תעשיית משחקי המחשב נמנעה עד עכשיו מלעסוק במלחמת העולם הראשונה. זו הרי אחת הצלקות הכי גדולות של רוב העולם המערבי כיום, ובאירופה עדיין מבכים את מיליוני ההרוגים שבה. מה גם, שבניגוד למלחמת העולם השניה, ל"מלחמה הגדולה" אין נראטיב ברור של רעים מול טובים. זו היתה מלחמה של כולם נגד כולם בתקופה בה בני האדם למדו לייצר כלי הריגה אפקטיביים וטבחו זה בזה במשך שנים.
סדרת Battlefield החליטה לקחת על עצמה את המלחמה הגדולה, והוציאה השנה את Battlefield 1, משחק מלחמה בתקציב גבוה שמתרחש כולו במלחמה ההיא. לפני שהמשחק יצא, מבקרים רבים כבר נכנסו לכוננות, וטענו שיש סיכוי שהמשחק יבזה את המלחמה הרצינית הזאת, ושראוי היה להשאיר את מלחמה"ע ה-1 מחוץ לחחום העיסוק של תעשיית המשחקים, שנחשבת לתעשייה בידורית לא כל כך רצינית.
למרבה המזל המפתחים של Battlefield לא נרתעו מהביקורת - והוכיחו שאפשר ליצור משחק שגם יקרוץ לקהל הרחב וגם יהיה בוגר, רציני ומכבד.
שדה הקטל
השלב הראשון במשחק מציב אתכם במרכז שדה קטל. אתם נכנסים למגפיו של חייל אלמוני, ומתבקשים לחסל כמה שיותר חיילי אויבים. כל החיילים שסביבכם נראים אותו דבר. קשה להבחין מי אויב ומי חבר. יורים עליכם מכל מקום. לפני שתבינו מה קורה, תחטפו כדור בראש.
זה הרגע בו כל משחק אחר היה כותב Game Over על המסך, אבל לא כך ב-Battlefield. כאן המצלמה "עולה למעלה", לתצוגה עילית של שדה הקרב, ואז יורדת בחזרה ומכניסה אתכם למגפיו של חייל נוסף. כשגם הוא יהרג (והוא יהרג די מהר), זה יקרה שוב. וכך, פסילה אחרי פסילה, חייל אחרי חייל, אתם תנווטו בקרב הקשה הזה.
זה קשה., זה מערער. אין כאן פסילות, אין כאן חיילים גיבורים שמצליחים לחסל לבדם פלוגות של חיילי אוייב כמו במשחקים דומים אחרים. יש בני אדם שנקלעו לקרבות קשים עם בני אדם אחרים. ויש דם ופאניקה ובלגאן.
ברוכים הבאים למלחמה.
הקמפיין לשחקן יחיד ממשיך עם סדרה של מספר סיפורים קצרים יחסית, שניתן לשחק באיזה סדר שרוצים. כל סיפור כזה מתמקד בחייל אחד (או באחד המקרים: טנק אחד) שנמצא בחזית אחרת של המלחמה. זו דרך נאותה לספר סיפור במשחק כזה, שגם מאפשר ליוצרי המשחק להמנע מקלישאת "גיבור הפעולה הכל יכול" שבדרך כלל מככב במשחקי מלחמה כאלה. מכיוון שהסיפורים קצרים יותר, הגיבורים יכולים להיות אנושיים ופגיעים יותר.
לא כל הסיפורים אחידים ברמתם, אבל הם עדיין מתאחדים לכדי קמפיין ראוי מאוד מבחינה נראטיבית - כנראה הטוב ביותר שהיה לסדרת Battlefield מאז ומעולם.
ואיך זה מבחינת המשחק עצמו? ובכן, זה Battlefield. אם שיחקתם במשחקים הקודמים אתם וודאי יודעים למה לצפות: קרבות יריות בגוף ראשון עם מגוון כלי רכב וכלי נשק שונים. הארנסל אמנם מוגבל הפעם אך ורק לכלי נשק תקופתיים (פחות או יותר. אל תצפו כאן ל-100% אמינות היסטורית), אבל בשורה התחתונה זה לא ממש משנה, והמשחק הזה מרגיש בדיוק כמו שהרגיש Battlefield 4 מלפני שלוש שנים, שזה טוב מאוד.
באונליין הקרבות קשים יותר
ב-Battlefield כמו ב-Battlefield, הקמפיין לשחקן היחיד הוא רק "מדריך למשתמש" שנועד ללמד את השחקן המתחיל כיצד עליו לתפקד בזירת הקרב האמיתית: קרבות המולטיפלייר של המשחק.
גם כאן, המשחק דומה מאוד לקודמיו: הקרבות מתרחשי על פני מפות גדולות, מתגמלים מאוד שחקנים שיודעים לשתף פעולה עם חברי הקבוצה שלהם, ומאוד לא ידידותיים לשחקנים מתחילים. מצב המשחק החדש שנוסף הפעם לארסנל, Operations, מציב שני קבוצות זו מול זו במפה אחת גדולה שמחולקת לכמה שדות קרב שונים, שמתחלפים בהתאם לביצועי השחקנים. זה מצב משחק מצויין, וחלופת האיזורים במפה גורמת להרגשה כאילו הקרב אף פעם לא עומד במקום, ותמיד נמצא במגמת שינוי.
עוד דבר טוב שאפשר להגיד על האונליין של המשחק הזה: הוא עובד מצויין. וזה לא מובן מאליו אחרי המשחקים הקודמים בסדרה, שכללו הרבה מאוד בעיות טכניות. מישהו ב-DICE, אולפן הפיתוח של המשחק, עשה שיעורי בית, והרים מצב מולטיפלייר שרץ מצויין בכל הפלטפורמות. זה לא עניין של מה בכך.
ולשאלת השאלות - איך זה מול Call of Duty החדש?
זו השאלה שוודאי כל המתלבטים רוצים לשאול - מה עדיף לקנות, את Battlefield 1 או את Call of Duty: Infinite Warfare?
ובכן, Battlefield מרגיש השנה מגובש ומהודק יותר מ-Call of Duty (שהלך לעתיד הרחוק ולחלל בפרק הכי מד"בי בתולדותיו), גם בקמפיין לשחקן היחיד וגם במולטיפלייר. מצד שני, Call of Duty מציג חבילה גדושה בהרבה יותר תוכן, וגם ידידותי יותר לשחקנים חדשים או קז'ואליים.
בקיצור - אם אתם מחפשים משחק אקשן מהיר ועצבני, לכו על Call of Duty. אם אתם רוצים משהו מעבר, שידרוש מכם גם לחשוב וגם להתמקצע - Battlefield 1 הוא הבחירה המתאימה יותר.