כבר נאמר הרבה על השפעת החדשות המזויפות על בחירות 2016 לנשיאות ארה"ב - פייסבוק הואשמה שהמידע המזוייף ששותף בה עזר להטות את דעת הקהל, ואולי אפילו את הבחירות. הציבור האמריקאי היה מפולג עוד קודם, אך הקיטוב התגבר עוד יותר בעקבות סיפורים שאיששו אמונות קיימות או תקפו את הצד השני. כן. החדשות המזויפות הן בעיה רצינית וצריך לטפל בה (ופייסבוק הבטיחה שתטפל בה). אבל כשאנחנו מתמקדים רק בה, אנחנו מפספסים את התופעה הרחבה והמזיקה יותר – תעמולה מוטה ומטעה.
עם שידורי חדשות 24 שעות ביממה, שחיקת האמון במוסדות ורשתות חברתיות עם שפע של מרחב שהמידע מתפשט בהן במהירות, מה הסימנים למידע לוקה בחסר, שעלול לחזק את מה שאנחנו ממילא מאמינים בו או לשרת את האג'נדה של מישהו, ומה הסימנים למידע שבפועל מהווה תעמולה?
מידע מוטה שנעשה בו שימוש לרוב כדי לקדם או לפרסם מטרה פוליטית מסוימת או נקודת השקפה מסוימת - נפוץ הרבה יותר מחדשות מזויפות. הבעיה הזאת אינה אופיינית לפייסבוק בלבד - היא קיימת בכל הרשתות החברתיות ובכל הרשת (גוגל, YouTube, וכדומה). החשש שלי הוא שהעיסוק בחדשות המזויפות בלבד לא עוזר לחיזוק האמון במוסדות ולא יוצר ציבור מודע יותר.
המקרה המעניין של מצבה הבריאותי של הילרי
אחד המקרים הבולטים בעניין החדשות המזוייפות, הוא הקרקס התקשורתי סביב מצבה הבריאותי של הילרי קלינטון. כשמספר תיאוריות קונספירציה שנוצרו בעקבות מקרים אמיתיים תפסו תאוצה בתקשורת. התהליך הגיע לשיא כשהתקשורת הממוסדת הודיעה שקלינטון התעלפה באירוע הזיכרון לאסון התאומים. באותו שבוע, פורסמו מאות מאמרים על הנושא שרק הלך והתנפח.
העיסוק בבריאות של קלינטון הוא מקרה בוחן בעניין כדי להבין איך בדיוק הרשתות החברתיות עובדות ומשפיעות עלינו. כך האירועים התגלגלו:
1. אמנם כבר ב-2007 פורסמו מאמרים על קלינטון שעסקו בהתקף השיעול שלה. אבל המחזור החדשותי שליווה את מערכת הבחירות בארה"ב, התחיל כשהסרטון הזה עלה ב-4 באוגוסט ליוטיוב. הוא התחיל לרוץ באתרי פורומים נישתיים כמו 4chan ו-Reddit וכבר הגיע ליותר מ-5.5 מיליון צפיות ו-16 אלף תגובות. מדובר בסרטון שנערך היטב, וטווה דימוי חזותי מטריד של קלינטון כשהיא משתעלת ומעווה את פניה. לפי נתוני יוטיוב, בתוך שבוע בלבד הסרטון הגיע למיליוני צפיות ועשרות אלפי שיתופים.
2. ב-22 באוגוסט, קלינטון התארחה אצל ג'ימי קימל ושם בחרה להפריך את השמועות בנוגע למצבה הרפואי. אך בכך הפכה את השמועות והקונספירציות, לעיסוק רציני.
