זמן קצר לאחר גילוי המראה המחריד החלו התמונות הקשות למראה להישלח מאדם לאדם בטלפונים הסלולריים. לא ברור מי הפיץ את התמונות ומהי רמת אמינותן, אך לפי הערכות במשטרה מדובר באנשים שהגיעו לזירת הרצח קודם להגעת המשטרה, צילמו את התמונות ושיגרו אותם הלאה לחבריהם.
"אין לנו מושג מי הפיץ את התמונות", אומר גורם במשטרה, "זה נראה לי כמו אנשים עם הפרעות. אלו תמונות מזעזעות בכל קנה מידה. עד להגעת כוחות המשטרה לזירה היו במקום אנשים שייתכן וצילמו את הגופה והפיצו את התמונות. זה חמור מאוד וייתכן שמישהו במשטרה יקבל הוראה לפתוח בחקירה כדי לברר מי אחראי לכך. זה עניין שכרגע נבחן אבל אין החלטה סופית".
במשטרה רואים בחומרה רבה את הפצת התמונות. חוקרי היחידה המרכזית במשטרת מחוז תל אביב עסוקים בינתיים בפענוח תעלומת הרצח, אך אם יתברר שאכן מדובר בתמונות אמיתיות הרי שמדובר לכאורה בשיבוש הליכי חקירה. לדברי הגורם המדובר במשטרה, במידה ויתברר שמדובר בתמונות הגופה ושלא מדובר בזיוף, יהיו חייבים לפתוח בחקירה משטרתית.
"מנסים לחצות את הגבולות ולא חושבים על התוצאות"
ההסבר לכך לפי פסיכולוגים ופסיכאטרים טמון בטבעו של האדם. "זה בדיוק כמו פורנוגרפיה", מסביר הפסיכולוג הקליני דורון ויינשטוק, "למה אנשים נמשכים לראות פורנו וככל שהוא יותר חריג או יוצא דופן יותר הוא לפעמיים מגרה אותם יותר? ברגע שמשהו מסומן כגבול או גבול הטאבו, יש לנו משיכה מאוד גדולה לגעת בגבול הזה ואולי אפילו לעבור אותו. בצורה הזאת אנחנו לפעמים דוחקים את הגבול עוד קצת קדימה ומחפשים גירויים חזקים יותר. הגירוי, לצד ההנאה שבריגוש, יכול גם לעורר זעזוע, פחדים, תסכולים, אבל המנגנון של הרצון בריגוש והרצון לגעת בגבול ולעבור אותו הוא בלתי נשלט. הבעיה היא שתאוות הסיפוק החזקה לא לוקחת בחשבון את התוצאות ואת השאלה מה זה יעשה לי בסוף".
הצורך לשמור על הגבולות, מסביר ויינשטוק, תלוי בנו. "בתקופת הפיגועים החלה תחרות בין כלי התקשורת על מי מראה את התמונות הקשות עד שמישהו קם ואמר 'מספיק'. התקשורת, אנשי חינוך או בכלל כל אדם שבוחר לעשות פרצוץ ולבקש שלא ישלחו לו את התמונה פועלים ככלי של החברה כדי להגיע לאיזשהו ריסון של הדחף הזה ואני נורא מקווה שכן נצליח לרסן את עצמנו".
ד"ר אילן טל, פסיכיאטר ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל מעריך שמדובר במגוון רחב של רגשות, בין השאר, ריגוש, אך מסביר כי לעיתים אנחנו לא מבינים את הנזק העלול להווצר בגלל הריגוש. "בדחף לראות את הדברים יש משהו מובן. ובכל זאת, כדאי לזכור, שבעוד פעם חשבנו שכדי לסבול מפוסט טראומטה צריך להיות נוכח באירוע עצמו, היום אנחנו יודעים שחשיפה רק לתכנים טראומטיים יכולה לגרום לחרדה ולעיתים לתגובה פוסט טראטמתית. הנושא התגלה באופן ברור באסון התאומים, כאשר אנשים שישבו במשך שעות רבות וצפו בקריסה הבניינים פיתחו תסמינים פוסט טרואמטים. לכן, כשאנו חושבים ששרק נצפה בתמונה לא יקרה כלום אנחנו עלולים לטעותם. כמובן שאם תמונה כזאת מגיעה לידי ילדים הסכנה היא הרבה יותר גדולה, אין להם מבנה נפשי בוגרהמאפשר להם להתגונן בפני פחדים כמו שיש למבוגרים".
ככל שהרצון בגירוי רב יותר ומתווספים גורמים נוספים, מסביר ד"ר טל, יכולה להתפתח סבילות לאותן תופעות. "כחברה אנחנו הופכים להיות יותר טולרנטים לאלימות. זה קשור אולי למצב הביטחוני בארץ, כמו גם לגורמים אחרים, אבל בשורה התחתונה היכולת שלנו לסבול מעשי קיצון הולכת ועולה ואנחנו לא יודעים לאן זה יוביל ולכן כדאי לשים לכך לב ולא להתייחס לזה רק כעוד קוריוז".
>> זהירות: תמונות קשות. ליטל אבזון חושבת שברגע שפתחתם את התמונה אין לכם זכות להזדעזע