אם כיום בכל פינה תוכלו לראות בני נוער המסובבים ספינר על אצבעם, בשנות השמונים בני גילם הלכו כשראשם תקוע במשחקי מחשב ניידים, בעידן שבו סטיב ג'ובס עוד התעסק במחשב ולא חשב אפילו על המצאת הסמארטפון.
ולא סתם משחקי מחשב ניידים, על רובם ככולם היו לבנים משונות שנפלו מהשמיים, ובני הנוער היו עסוקים בלנסות לסדר את הלבנים דמויות הלגו בשורות, כאשר אם סידרת שורה, היא הייתה נעלמת. ערמת יותר מדי לבנים בצורה לא נכונה עד התקרה? הפסדת. לשיגעון הזה שסחף את העולם בשנות השמונים והתשעים, קראו טטריס. זה סיפורו.
רומן רוסי
גם אם המשחק עצמו היה פשוט מאוד, הסיפור שמאחוריו הוא סבוך ונפתל. מרכז המחשוב דורודניצן של האקדמיה הסובייטית למדעים, היה מוסד אפוף חשאיות שעסק בפרויקטים סודיים עבור הממשלה הסובייטית, בין השאר, בחישוב של מסלולי לוויינים. אחד המדענים במכון, היה אלכסיי פג'יטנוב, שבין השאר היה גם חובב פאזלים והוא זה שהמציא את טטריס.
את ההשראה קיבל פג'יטנוב מחידת קוביות בשם פנטומיניאוס, שבה צריך לסדר קוביות רבועות בצורות שונות לכדי ריבוע מושלם. פג'יטנוב רצה ליצור גירסה ממוחשבת של המשחק, ובדמיונו ראה קוביות שכאלה נופלות מלמעלה אל תוך כוס, כאשר השחקנים שולטים בצורות, יכולים לסובב אותן ומוליכים אותן למקום. את המשחק בנה על מחשב שנקרא אלקטרוניקה 60, בזמנו הפנוי והשם טטריס הוענק לו בגלל שילוב המילים טטרה וטניס - הספרה היוונית טטרה, שמשמעותה ארבע (על צורתן המלבנית של הלבנים במשחק), וטניס, שהיה המשחק החביב על פג'יטנוב. בשלב מסוים, הוא המיר את המשחק שכתב למחשב IBM, והמשחק הפך להיות להיט בקרב חבריו למכון ונפוץ בכל מוסקבה.
שיגעון הטטריס הרוסי הגיע למערב בדרך לא דרך. פג'יטנוב שלח עותק של המשחק לעמית שלו בהונגריה, וזה מצא את דרכו לתצוגת תוכנה במכון הטכנולוגיה ההונגרי, שם משך את תשומת לבו של רוברט שטיין הבריטי, הבעלים של חברת התוכנה אנדרומדה.
שטיין, שהתפעל מהמשחק ורצה את הזכויות להפיץ אותו במערב, איתר את פג'יטנוב, אבל במשטר הסובייטי כמו במשטר הסובייטי – בשל העובדה שפג'יטנוב היה עובד של האקדמיה הסובייטית למדעים, כך גם הזכויות במשחק היו שייכות לאמא רוסיה, או ליתר לדיוק לאלקטרונורגטכניקה או אלרוג בקיצור, סוכנות רוסית חדשה שהוקמה ועסקה בהפצה לחו"ל של תוכנה סובייטית. אלרוג העניקו לשטיין רישיון, והוא בתורו העניק רישיונות הפצה למפיצים גדולים בבריטניה ובארצות הברית, מירורסופט וספקטרום. טטריס, אגב, הייתה התוכנה הסובייטית הראשונה שנמכרה באמריקה.
קרבות רישוי
ההסכם של שטיין עם אלרוג הסובייטים, כיסה רק רישוי למחשבים אישיים, אבל לא למכונות משחקי וידאו שהיו מאוד נפוצות בשנות השמונים (קוראים צעירים יותר בטח תוהים איך דבר כזה נראה), או למכשירים ניידים. זה, סיבך את העניינים, כשקרבות רישוי החלו בין שתי ענקיות המשחקים דאז – אטארי ונינטנדו היפנית.
שטיין הבטיח למירורסופט הבריטית שהזכויות למשחקי וידאו נייחים ונישאים בקרוב יהיו בידיו, וכך מירורסופט מצדה מכרה רישיונות לענקיות משחקים כמו אטארי וסגה ביפן. במקביל, האנק רוג'רס, מחברת התוכנה בולטפרוף, השיג רישיונות לטטריס עבור נינטנדו ביפן, דרך ספקטרום האמריקאית. הבעיה? שבעלת הזכויות המקורית של טטריס, הסוכנות הרוסית אלרוג לא הייתה מודעת לכל העסקאות האלה. החוזה היחיד שחתמו הרוסים היה עם שטיין, ורק עבור מחשבים, כאמור.