3. הזינק הבא בהיקף ההתייחסות לנושא היה ב-29 באוגוסט כשדונלד טראמפ התלבש על העניין, וקרא לקלינטון לפרסם את התיק הרפואי שלה. שימו לב לרשימת העיתונים שכיסו את הנושא:
4. ככל שיותר ויותר גופי תקשורת המונים כתבו על השיעול של קלינטון, תשומת הלב המוגברת והעיסוק הרחב בנושא גרמו לכך שמונחים כמו #HillarysHealth ו- #HackingHillary התחילו להופיע בתדירות גבוהה בטוויטר ובפייסבוק. הנה צילום מסך מה-6 בספטמבר, שמראה ש- #HackingHillary הוא אחד הנושאים החמים:
5. אבל התופעה לא הייתה מוגבלת לרשתות החברתיות. נכון לכתיבת שורות אלה, כשאתה מחפש בגוגל את המילים "Hillary health", זה התוכן שמופיע ראשון ("וידאו: הכיסוי של מצבה הרפואי של הילרי קורס")
אותו הדבר ב- YouTube (סרטונים שטוענים כי הילרי מסתירה את מצב בריאותה):
6. התהליך הגיע לשיא כשקלינטון התעלפה באמת (או חוותה "התקף" קשה, כפי שהציגו את זה ב- Fox News) בטקס לזכר אירועי ה-11 בספטמבר.
7. אין ספק שמדובר בפרק משמעותי בתולדות התקשורת שמלמד אותנו רבות על האופן בו מציאות ובדיה מתערבבים. הוא מוכיח לנו שסיפור סיפורים באמצעות תמונות משפיע הרבה יותר על הרגשות שלנו. ברגע שאנשים בוחרים תמונות מטרידות, מחברים קטעי וידאו ויוצרים סיפור מורכב - והכל מקבל תהודה ומתחזק בזכות התקפי שיעול ספורים שקרו באמת, ומקרה אמיתי יחיד של דלקת ריאות – הסיפור יכול להתפוצץ ולהפוך לאמת לאמיתה.
בדיקת עובדות לא עוזרת, במיוחד כשאתה מדבר עם מי שכבר מסכים אתך. בנוסף, בתמיכת תקשורת ההמונים, פורסמו אינספור מאמרים על המצב הבריאותי של קלינטון כך שהסוגיה קיבלה יותר ויותר יחס. כשהיא חלתה באמת, מפיצי תיאוריות הקונספירציה ועיתונאים נמשכו לנושא כמקשה אחת, פרסמו כתבות עליה באופן שוטף ושלחו הודעות רציניות.
למה נורה אחמד מנסארה?
דוגמה עדכנית יותר מאזורנו היא הדוגמה של אחמד מנאסרה, נער פלסטיני-ישראלי בן 13 שדקר יהודי ישראלי בן 13 בירושלים בקיץ שעבר. סרטון שפורסם בעמוד פייסבוק ציבורי (אזהרה: תוכן קשה לצפיה) מראה את מנאסרה הפצוע והמדמם, כשישראלי מטיח בו קללות. הוא נצפה מעל 2.5 מיליון פעמים, עם הכיתוב הבא: "ישראלי ציוני מקלל ילד פלסטיני גוסס מול עיני משטרת ישראל....".
אבל הכיתוב והסרטון לא נותנים את ההקשר המלא. קצת לפני שמנסארה נורה, הוא דקר כמה עוברי אורח, כולל ישראלי יהודי בן 13. לאחר מכן הוא הועבר לבית חולים.
הדינמיקה הזו נמשכת, במיוחד סביב אירועים פוליטיים, והיא עוזרת לנו לבנות מציאות משלנו ולחזק את האמונות הקיימות שלנו. התוכן מתפשט ברשת בקצב מדהים. אפילו עם כלים שנותנים לעיתונאים אפשרות "למצוא את התוכן שעומד להיות חם", בהרבה מקרים כבר מאוחר מדי.
נח פלדמן כותב על מציאויות המידע השונות לחלוטין זו מזו שהישראלים והפלסטינים בנו: ישראלים מאמינים שהם חיים בחברה דמוקרטית בה המשטרה אוכפת את החוק ולא מפרה אותו; פלסטינים מאמינים ששירותי הביטחון בישראל קודם יורים ואז שואלים שאלות.
