קבעתם עם בן משפחה פגישה לקפה בשמונה בערב. הגעתם, אבל הוא עדיין לא. אתם מחכים. כעבור חמש דקות אתם שולחים לו וואטסאפ, אין מענה. עוברות עוד עשר דקות, אתם שולחים גם SMS (כן, יש כאלה שיגיבו לזה) ועדיין שום דבר. אחרי 20 דקות איחור אתם מרימים לו טלפון ועדיין כלום.
אתם מתחילים להתעצבן, לדאוג. אולי קרה לו משהו, ואולי הוא הבריז ולא ממש היה חשוב לו ליידע אתכם. אחרי חצי שעה הוא מגיע, מתנשף, מתנצל. אומר שנתקע בפקק ענק ושבגלל שלא הייתה לו דיבורית לא יכול היה לענות לטלפון. אתם נושמים עמוק ואומרים "לא נורא, זה קורה".
עכשיו תחליפו את בן המשפחה בפייסבוק.
שלוש נפילות בחודש
ביום ראשון האחרון, מאות מיליוני משתמשי פייסבוק בכל העולם דיווחו על נפילת הרשת החברתית. הם הציפו דיווחים אצל המתחרה טוויטר, וככל הנראה רעננו ללא הרף, ומשכו את האצבע למטה על מסך הסמארטפון שוב ושוב כדי לקבל סטטוסים חדשים בפיד - רק בשביל לקבל ענן עצוב שמודיע על שגיאה.
במשך שעה תמימה (ויש שאומרים אף יותר), לא היה ניתן להתחבר לפייסבוק. וזו לא הייתה הפעם הראשונה. בחודש האחרון משתמשי פייסבוק חוו שלוש נפילות, כאשר זו האחרונה הייתה הגדולה מכולן, כזו שהשביתה אף את היכולת להתחבר עם פייסבוק לאתרים ואפליקציות חיצוניות. ומה קרה אחרי שפייסבוק חזרה לפעול? נשמנו עמוק ואמרנו "לא נורא, זה קורה". חזרנו לפרסם סטטוסים, לעשות לייקים ולהתעדכן במה שקרה.
הנפילות בפייסבוק הן דבר "טבעי". כמו בכל פלטפורמה אחרת, קטנה כגדולה, תקלות טכניות הן עניין שבשגרה. זה לא בלעדי לנפילות. למעשה, רוב הפעמים אנחנו לא מרגישים את זה. לפעמים זה מורגש ברמת באגים קלים: צבע משתנה, כפתור לייק לא עובד. אלה לא גורמים לרעש ומסתדרים אחרי כמה דקות. לעתים רחוקות מאוד זה מגיע לכדי קריסה רגעית. ועדיין, אנחנו ממשיכים.
פייסבוק, כמו שהיא כיום, היא כמו בן משפחה, לעתים אף יותר. פייסבוק יודעת על רובנו דברים שאפילו ההורים שלנו לא יודעים - אנשים שאנחנו נפגשים איתם, אירועים שאנחנו נוכחים בהם, תמונות מביכות מהתיכון, אהבות, פרידות ומה לא. לאורך השנים אנחנו מתעדים את חיינו ואת המחשבות שלנו בפייסבוק. למדנו, כל אחד בקצב וברמה שלו, להתאים את פייסבוק אלינו. וכמו שאנחנו רואים בחיפוש בגוגל משהו מאוד טבעי, כך גם אנחנו רואים בשימוש בפייסבוק.
לדעת מה קורה בעולם
פייסבוק הפכה עם השנים למרכז התוכן של הרבה מאוד אנשים. זה כבר לא רק להתעדכן מי התחתן ולמי יש יום הולדת, זה גם לדעת על כל דבר שקורה בעולם עוד הרבה לפני שזה מופיע כידיעה באתר כזה או אחר. זו היכולת לשתף רעיונות, היכולת להביע דעה ולהשפיע, היכולת לנהל דו-שיח עם אנשים מקצוות שונים של העולם. וכן, לפעמים גם לקבל אהדה או אמפתיה למצב שבו אתם נמצאים מאנשים שעברו סיטואציות דומות.
לפייסבוק אין באמת אלטרנטיבות. נכון, יש פלטפורמות מסוימות שמצליחות לעשות דברים נקודתיים טוב יותר, אבל ככלל, לפייסבוק אין תחליף. זאת, והעובדה שאנחנו מרגישים כל כך טבעי עם פייסבוק, הם הסיבה לכך שגם אם פייסבוק תקרוס פעם נוספת, גם אם זה יהיה ליותר משעה, אנחנו לא באמת נפסיק להשתמש בה, כמו שלא נפסיק לאהוב בן משפחה בגלל שהוא איחר לפגישה שקבענו.
אנחנו כן נרצה לראות שהדברים מטופלים, נרצה לדעת שיש אחריות מסוימת על התוכן שאנחנו משתפים ולפעמים גם נרצה לשמוע התנצלות.
המפרסמים גם לא נפגעים
מאחר שפייסבוק היא בחינם, ותישאר בחינם, היא חיה מפרסומות. הקריסות האלה פוגעות בעסקים? הם לא נפגעים משמעותית, שכן פייסבוק גובה כסף על חשיפה. אם לא הייתה חשיפה, מפרסם לא משלם.
כל מותג היה רוצה להיות החולצה, המכנסיים או האוטו שבו משתמש בן המשפחה שלנו. זה מסכם את הפוטנציאל העסקי העצום שיש לפייסבוק להציע למפרסמים: להיות חלק מחיי המשתמשים. להיות חלק מפלטפורמה שאנחנו אוהבים וחוזרים אליה 14 פעמים ביום בממוצע, ויהי מה.
הכותב הוא מנהל תחום מדיה חברתית בחברת השיווק והפרסום במובייל Moblin.