"שלום שמי אדם, אני מנהל פתרונט. חברתנו מנהלת מגוון מאגרים. יש לנו מאגר של מעל 200,000 מספרי סלולר של ישראלים מעל גיל 18. לקראת יום הבחירות אשמח להציע את המאגר למכירה, למי אפשר לפנות בנושא?"
זוהי לשונה של הודעת SMS שנחתה אתמול במכשיריהם של עוזרים פרלמנטריים לחברי כנסת והציתה זעם ברשת. "מוכרים את הנתונים האישיים שלנו בגאון. אפשר לתבוע אותם?", כתבה שני אשכנזי, שהעלתה את צילום ההודעה לפייסבוק ועוררה את הדיון. בתגובות ניתן היה להיווכח כי התשובה לשאלתה אינה מובנת מאליה, מאחר ולא ברור אם מדובר בהפרה של חוק הספאם.
שולח ההודעה, מצידו, הבין מהר מאוד שהסתבך. בשיחה עם NEXTER אומר אדם, ש"אנחנו לא מתעסקים בדברים כמו שמנסים להציג ברשת. מישהוא הציע לנו לפנות לדוברים פרלמנטריים כדי להציע שירות שמותר לפי חוק, שהוא איסוף מספרים ממקורות פתוחים".
הוא מדגיש כי החברה אינה עוסקת כלל בבניית מאגרים של מספרי טלפון למכירה, אלא בתיווך בין גולשים לבעלי מקצוע דרך אתרי אינטרנט, בהם משאירים הגולשים את מספר הטלפון במטרה שבעל המקצוע ייצור עמם קשר. "אנחנו לא שומרים מספרים, אין לנו קובץ של הדברים האלה. הם עוברים ללקוחות שלנו. במקרה זה, הוא אומר, הם התכוונו להשתמש במאגרים פתוחים שלפי ההערכות מכילים 200,000 מספרים ולמכור למטות הבחירות של הפוליטיקאים את מה שהם יכולים ממילא להשיג במעט זמן ומאמץ. כמובן שהמטות, שכבר מחזיקים רשימות רחבות בהרבה, לא ענו או ענו שההצעה לא רלוונטית.
האםה זה חוקי? ספק גדול. עו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בדיני רשת, אומר ל-NEXTER כי "בהנחה שהוא קיבל את המספרים כחוק, מאנשים שהסכימו שיעבירו את המידע, אז הכל תקין (למעט הפניה המספימה לעוזרים הפרלמנטריים). אבל אם הוא אוסף מידע מאתרים פתוחים ומשתמש בו שלא למטרה שלשמה המידע נמסר - הוא בטוח פוגע בפרטיות. מדובר על עבירה שהעונש עליה עד חמש שניות מאסר לכל אדם במאגרים".
כאילו כדי להמחיש עד כמה קל להשיג מאגרים של מספרי טלפון ברשת, מספר אדם כי את מספריהם של העוזרים הפרלמנטריים השיגו מרשימה פתוחה שניתן למצוא בקלות רבה בגוגל - וזה באמת קל. ניסינו בעצמנו. כך הגיעה ההודעה לאשכנזי, המופיעה ברשימה בתפקידה כדוברת ח"כ מרב מיכאלי - תפקיד אותו מילאה במשך 4 שנים, עד לפני כשנה וחצי.
ממקורות עמם דיברנו עולה כי בקרב מטות הפוליטיקאים, מובן מאליו שקונים בכסף מאגרי טלפונים של בוחרים לקראת הבחירות, בין אם זה מחברות שמשיגות אותם כחוק ובין אם מדובר בחברות שעושות זאת בדרכים כשרות פחות - כמו קנייה של מאגרי מספרים מחברות שאוספות אותם לצורך מסוים וחתומות מול הלקוחות על הסכמים לפיהם הן מתחייבות שלא להעביר את המידע שלהם לצד שלישי כלשהו.
"מכרו את הרשימות של הנתונים האישים שלנו לכל הבא ליד, ואפילו לא לכל המרבה במחיר", אומרת אשכנזי ל-NEXTER. "הרשימות של הטלפונים מסתובבות בכל הרשת ובכל מקום. ודאי שאפשר למכור את הנתונים האלה. גם כשאתה קונה היום בחנות, הקופאית שואלת אותך מה הטלפון ומקלידה עבור הקבלה, אבל המספר נשאר אצלם".
היא מספרת כי היא מקבלת "מאות מיילים בשבוע, מאתרים שמעולם לא נרשמתי אליהם ושאין לי בהם שום עניין". בנוסף, גם היא, כמו כולנו, מקבלת טלפונים ממוסדות צדיקים שונים ואפילו מחברת הסלולר הקודמת שלה, פלאפון, "שהייתי לקוחה שלהם בעוונותיי ועזבתי אותם לפני שנה בגלל שירות מזעזע כמובן ומחירים גבוהים".
"הנתונים שלנו מפוזרים לכל עבר. זה ספאם אלים שחודר לנו למרחב האישי בצורה בלתי נשלטת ואין דרך לעשות לזה סוף, כי אני לא בטוחה שאנשים הולכים עם זה לבית משפט לפי חוק הספאם".
ככל שזה נוגע לחברות, היא אומרת, "גם אם פלאפון יתנו לי עכשיו מיליון דקות ו-SMS לארץ ולגלקסיה כולה - אעדיף לא להיות לקוחה של חברה שרומסת את הפרטיות שלי בצורה כזו. אני מתכוונת לצמצם מגע ככל הניתן עם חברות שמטרידות אותי ללא הרף".
לדעתה, המחוקק "לא עושה מספיק. הוא חייב לקבוע סנקציות משמעותיות בחוק" על חברות המנצלות את יכולתם לשים יד על מספרי טלפון של לקוחות, ואפילו להחיל את החוק על עצמם (כרגע החוק לא תקף לגבי מסרים פוליטיים ואף לא למסרים שאינם מוגדרים כניסיונות מכירה).
"הבעיה היא חוסר כבוד למרחב האישי. צריך ללמד את החברות העסקיות להתנהג ולכבד את המרחב האישי של הלקוחות. אני בת אדם לפני שאני צרכנית", היא אומרת ומסכמת: "צריך לאפשר לאזרחים לבחור לסתום אזניים - גם זו חירות אזרחית".
אדם, מצידו, למד את הלקח ולדבריו, "ברור לי לחלוטין, עקב השיחה איתך ועם הכתב הקודם, שאנחנו לא מתכוונים להתעסק בדברים האלה אף פעם".