותיך, טפל בהן או שתעבור לתפקיד אחר.
בנוסף, שאל את עצמך בקביעות איך אתה יכול להפוך את החברה לרווחית יותר. פעל כך ולעולם לא תפוטר – למעט אם תעשה משהו ממש טיפשי או שהחברה תפשוט את הרגל.

לכל אדם בעולם יש כוחות על. אני הבנתי ששלי הם ביצוע, מכירות, אכילת טאקו וסיפור בדיחה מדי פעם. ככל שהתבגרתי הפכתי לסבלני יותר, קצת יותר טוב בתכנון ולמדתי לעבוד טוב יותר עם קבוצות גדולות.  האם אני מתאים לניהול מוצר בפייסבוק עכשיו? רוב הסיכויים שכן. האם אני אעבוד שם שוב? בשום פנים ואופן לא.

נח קגן בימיו בפייסבוק (צילום:  Photo by Flash90)
לכולם יש כוחות על. שלי הם מכירות, אכילת טאקו וסיפור בדיחה מדי פעם | צילום: Photo by Flash90

השיעורים החשובים באמת

כיום, כאשר אני מגייס עובדים, אני מחפש אנשים שהלכו לארץ המובטחת, חזרו משם והם רוצים ללמד אותנו דבר או שניים. הם בנו דברים, שיווקו מוצרים ובכלל יכולים להיות המאסטרים שלנו. מט קוהלר (לינקדאין, פייסבוק ועכשיו שותף בקרן הון הסיכון בנצ'מארק) קרא לי "נטל" כאשר הם פיטרו אותי באותו יום בבית הקפה. המהלך הותיר בי צלקת עמוקה ומאז החלטתי להיות נכס לכל חברה ולכל האנשים שעובדים איתי. תודה מט!

כמה דברים שלמדתי אחרי שפיטרתי כמה אנשים מ-AppSumo:
1. זה כואב לאדם הרבה יותר מאשר לחברה. כל יום לאחר הפיטורים חשבתי שהחברה הייתה צריכה את שירותי, אך למדתי שהם המשיכו כרגיל. למרבה הצער (או המזל, תלוי איך מסתכלים על זה), רוב העסקים משתפרים בלי קשר לעובדים שפוטרו. לכן, כאשר מפטרים עובד, היו תקיפים והחלטיים, אך נסו להיות הגיוניים וקשובים ולחשוב איך זה מרגיש. אני מאחל לכל אדם להיות מפוטר לפחות פעם אחת רק בשביל לדעת איך זה מרגיש. זה מהלך קשה וחשוב וניתן ללמוד ממנו המון.

2. כולם ניתנים להחלפה. אתם לא מיוחדים ובטוח יש מישהו טוב יותר מכם במקום כלשהו בעולם. לכן נסו להיות הכי טובים שאתם יכולים במקום עבודתכם. אני לא ממליץ להסתיר דברים אלא להפך – להיפתח כמה שיותר ולרכוש את אמונם של העובדים האחרים ועל ידי כך להגדיל את הערך שלכם.

אין תמונה
פייסבוק. העובדים האחרים דווקא מרוצים

3. רוב האנשים יודעים שזה זמנם לעזוב את החברה. הם אולי לא מוכנים לקבל את מה שתת המודע שלהם אומר להם, אך הם יודעים שזה נכון ושהפיטורים מובילים אותם למשהו טוב יותר. במקום לזרוק אותם לכלבים, הדריכו אותם ועזרו להם לראות מה יכול להיות טוב יותר ומתאים יותר עבורם.

כאשר אנשים רואים את קורות החיים שלי או שומעים איפה עבדתי הם מתלהבים מהעובדה שעבדתי בפייסבוק, אך מה שבאמת מעניין זה מה שלמדתי מהעבודה שם. העבודה בפייסבוק פיתחה אותי בצורה מקצועית כפי שלא קרה לי בשום מקום אחר. אף פעם לא הייתי מוקף בכל כך הרבה אנשים חכמים עד שהרגשתי שלא אני הוא האדם הכי חכם בחדר.

אז אם ניקח את כל הסיפור נבין שהפיטורים עלו לי משהו כמו מאה מיליון דולר. זה מה שיש. במבט לאחור אני מעריך מאוד את המקום בו אני נמצא עכשיו ואת כל החוויות שצברתי מלא להיות בפייסבוק.

דרך טובה למדוד יזם או איש העסקים היא הצורה בה הוא מתמודד עם משבר. כמו שהמורה לדרמה מהתיכון אמר לי ביום בו ירדתי בוכה בריצה מהבמה – " זו לא התוצאה שמשנה, אלא מה שלמדת מהניסיון".

לפרסום המקורי: למה פיטרו אותי מפייסבוק?
 
>> לכל כתבות המגזין