עובדות הן משהו שקשור למציאות, והן יכולות להיות אמיתיות או שקריות. אבל איך שאנחנו קובעים את העובדות הללו מושפע מאוד מהנסיבות המקיפות אותנו - שיכולות להביא לפרשנות שהצד השני מפרש כמטורפת.
לתחמן את המערכת ולשחק באלגוריתמים
דרך נוספת להשפיע על החדשות, היא לתחמן את המערכת. אחרי העימות הראשון בין המועמדים לנשיאות ארה"ב, פעילים למען טראמפ ניצלו בהצלחה את האלגוריתם של טוויטר לקביעת הנושאים החמים, כדי לקדם את ההאשטאג #TrumpWon (טראמפ ניצח) ברחבי העולם. קוראים לזה מדיה האקינג.
כשניתחתי את הנתונים, גיליתי כמה קבוצת הפעילים הזאת מאורגנת ומגובשת. נראה שהם היו מתואמים ביניהם, מכיוון שכולם פרסמו ציוצים עם אותה מילת מפתח ייחודית בו זמנית (טקטיקה ידועה אם אתה רוצה שנושא כלשהו יהיה "חם").
זה קרה שוב ושוב בשבועות שלאחר מכן. לדוגמה, אחרי דליפות האימיילים של קלינטון, פעילי רשת למען טראמפ השתמשו בו זמנית באותם האשטאגים ייחודיים שהתחלפו מדי יום (#PodestaEmails28 #PodestaEmails29, #PodestaEmails36, וכן הלאה). כאשר מילת מפתח חדשה וייחודית צוברת שיתופים במהירות, היא צפויה להפוך לפופולרית וחמה.
מתוך אותם מיילים צמחה קונספירציה בשם פיצהגייט, שלפיה קלינטון ואנשיה סוחרים בילדים מתוך פיצריה קטנה. לפני הבחירות, בעלים של פיצריה, שלא סוחר בשום ילד, שם לב שהוא מקבל תשומת לב רבה במדיה החברתית - עליה במספר העוקבים באינסטגרם לצד מספר הודעות מאיימות שקיבל. ההטרדה נעשה חמורה כל כך שהבעלים יצר קשר עם ה-FBI והמשטרה המקומית. אם נבדוק את הקהילות שהשתמשו בהאשטאג #Pizzagate, נמצא מיד גוש משתמשים שמרני, קבוצת משתמשים הקשורים לתגית #BernieOrBust, וקבוצת משתמשים המזהים את עצמם כקשורים ל- #Gamergate. ניתוח מידע מהסוג הזה הוא הצעד הראשון בזיהוי האג'נדה המקודמת דרך משחק באלגוריתמים.
קוראים לפעילים להפציץ את טוויטר
מלבד התיאום הברור והמובחן בין משתמשים מאותן רשתות בשאלה מה לפרסם ומתי, יש מספר דרכים להפעיל אנשים. ככל שאני נכנס לעומק הקורה ובוחן נתונים סביב תוכן של קבוצות מאורגנות לכאורה, של פעילים למען טראמפ, אני מזהה יותר ויותר קישורים שמופיעים שוב ושוב, למשל האתר של ה- US Freedom Army.
"ציוצים בטוויטר הם כלי הגיוס העיקרי שלנו. ההנחיות לציוץ מופיעות בדו"ח אמצע החודש, אבל אם מישהו צריך אותן עכשיו, אנא ספרו לנו.", נכתב בהודעה לחברים שלהם, בתור חלק מקבוצה גדולה יש לכם כוח וכל מי שקולו אינו נשמע יכול לדבר בבירור, בקול אחד. השימוש בטוויטר הכרחי להצלחה שלנו. אם אתה יכול לעזור לנו בטוויטר, הפעילות שלך חשובה לנו מאוד. אם אתה צריך הנחיות לשימוש בטוויטר, אנא אמור לנו".
