"בראשית, הגיע פייסבוק. וישלחו גולש ישראל ידו אל העכבר, וישתף סרטונים, ויחקוק סטטוסים, ויצפה בתמונות, ויחדש קשריו עם חברים נושנים, וישמח לבבו; וירא גולש ישראל כי טוב".
"ויהי ביום השני, וחברים נוספים נצטרפו לגולש ישראל. וירא הגולש את רשימת חבריו כי התארכה היא עד מאוד, ויקבל מדי יום עוד ועוד סטטוסים מיותרים והזמנות אוויליות, וירא אנשים מרגיזים, ותבער חמתו באפו להשחית, ויתעצבן; וירא גולש ישראל כי לא טוב".
עד כאן ציטוטים מדברי ימי הפייסבוק. המסר שאני מנסה להעביר כאן, בקצרה, הוא כזה: פייסבוק זה אחלה דבר. הוא מהנה, מעביר את הזמן, ואין כמוהו בשמירה על קשר עם חברים או להתעדכן באירועים. א-מ-מה? החוויה הזאת יכולה להיפגם בקלות רבה. בדרך כלל, זה קורה בגלל אותם טיפוסים מעצבנים בפייסבוק.
כי באינטרנט כל המחיצות של חיי היומיום נפרצות, ואנחנו נחשפים לשטף של מלל מכל האנשים שאנחנו מכירים. למרבה הצער, זה כולל גם את המעצבנים שביניהם. אנחנו מקבלים עדכון על כל דבר מעצבן שהם אומרים, כל מעשה מרגיז שהם מבצעים, והם אפילו יכולים להגיב – בצורה מעצבנת, כמובן – למה שאנחנו עושים. ברוכים הבאים לפייסבוק: המקום שבו אנשים מעצבנים משמיעים קולם. כוונתם לא רעה, אבל התוצאה – אוהו, היא כל כך מרגיזה.
תקראו לי סוציופת, תקראו לי מיזנטרופ – ואתם כנראה תצדקו. אבל אתם מוכרחים להודות שזה נכון. כדי להוכיח לכם, הבאתי מספר דוגמאות לטיפוסי פייסבוק מעצבנים במיוחד.
אנשי הסטטוס העמום
אצל אנשי הסטטוס העמום התפתחה נטייה בלתי נשלטת לפרסם סטטוסים מעורפלים ולא ברורים, שמורכבים מקלישאות שהן כביכול בעלות משמעות – אך לאף אחד לא באמת ברורה מה הכוונה. דוגמאות: "עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא"; "זה לא יגמר אם לא תספר"; "אי אפשר להחזיק מקל בשני קצותיו". מה? על מה אתם מדברים?!
אנשי הבדיחות הפרטיות
אנשי הבדיחות הפרטיות הם אותם חברים שמפרסמים מדי פעם בדיחה מוצלחת ביותר בסטטוס. נחמד מאוד, רק חבל שבערך 8 מתוך 270 החברים שלהם באמת מבינים אותה. נפוץ בעיקר בקרב קבוצות קרובות של חברים, כמו למשל סטודנטים שלומדים יחד, או חיילים שמסתלבטים על המפקד. בבקשה, את בדיחות החבר'ה הפרטיות שלכם תשאירו לעצמכם או שתפתחו איזו קבוצה; אותנו זה לא מצחיק.
אנשים עם עודף אותיות במשפט
כי אין לי דרך יותר טובה לכנות אנשים שמוכרחים להמחיש בצורה כל כך עזה את המסר – עד שכל משפט שלישי אצלם נראה כך: "יווווו אני לא מאמינהההההה" או "חחחחחחחחח הרגת אותייייייי!!!!!!!!!1". אינפלציית האותיות הזו חייבת להיפסק, ומן הראוי לעגן זאת בחוק. מצידי שיכריחו אנשים להוציא רישיון למקלדת.
