לארה קרופט עברה לא מעט בשנים האחרונות. ב-2013 החליטה חברת המשחקים Square-Enix שהיא מעונינת להמציא מחדש את הדמות הוותיקה הזו. לא עוד לוחמת הייפר-סקסית ועשוייה ללא חת, אלא נערה חלשלושה עם היקף חזה הגיוני, שלומדת להתמודד עם קשיי העולם והופכת לאט לאט ללוחמת מסוכנת.
המשחק החדש בסדרה, Shadow of the Tomb Raider, סוגר את טרילוגית המשחקים החדשה של לארה קרופט, זאת שהתחילה ב"ריבוט" ב-2013 ועברה גם דרך Rise of the Tomb Raider ב-2015. המשחק הנוכחי מסיים את הסיפור שהתחיל אז, והופך את לארה רשמית מנערה חסרת ישע לשודדת עתיקות מקצועית. על הדרך הוא סוגר את כל קצוות העלילה שנפתחו במשחקים הקודמים, ומציג כמה מכאניקות חדשות למשחקיות.
להתאהב בלארה
אתחיל בחדשות הטובות: מי שנהנה משני המשחקים הקודמים בסדרה - יהנה גם מזה. זו לא חוכמה, כי מספר השינויים די קטן. לארה עדיין מטיילת בסביבות ענקיות, פותרת פאזלים סביבתיים מרשימים ומחסלת מאות שכירי חרב שמנסים להרוג אותה בחסות הארגון המרושע "טריניטי".
בניגוד למשחקים הקודמים, שסיפרו סיפורים קטנים ואישיים יחסית, Shadow of the Tomb Raider נפתח בגדול: טעות קטנה שעושה לארה נותנת לארגון טרינטי כח עצום, שיאפשר לו להשמיד את העולם. ללארה יש הזדמנות אחרונה למצוא חפץ קסום ומסתורי ולעצור את הרעים. גורל העולם כולו נשען על כתפיה הצרות, וכדי להציל אותו היא תצטרך, בנוהל, לחשוף תרבויות עתיקות, לבזוז קברים נושנים ולהלחם בכמה מפלצות על הדרך.
מבחינת גיימפליי מדוברגם הפעם בשילוב המוצלח בין קטעי פלטפורמה, פתירת פאזלים וקטעי פעולה. זו נוסחה שהתחילה בסדרת Uncharted ואומצה בחום על ידי מעצבי סדרת Tomb Raider. לדעתי, משחקי Tomb Raider התעלו באספקטים מסויימים על סדרת המשחקים שנתנה להם השראה. למרבה הצער - במשחק הזה זה מרגיש כאילו הם לקחו צעד אחורה.
שידור חוזר
זה לא ש-Shadow of the Tomb Raider אינו משחק כיפי. בסופו של דבר, הוא עושה את כל מה שעשו המשחקים הקודמים פחות או יותר באותה דרך. קטעי האקשן מספקים, קטעי הפלטפורמה עוצרי נשימה והפאזלים הסביבתיים עדיין מרשימים ומורכבים. ולמרות זאת, לעומת המשחקים הקודמים בסדרה, ובטח לעומת משחקים דומים שיצאו ממש בשבועות האחרונים (כמו Spider-Man המצויין ואפילו Assassin's Creed: Oddyssey החדש) זה מרגיש קצת פחות טוב.
הקרבות הפעם מתמקדים בקטעי התגנבות, שידרשו מלארה לכסות את עצמה בבוץ ולהסתתר מפני האויבים במקום להתחיל לרסס אותם בלי מחשבה בנשק אוטומטי. קטעי ההתגנבות אף פעם לא היו הצד החזק של הסדרה הזאת, וזה תקף כפליים לסדרה הזאת: הם מתישים לפרקים, לא הוגנים לעיתים ולא מספיק כיפיים. למרבה השמחה, לעומת המשחקים הקודמים יש הרבה פחות קטעי לחימה כאלה.
קטעי הפלטפורמה, שגורמים ללארה לזנק מצוקים לצוקים, נהדרים כרגיל - אך עיצוב העולם שסביבם קצת פחות מוצלח מבעבר. העולם מרגיש "מקוטע" מדי, כאילו לא מדובר בשטח אחד ענק אלא בסדרה של חללים שמחוברים זה לזה בצורה מלאכותית. אף פעם לא הרגשתי שאני נמצא במקום חי ואורגני - אלא שאני מובל בצורה ליניארית למקומות שעוצבו על ידי תסריטאי המשחק.
זה לא שה"שנמוכים" האלה פוגעים בצורה מהותית במשחק הזה. כאמור, הוא עדיין אחלה ועושה את מה שהוא עושה לא רע בכלל. זה פשוט מרגיש כמו חצי צעד אחורה מהמשחקים הקודמים בכל הנוגע לליטוש הסופי. וזה קצת חבל.
לא זמן טוב ל(משחקים) חלשים
הבעיה הגדולה ביותר של Shadow of the Tomb Raider הוא העיתוי שלו. זה דבר אחד להוציא משחק שהוא רק "מוצלח" בתקופה שוממה מבחינת משחקים. זה דבר אחר לגמרי להוציא אותו בלב התקופה הכי חמה של תעשיית המשחקים, כשמסביב יוצאים הרבה משחקים שהם לא פחות ממצויינים.
קשה לי להמליץ בפה מלא לגיימרים להוציא את ה-250-300 שקל שלהם על המשחק הזה, כשמקביל אליו אפשר למצוא על המדף את Spider-Man (שמציע עולם מגובש יותר וסיפור מוצלח יותר) ו-Assassin's Creed (שמציע מכאניקות משחק מגוונות יותר והרבה יותר תוכן מהוקצע). בהמשך החודש צפוי לצאת גם Red Dead Redemption 2, המשחק החדש של יוצרי GTA, ואז בכלל מי יזכור את לארה.
מצד שני, זו טעות לשכוח את לארה. Shadow הוא עדיין משחק יעיל ומוצלח, וקשה לי להאמין שמישהו יתחרט אם הוא יחליט לשחק בו. אולי פשוט כדאי לדחות את המשחק בו בעוד חודשיים-שלושה, לתקופה קצת פחות גדושה במשחקים.