נינטנדו בשעתו פיתחה את מה שיהפוך להיות אחד המוצרים הכי מצליחים שלה – קונסולת המשחקים הניידת, גיים בוי. רוג'רס, שנפגש עם בכירי אלרוג במוסקבה בבקשה להשיג רישיון לטטריס על הגיים בוי, הראה לרוסים דוגמא של מחסנית טטריס הפועלת על גיים בוי. לרוסים נפל האסימון והם זעמו. אבל רוג'רס, איש עסקים ממולח שכמותו, שכנע אותם שמתן הרישיונות לנינטנדו, גם למכונות משחק נייחות וגם למכשירים ניידים - יהיה צעד רווחי.
הרוסים הסכימו להעניק לנינטנדו את הזכויות למכשירים ניידים, כאשר הזכויות למכונות משחקים מופעלות אסימונים יבוא מאוחר יותר. זאת על רקע לחץ וזעם מצדה של אטארי, שאיימה לפתח גירסאות משלה.
זה הוביל לקרב משפטי ארוך ומכוער בין שתי הענקיות, שבסוף הוכרע לטובתה של נינטנדו, וגרם לאטארי הפסדים, כולל הורדה של עותקי משחקים מהמדפים. נינטנדו מצדה, לא בזבזה זמן, וביססה את שליטתה במותג ובמשחק טטריס אצל הצרכנים הנלהבים, כשכללה עותק של טטריס עם כל מכשיר גיימבוי שמכרה.
כסף גדול
בכל העסקאות האלה הרבה כסף החליף ידיים, אבל מי שלא ראה מהעסקאות האלה רובל שחוק, הוא היוצר, פג'יטנוב בעצמו, כשהוא מפסיד בעצם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים שכולם זרמו לקופתה של הרודינה במקום לכיס שלו. אבל גם לזה יש סוף טוב, יחסית: פג'יטנוב ורוג'רס הפכו לחברים, ובעזרתו של רוג'רס, פג'יטנוב היגר לארצות הברית ב-1991 והקדיש את מרצו ליצירת משחקים, בתחילה בחברה עצמאית שלו ולאחר מכן עבור מיקרוסופט. רוג'רס, בסבב אחרון של משא ומתן, השיב את הזכויות על "טטריס" לידי האיש שהמציא את המשחק.
אבל מה הסוד של הקסם של המשחק שסחף עשרות מיליונים של שחקנים ברחבי העולם? בעידן שבו נוצר טטריס, היה תור זהב של משחקי המחשב, זה היה עידן שבו שלטו הקונסולות הראשונות, נולדו גיבורים כמו מאריו, סוניק ופאק מן. אבל לרובם הייתה גרפיקה מתוחכמת יותר, סיפור ועלילה. ובכל זאת, מה הפך משחק ממש פשוט עם גרפיקה לא מתוחכמת ללהיט?
דורי אורין, ראש הלימודים המעשיים במחלקה לעיצוב בסמינר הקיבוצים, מנסה להסביר את הסוד: "העיצוב של הטטריס המקורי, הוא כמו פעמים רבות תולדה של טכנולוגיה, כפי שאורך הודעות הSMS נוצר מתוך מגבלה טכנולוגית של גודל הודעה טכנית ברשתות הסלולר", מסביר אורין.
"הרי שכרטיסי המסך המוגבלים של אותם השנים ומה שהיה נח למתכנת בודד להציג עליהם הוביל לכך שהטטריס הוא משחק המבוסס על צורות גאומטריות פשוטות, בעלות ניגודיות צבעונית גבוהה. אך מה שהיה פעם כורח, לעיתים הופך נכס (ראו את הדוגמא של טוויטר): "הפשטות הוויזואלית היא חלק ממה שהמשחק משדר לנו. בעצם ההתמקדות היא בפעולה המשחקית ולא בכל המסביב: אין כאן כמעט אפקטים מיוחדים, לא "שלושה מאותו צבע", ולא פיצוצים. האפקט היחידי מוקדש לשורות הנעלמות, כאילו מבקש המשחק לומר שכל העיסוק הוא במלאכה המחשבתית", הוא אומר.
"ואכן, המשחק, לפחות בתחילת דרכו, הוצג ככזה המפתח יכולות קוגניטיביות. פשטותו הוויזואלית והצורות הכמעט אנונימיות של חלקיו, איפשרו ליצור אין ספור גרסאות שלו, שמצד אחד היו מגוונות ויזואלית אך כולן שמרו על אותם עקרונות משחקיים. עקרונות אלו מאפשרים מצד אחד לללמוד לשחק בו כמעט מיידית, ולעומת זאת, הוא מהווה אתגר גם לשחקנים מיומנים".
גם אנחנו רוצים!
אם הסיפור של טטריס שבה את לבכם והרגע הנחתם את הספינר מהיד כדי להבין מה כל כך ממכר בלבנים שנופלות מהשמיים, יש לכם כמה אופציות.
אתם יכולים לשחק טטריס עכשיו בדפדפן באתר הרשמי של המשחק, או להוריד אותו לאנדרואיד או לאייפון שלכם, ולקבל קצת את התחושה, גם אם בחיים שלכם לא שמעתם על גיים בוי.