ברור שהם מחשיבים את טוויטר ככלי גיוס חשוב והם מבקשים עזרה בהפצת מידע דרך הכלי הזה. יש מידע יותר מפורט בפוסט הזה ב-LinkedIn: "אם מישהו מכם מכיר מישהו בטוויטר שיש לו מעל 20,000 עוקבים והוא מעוניין לשתף איתנו פעולה בגיוס או לתת לנו להשתמש בחשבון שלו, אנא ספר לנו בהקדם האפשרי. יש לנו שלושה חיילים שחשבונות הטוויטר שלהם עומדים בתנאים הנזכרים לעיל, והם עוזרים לנו במישרין.
אנדרו אנגלין מה-Daily Stormer, אתר המזוהה עם הימין הקיצוני, כתב שנעשה טיהור של חשבונות רפובליקניים מטעם טוויטר, והוא ביקש ממשתמשים ליצור "חשבונות שחורים" מזויפים ולהתחיל להציף את הנושא ברשת החברתית ב"צורה שאי אפשר להבחין בינה וצייצנים שחורים רגילים".
הוא טוען שיש לו כבר אלפי חשבונות כאלה. מאוד קשה לזהות חשבונות של "בוטים" מהסוג הזה, כי מפעילים אותם אנשים אמיתיים ואפשר "להדליק" אותם בצורה מתואמת כדי לשלוח מסרים מאוד מסוימים בנקודות מסוימות בזמן.
אז מה אמיתי?
לא, קלינטון לא מימנה את דאע"ש.
לא, אין לה פרקינסון או הפרעה נוירולוגית אחרת.
אבל הרשת שבנינו - רשת האינטרנט החברתי, מנועי החיפוש, ומרחבים בשליטת מערכות אלגוריתמיות רגישות לאיתותים חברתיים (קליקים, שיתופים, לייקים, תגובות) - מקשה ויותר ויותר על מציאת תגובה הולמת להמצאות כמו הטענה שקלינטון מממנת את דאע"ש.
יש טווח עשיר של מידע שהוא לא מזויף אבל לא לגמרי נכון. השמטת מידע לא רק יוצרת סיפור הרבה יותר מלוכד, אלא גם מכוונת את הקורא לכיוון הרצוי.
אולי אנחנו יכולים ללמוד הרבה ממנגנונים לגילוי ספאם באמצעות תיאום בין גופים שוהים והגבלת גישה לקריטריונים של מה נחשב ספאם ומה נחשב תוכן איכותי. אבל אם השאיפה שלנו היא מנגנון יעיל, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנהוג בשקיפות לגבי מעשינו.
יש מודלים אחרים של סינון אוטומטי ושנמוך להגבלת ההתפשטות של מידע מטעה (אוסף החדשות של פייסבוק כבר מסנן ומכוון לא מעט). אבל שוב, מי מחליט מה מקובל ומה לא מקובל? מי שולט? ומי יבדוק את ההטיות האפשריות של מערכת אלגוריתמית כמו זו?
אם המטרה המשותפת שלנו היא להגביר את האמון במוסדות וליצור ציבור משכיל ומודע, יש הרבה עבודה, ולא רק דרך פייסבוק (שהודיעה, מאז שהטור פורסם, כי תפעיל מנגנון בדיקת עובדות). במרחב הזה יש כמה גורמים חשובים, כמו למשל מוציאים לאור, רשתות חברתיות, מפיצי תוכן, ופורומים. אם אנחנו מטילים את האשמה על פייסבוק ורואים רק מקרי קיצון כמו חדשות מזויפות, אני חושש שאנחנו מוותרים על ההזדמנות שלנו לעשות שינוי של ממש.
הכותב הוא מנהל חקר מידע ב-Buzzfeed. פורסם במקור ב-Points.
תרגום: ליבי בן-נפתלי