זה היה צריך להיות החלום הרטוב של כל גיימר: שילוב בין סדרת משחקי האופנועים הפולחנית Trials ובין המותג Blood Dragon, המשחק שנראה כמו סרט אקשן גרוע משנות ה-90, ויצא במקור כהרחבה למשחק הפעולה Far Cry 3. אמנם לא מדובר במותגים הגדולים והסקסיים ביותר בתעשייה, אבל חובבי המשחקים מכירים אותם כחטיפי גורמה, משחקים קטנים ומצויינים שאף פעם לא מאכזבים.
אך למרות ההבטחה, Trials of the Blood Dragon, שהוצג בהפתעה בתערוכת E3 מוקדם יותר החודש ויצא מייד לאחר מכן, מרגיש כמו פיספוס. אם על הנייר אפשר לראות את שתי המותגים האלה מתחברים למשחק קוהרנטי אחד, הרי שבפועל קיבלנו משחק קצר מאוד, שאמנם יש בו לא מעט רגעים כיפים אבל בסופו של דבר יצאתי ממנו בהרגשה של "השלם קטן מסך חלקיו". קצת חבל.
מי נתן לך רישיון לרדת מהאופנוע?
במשחקי Trials, השחקן מוצא את עצמו רוכב באופנועים שונים ומשונים ונדרש לבצע תעלולים ופעלולים במסלולים מפותלים. זווית הראיה דו ממדית, והמסלולים כוללים מלא לופים, עליות תלולות, צוקים, קפיצות ועוד שאר דברים שמעלים את רמת האנדנלין. המשחק עצמו בנוי יותר כמו משחק חידות פיזיקלי מאשר משחק מירוצים: חוץ מלהגיע מהר, צריך לדעת לרכוב חכם. מי שלא יידע מתי להזרים עוד גז למנוע ומתי לבלום ימצא את האופנוע שלו מתהפך ומפוצץ עשרות פעמים בכל שלב.
התחלת המשחק החדש מבטיחה: היא מזכירה את משחקי ה-Trials הקודמים, רק מלבישה עליהם את אווירת הניינטיז הזעקנית של Blood Dragon. השלבים אמנם קצת יותר קלים מבמשחקים הקודמים, אבל הם עדיין כיפיים לאללה. לפחות עד שהדמות הראשית יורדת מהאופנוע, והמשחק הופך למשחק יריות דו ממדי.
זה היה הרגע בו המשחק איבד אותי. אמנם שלבי היריות, שמשולבים במשחק לעיתים קרובות למדי, אינם רעים במיוחד, אבל הם גם לא כיפיים במיוחד. שלבי פרווה. ובמשחק המבוסס על שני מותגים קיצוניים לגמרי - פרווה זה הדבר האחרון שהמשחק הזה יכול להרשות לעצמו להיות.
דרוש: עורך
הבאסה שהתחילה בשלב היריות הראשון לא הצליחה להעלם עד סוף המשחק (הקצר. לקח לי בערך חמש שעות לסיים אותו). כי למרות שבין שלבי היריות יש לא מעט שלבי אופנועים מצויינים - הגיחות האלה לשלבי האקשן אחת לכמה דקות רק הבהירו פעם אחר פעם עד כמה החוויה ש-Trials of the Blood Dragon מספקת לנו אינה מזוקקת.
אם הייתי העורך של המשחק הזה, כנראה שהייתי מעדיף להפוך אותו לקצר יותר ולהתמקד אך ורק בחווית הנהיגה, וחותך החוצה את קטעי היריות המבאסים. זה כנראה היה הופך את המשחק לקצר באופן מכעיס - אבל עדיף חוויה קצרהרה ומתוקה על קצרה ומעצבנת.
למרות העצבנות, צריך לציין גם את החלקים הטובים שהמשחק הזה מציג. כך למשל, לראשונה בסדרת Trials יש לנו כאן סיפור. אמנם אף אחד מהכותבים לא היה זוכה בפרס על הטקסטים שם, אבל זה יותר טוב ממה שהיה אי פעם בסדרה שהיתה מבוססת רק על סדרות של מסלולי אופנועים זה אחר זה, ללא שום הקשר או הצדקה סיפורית. הסיפורים, כצפוי, מרגישים כמו סרט טראש משנות ה-80. יש אפילו הופעה של תואמי פאוור רנג'רס.
מעבר לסיפור, המשחק הזה מוסיף גם מכניקה של וו אחיזה שמחובר לחוט, ומאפשר לאופנוע שלכם להתנדנד כמו בטמן מכל מיני צוקים ומבנים. וזה מגניב. ממש ממש מגניב. מגניב מספיק כדי שאם יוצרי המשחק יחליטו להפוך את הפיצ'ר הזה למרכזי במשחק ה-Trials ה"אמיתי" הבא - זה יהיה שווה את המשחק הבינוני הזה.
עוד עניין חיובי במשחק הזה הוא המחיר: ב-15 דולר בלבד (מחיר שבטח ירד עוד יותר בחודשים הקרובים) קל מאוד לסלוח על המגרעות של המשחק הזה, ולהנות ממנו בלי יותר מדי רגשות אשמה.
זמין לפלטפורמות PC, Xbox One ופלייסטיישן 4