האם סימון "לייק" או "שיתוף" בפייסבוק עבור תוכן פוגעני ודיבתי מהווה פרסום של לשון הרע? בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע בשבוע שעבר: שיתוף יכול להיחשב הוצאת לשון הרע, אך לייק לא. המשותף לשתי הפעולות האלה הוא שהן לא מייצרות מסר חדש ועצמאי שעומד בפני עצמו, אך יכולות לחשוף משתמשים חדשים לתוכן שנכתב בידי מישהו אחר.
השופט ישעיהו שנלר קיבל את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין וקבע כי לחיצה על כפתור ה"לייק" (חיבוב) היא פעולה שאינה עונה על רכיב הפרסום בהתייחס ללשון הרע. לעומת זאת, תגובה ושיתוף כן מהוות פרסום, על כל המשתמע מכך.
השופט קובי ורדי הסכים עם פסק הדין ציין כי "נראה שמדובר בשלב אחד בלבד בהתאמת עולם המשפט למציאות הטכנולוגית המתפתחת ומתקדמת בצעדי ענק בעולם המקביל האינטרנטי, שעולם המשפט מתקשה לעמוד בקצבה". השופטת עינת רביד, שהצטרפה גם היא, הוסיפה כי מן הראוי שהנושא יוסדר בחקיקה בהקדם האפשרי "כאשר זו תוכל לקחת בחשבון את האינטרסים השונים וכן לבצע הסדרה כוללת, שתקבע את תחולת ההסדר (למשל מבחינת גיל מבצע הפעולה), תחילת ההסדר (רטרוספקטיבי או פרוספקטיבי), קביעת הגנות ופטורים ולחלופין החמרות, וכן תוכל לקבוע אמצעי חינוך של הציבור להטמעת ההסדר שייקבע".
פסיקה זו ניתנה במסגרת בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב על פסק דין שנתן השופט עודד מאור באוגוסט 2016. מדובר בתביעה על סך 640 אלף שקל שהגישה חברת נידיילי תקשורת של אלי עזור, שמוציאה לאור מקומון ברמת גן ובגבעתיים, כנגד בני הזוג יואל וגלית שאול.
עוד ב-TheMarker
עוד ניסיון לכבוש בני נוער: פייסבוק מפתחת אפליקציה בשם LOL
נוהגים עם ספוטיפיי? כך תצמצמו שימוש מסוכן באפליקציה
הנתבעים לחצו ב-2014 על כפתור הלייק ושיתפו שני פרסומים, שתוכנם פוגעני ביחס למקומון. באחד הפרסומים הופיעה תמונה של המקומון מושלך לפח אשפה לצד ארבע שורות מלל, אשר כל אחת מהן נפתחת במלה "הזיבלון". בנוסף סימנו בני הזוג לייק לסטטוס של קבוצת פייסבוק שפירסמה תמונה של כלב העושה את צרכיו על המקומון.
מאור קבע אז כי אף שבאמצעות פרסום בפייסבוק הופץ תוכן דיבתי באופן רחב יותר לחברים נוספים, לא התקיימו דרישות החוק לצורך הקביעה כי המעשה מהווה פרסום לשון הרע. חברת התקשורת ערערה למחוזי על הפסיקה, ולאור החשיבות הציבורית של ההליך והעובדה ששאלת האחריות במקרים כאלה עדיין לא הוכרעה במשפט הישראלי, הציג היועמ"ש אביחי מנדלבליט בנובמבר את עמדתו באמצעות עו"ד עדי מנע בן-דוד מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
כחלק מההסכמות הדיוניות בתיק, נקבע כי הצדדים יגישו סיכומים בשתי שאלות בלבד בנוגע לשאלה האם הפרסומים עצמם מהווים לשון הרע ואם כן, האם עצם עובדת השיתוף או הלייק מהווים לשון הרע. כמו כן, הוסכם כי אם תתקבל התביעה או חלקה, ייקבע פיצוי שבני הזוג ישלמו לניידלי תקשורת בשים לב למצבם הכלכלי.
זו הסיבה לכך שהפיצוי נקבע על סכום נמוך של 5,000 שקל בלבד. השופט שנלר ציין כי ללא אותן הסכמות היה מקום לפסיקת פיצוי משמעותי יותר.
שנלר אימץ את עמדת היועמ"ש וקבע כי פעולת הלייק אינה מביאה באופן ודאי או ישיר להפצת התוכן, אלא רק בחלק מן המקרים – בהתאם לדרכי הפעולה של הרשת החברתית המסוימת – וזאת מבלי שיש למשתמש בהכרח שליטה או ידיעה על כך. לכן לא ניתן לקבוע כי זוהי פעולה אקטיבית אשר תביא בהכרח להגדלת מעגל הנחשפים.
בנוגע לשיתוף הוא קבע כי תכלית הפעולה היא להעביר תוכן ולחשוף אותו הלאה לאנשים נוספים. פעולת השיתוף תמיד תוביל לכך שהתוכן יופיע בפרופיל האישי של המשתף, וככלל גם התוכן ייחשף למשתמשים נוספים מלבד המשתף. "משתמשי הפייסבוק מודעים היטב למהותה של פעולת השיתוף, ובניגוד לפעולת החיבוב, הרי שבכל הקשור לפעולת השיתוף אף כאן, עצם הבחירה יש בה להצביע על מטרתה", ציין.
עמדת היועמ"ש הדגישה גם את המשמעויות שיכולות להיות להחלטה, ואת ההקלות שניתן להכניס לחוק כדי שלא ליצור אפקט מצנן. לפי העמדה, יש להתאים את ההגנות, הפטורים וההקלות שבחוק בצורה מושכלת לעידן המודרני ולטכנולוגיות הזמינות - במיוחד בכל הקשור להגנות ממין אמת דיברתי ותום לב - תוך יצירת איזון ראוי בין חופש הביטוי לבין זכותו של אדם לשם טוב. עמדת היועמ"ש קובעת כללים מנחים, אך היישום יידרש לנסיבות המיוחדות והרלוונטיות של כל מקרה ומקרה לגופו.
במקרה זה לא היה צורך לבחון את האיזונים האלה. השופט ורדי הוסיף כי "כפי שהבהיר חברי (האמיתי ולא הוירטואלי) יודגש כי לאור ההסכמות הדיוניות בין הצדדים לא נזקקנו בתיק זה לבחון את הפן העובדתי ואת ההשלכות המשפטיות האפשריות של הפעולות הספציפיות שבוצעו בתיק זה.
לא בחנו גם את הפטורים, ההקלות וההגנות שיכולים לקום ולעמוד לצורך עריכת איזון ראוי ל"פרסום" שבפעולת "שיתוף" ואיננו מכריעים בעניין זה, כמו גם בשאלה האם יש מקום לאיזונים נוספים ו/או אחרים".