המשימה הפרטיתלאומית להנחתת החללית הישראלית "בראשית" על הירח תצא לדרך בסוף השבוע. רגע לפני, תפסנו לריאיון את יהונתן ויינטראוב, ממייסדי עמותת SpaceIL שאחראית לפרויקט השאפתני (יחד עם כפיר דמרי ויריב בש). השיגור יערך ביום שישי ב-3:30 בבוקר, ואנחנו נלווה את השיגור בשידור חי בקשת 12 ובמאקו.

נחזור לרגע הזה ב-2010 כשאתה יושב עם יריב וכפיר - מה עובר בראש?

"האמת שלא חשבתי על האבסורדיות. עבדתי על לווינים אבל לא נפל לי האסימון על הכובד של מה שזה יכול להיות, אולי רק הרבה זמן אחר כך כשהתחלנו לתכנן ולגייס מהנדסים", אומר ויינטראוב. "אבל התכנון המקורי לא עבד. זה היה בגודל של בקבוק קולה, ועשינו סימולציה וגילינו שחסר דלק. זה עבר הרבה מאוד בלבולים ולאורך הזמן זה נהיה אמיתי".

"כשהייתי קטן, שיחקתי בלגו ואהבתי לעשות רובוטים. לעשות אחד שמגיע לירח היה האתגר האולטימטיבי. שירטטנו את התוכניות ורק כשדיברנו עם אנשים וראינו את התגובות הבנו שיש משהו גדול יותר מהירח - יש הזדמנות להשפיע על ילדים. רצינו לומר להם 'תלמדו מדעים והנדסה ויום אחד תנחיתו את החללית שלכם'. לכן הקמנו את זה כעמותה, כי יש פה אימפקט חינוכי".

רוצים לצפות בעצמכם בירח? חפשו מצפה

וכשיש קשיים בדרך - הכסף נגמר, גוגל מבטלת את הפרס

"מה שאותי החזיק כל השנים הללו, זה ההרצאות שעשינו לילדים. לפעמים הכל לא עובד ויש המון צרות. הייתי עושה הרצאות פעם בתקופה ואתה מדבר עם ילדים ורואה את העיניים שלהם נדלקות, ואני חושב שמה שאני עושה מאוד חשוב".

לאורך הדרך איך המשפחה הגיבה? הורים?

"כשהתחלנו חשבתי שהם הסתכלו עליי מוזר. מבחינתם זה היה המשך טבעי לרעיונות שלי מאותה תקופה. זה לא הפתיע אותם אפילו. לא ציפיתי שזו תהפוך להיות תנועה גדולה שמערבת כל כך הרבה אנשים. זה יהיה מאמץ בשביל מדינת ישראל. עבדנו עם הרבה מתנדבים וכל אחד מהם היה יכול להגיד שהוא בונה חללית בזמן הפנאי שלו. יש כאלה מאות בישראל".

ועכשיו כמה ימים לפני השיגור - רועדים, או שהכל מאוד מאוד טכני?

"זה הכל ביחד. לפני שנה, כשחשבתי איך אהיה בשיגור, חשבתי שהכל יהיה שמח. הרגשות מאוד מורכבים - של שמחה ולחץ, וגם לנסות להתארגן כי יש דברים שצצים. לדוגמה, המהנדסים מצאו באג והיה צריך לתקן ברגע האחרון. אני כבר 4 שנים בארצות הברית, ואני עושה דוקטורט בסטנפורד לגילויים של סרטן. ויש את הגעגועים לצוות בישראל. אני רוצה להיות שיותר מעורב, אבל יש את המרחק והבדלי שעות. הלוואי שהייתה לי תבנית. ציפיתי שזה יהיה כמו סיפורי פיות של הם חיו באושר, אבל זה הרבה יותר מורכב מזה".

מה הכי מפחיד אותך? ומה הכי גורם לך להיות אופטימי בכל הסיפור?

"זה נכון שבחללית יש עשרות אלפי חתיכות שכל אחת צריכה לעבוד מושלמת ואין מקום לטעויות. מה שמחזיק אותי זו הרמה של המהנדסים של העמותה והתעשייה האווירית. הם ברמה הכי גבוהה והם עושים עבודה מהלב. זו לא חברה, זו עמותה. אנחנו לא מבטיחים משכורות עתק. מי שנמצא שם רוצה לעבוד מהלב. וכשלוקחים אנשים מוכשרים והם מחוברים ברמה הזאת, הסיכוי שהמשימה תצליח היא גבוהה מאוד. יש סיכוי טוב להגיע לירח ולעשות משהו למען מדינת ישראל".

ואחרי שיהיה הקליימקס - והחללית תנחת ותשדר תמונות - מ היעד הבא?

"אנחנו כרגע מרוכזים בשיגור וזו המשימה הכי גדולה. זה הפרויקט הפרטי הראשון שעושה את זה. זה לא נעשה על מאדים ולא על שום מקום אחר. כל הצוות כל כך מרוכז בלייצר את הנחיתה הזו ואני מקווה שאחרי זה נמשיך בפעילות החינוכית ונשתמש בזה. ננחת על הירח נשנס מתניים ונראה מה עושים הלאה".

ספר לי על רגע מרגש בהרצאות שלכם

"לפני הרבה שנים הייתי בהרצאה בדרום הארץ, במהלך הסבר שלי על איך החללית עובדת הרימה את היד ילדה בכיתה ו'. היא הקשיבה ושאלה שאלות.  היא לה תכנון די מעניין לנחיתה, היא נתנה משהו די טוב. ביקשתי ממנה לכתוב את זה ולשלוח אלינו. לקחנו את אחד המהנדסים הבכירים וביקשנו שיכתוב לה תשובה לגבי מה אפשר לקחת ומה צריך לשנות וענינו לה. זה מרגש שילד, לא משנה אם בן או בת, מסוגל לכתוב כזה תכנון מהמותן ואני מקווה שהיא בחרה בתחום של מדעים. לא זוכר שילדה או ילד נתנו כזה פתרון מפורט".