אנשים שמתייגים אתכם בתמונות שאתם לא באמת מופיעים בהן
זה בטוח קרה גם לכם: העסק מתחיל כשאתם מגלים שמישהו תייג אתכם בתמונה בסגנון "אם אתה מתויג בתמונה זו – סימן שאני אוהב אותך", או מודעת פרסומת, לוח שנה וכל דבר אחר. זהו אקט מרגיז בפני עצמו - אבל העצבים האמיתיים מתחילים אחר כך. כי מעתה והלאה, אין רגע של שקט: בכל פעם שאיזה גאון מגיב לתמונה, פייסבוק מקפיץ לכם מיד התראה וגם דואג לעדכן אתכם במייל. חברים יקרים, אתם אוהבים אותי באמת? הפגינו זאת בכך שלא תתייגו אותי, אף פעם.
אנשים ששונאים אוטומטית כל שינוי בפייסבוק
בפייסבוק, כידוע, נוהגים לעשות שינויים תכופים בעיצוב. זה כבר הפך לנוהל – וכך גם התגובות האוטומטיות של אותם אנשים שככל הנראה לא מצליחים להתמודד היטב עם שינויים. אני אמנם לא אומר שכל שינוי הוא בהכרח טוב; אבל אין כל הצדקה לסטטוסים שמתפרסמים רגעים ספורים לאחר השינוי, ומקטרים מיד: "זה גרוע..."; "העיצוב החדש לא נוח ומבלבל!". אלוהים אדירים, תנו לזה יום, יום אחד! בחיי, סבא שלי בן 94 ויש לו כושר הסתגלות גבוה יותר מזה.
אנשים שמטיילים בחו"ל ודוחפים לנו את זה לפרצוף
"לא אהיה זמין בימים הקרובים, יוצא לטרק של שבוע בניו-זילנד"; "בדרך לשדה תעופה!!"; "תמונות חדשות מהקרנבל בשבוע שעבר...". כן, הבנו. אתם בחו"ל, ואנחנו בארץ. אתם נהנים מחופשה מטורפת במקום אקזוטי – ואילו המקום הכי אקזוטי שנהיה בו בזמן הקרוב הוא כנראה הטיילת בבת-ים. אתם עושים חיים בטיול סביב העולם – ולנו אין זמן אפילו לטיול עם הכלב. סבבה שאתם נהנים מהחופשה שלכם והכל, אבל אתם לא מוכרחים להזכיר לנו את זה בכל רגע.
אנשי ה"שיהיה יום קסום"
טרנד שמות התואר המוגזמים, נוסח "שיהיה לכם יום קסום ונפלא", שהיה שמור עד עתה בעיקר למלצריות או אנשי שירות לקוחות טלפוני חנפנים, פולש בהדרגה גם לפייסבוק. זה מתבטא בעיקר בסטטוסים של "התעוררתי לתוך בוקר נפלא"; "ניחוח קסום של יום שבת"; "שיהיה שבוע מהמם לכולנו". אוקיי, אני לא אומר שזה רע להיות אופטימי, אבל חלאס – אתם לא גורו הודי ואנחנו לא הופכים לאופטימיים יותר בזכותכם. אולי רק מעוצבנים יותר.
הונאות בפייסבוק – ואנשים שמאמינים להם
מדובר באחת התופעות הדוחות שנפוצות כיום ברשת החברתית: קבוצות שרוצות להשיג מספר חברים גבוה בכל מחיר, לא בוחלות בשום דרך כדי לפתות אנשים להצטרף אליהן. לפעמים זה סתם מעצבן – אבל לעיתים זה עובר את הגבול. כיום ניתן למצוא קבוצות פיקטיביות שמבקשות עזרה במימון ניתוח לחולים סופניים, ואפילו כאלה שרוכבות על סוגיית גלעד שליט. זה בזוי, עלוב וכמובן שקר מוחלט. מי שמצטרף לקבוצות האלה הוא נאיבי, עוזר להתפשטות התופעה – וכן, מה לעשות, גם טיפוס מעצבן בפני עצמו.