קשה, קשה לכתוב ביקורת על Red Dead Redemption 2.

נעזוב את פיק הברכיים הקבוע שתוקף אותי כשאני מתבקש "לטפל" במשחקים גדולים. ובמקרה הזה, RDR 2 (כפי שנקרא לו מעתה לצרכי הקיצור) הוא *ה*משחק הגדול של השנה, אולי אפילו של דור הקונסולות הנוכחי. כל מבקר משחקים צריך לנסות ולקבוע איפה עובר הגבול בין המחשבות והביקורת האישית שלו ובין ההייפ המסחרי העצום שהמשחק הזה נהנה ממנו.

אבל מעבר לזה, RDR 2 הוא משחק שפשוט קשה לבקר, וזו גם הסיבה שלקחתי לעצמי חודש שלם של זמן משחק עד שהתחלתי לכתוב את הטקסט הזה (טוב נו, וגם כי רציתי לחכות שייצא מצב האונליין, עוד עליו בהמשך). מצד אחד, יש בו כמה מהאלמנטים המרשימים ביותר שאי פעם ראיתי במוצר בידור אלקטרוני. מצד שני, יש בו אלמנטים אחרים שבורים מיוסדם. ביחד המשחק הופך לחוויה לא מאוזנת, עם עשרות שעות משחק שיכולות להיות מתגמלות ומתסכלות בעת ובעונה אחת.

אז איך בכל זאת כותבים ביקורת על מפלצת כזאת? ובכן, בדיוק כמו במערב הפרוע: מנסים לא לחשוב יותר מדי על ההשלכות, שולפים את האקדחים (או במקרה שלי, את המקלדת) ומסתערים על המשימה.

הטוב

למי שלא מכיר, Red Dead Redemption 2 הוא המשחק החדש של אולפן המשחקים הבריטי Rockstar. או, כפי שכולכם וודאי מכירים אותו: האולפן הזה שאחראי לסדרת GTA.

אחרי ההצלחה הגדולה של GTA V, נראה שקברניטי האולפן קיבלו שיק פתוח ליצירת המשחק הבא שלהם. הם בחרו ליצור פרק נוסף למשחק המערבונים המעולה שלהם מ-2010, למרות שלפחות מבחינה נראטיבית מדובר למעשה בפרק מקדים ולא בסיקוול, הם עדיין הצמידו את הספרה "2" לכותרת, מה שיוצר בילבול מסויים.

מבחינת מבנה המשחק, אפשר לתאר אותו בפשטות כ"GTA במערב הפרוע עם סוסים במקום מכוניות". יש עולם פתוח וענקי שעומד לרשותכם, מאות דמויות שאפשר לשדוד, ועשרות משימות שמתארות את חיי הכופיות הקשוחות של המערב הפרוע. אבל ההפשטה הזאת עושה למשחק הזה עוול, כי מבחינה טכנית, וכתוצאה מהתקציב העצום של הפרוייקט הזה, המשחק הזה נמצא ברמה אחרת לגמרי מכל משחק עולם פתוח שבא לפניו.

העולם של RDR 2 הוא עצום בגודלו ופשוט יפהפה למראה. הוא כולל כמה איזורים, שכוללים בין השאר הרים מושלגים, ביצות מלוכלכות, שממות מדבריות ואפילו עיר תעשייתית גדולה. כל איזור נראה פשוט מעולה, עם אפקטים מרשימים מאוד של מזג אוויר ואווירה מאוד ריאליסטית לאורך כל הדרך.
אבל הבנייה הטכנית של העולם הזה היא רק השלב הראשון. כי בנוסף לכך שהוא נראה מעולה - מדובר גם על עולם חי ונושם. העיירות הקטנות מלאות באנשים עם שגרת יום. הם קמים בבוקר, הולכים לעבוד, יוצאים לבלות ולשתות בערבים, חוזרים לישון בבית וחוזר חלילה. לפעמים שגרת יומם נשברת במפתיע, כאשר הסוס שלהם נופל מת בצד הדרך, או כששודדי דרכים תשדוד אותם במפתיע. מדי פעם הם גם יעצרו אתכם כשתעברו לידם, יבקשו מכם בקשות שונות ומשונות (הכל בדיבוב מלא, כמובן), או סתם יציגו לכם סיפורים קצרים שמוסיפים הרבה צבע לעולם.

בשעות הראשונות של המשחק, העולם הזה פשוט מסנוור. מי שיתחבר אליו, יוכל להתעלם לגמרי מהמשימות הרבות ופשוט לחיות בו קצת. לעבור מעיירה לעיירה, לצוד בעלי חיים כדי שיהיה מה לאכול בלילה, להקים מחנות מאולתרים בשטח, לעזור לזרים (או לשדוד אותם). וגם אם, כמוני, בשעה ה-30 וה-40 של המשחק האפקט של העולם הפתוח כבר יתחיל לשעמם, אחרי שאירועים יחזרו על עצמם ויחשפו את ה"עשן והמראות" שמאחורי הקלעים - זה עדיין הישג מרשים מאוד, שמגמד את כל מה שבא לפניו בעולם המשחקים, לפחות בכל הקשור בערכי הפקה וסדר גודל.

Red Dead Redemption 2 (עיבוד: מתוך המשחק)
Red Dead Redemption 2 | עיבוד: מתוך המשחק

הרע

העולם המגובש והמלוטש הוא לא תמיד נקודה לטובה. מעצבי המשחק הטמיעו בו הרבה מאוד מנגנונים שנועדו לשמור על ריאליזם, אך לפעמים פוגמים בהנאה והופכים את חווית המשחק לטרחנית משהו. כך למשל, כמעט לכל מקום במשחק צריך להגיע על סוס. נשמע טריוויאלי, נכון? בכל זאת, המערב הפרוע, סוסים, אלה שני דברים שהולכים יחד. אך הגודל העצום של מפת העולם ומהירות התנועה האיטית של הסוסים גורמים לכך שבמרבית המשחק לא באמת תעשו משהו מלבד לראות את התחת של הסוס שלכם בזמן שהוא מתקדם באיטיות לעבר משימה חדשה.

זוהי לא הגזמה. הרכיבה על הסוסים יכולה במקרים רבים להיות ארוכה יותר מהמשימות אליהן אתם רוכבים. בשלב מסויים אמנם אפשר לפתוח אפשר לבצע Fast Travel, אך גם היא פרימיטיבית מאוד ולא מאוד מועילה, כי היא חד כיוונית בלבד ומאפשרת לשגר את עצמכם אך ורק לערים מוגדרות מראש. אם המשימה הבאה שלכם נמצאת באמצע השממה - לא תוכלו להמנע מדקות ארוכות של רכיבה משעממת לקראתה. ולקראת אמצע המשחק, כשהפעילויות הראנדומליות שמופיעות לפעמים בצדי הדרך הולכות ומתדללות, מדובר בשעמום גדול.

עוד אלמנט לא מבריק של המשחק הוא הסיפור שלו. הוא מספר על כנופיית השודדים של דאץ' וואן-לינדר (אותה כנופייה שניסיתם ללכוד במשחק המקורי, שהוא כאמור המשך נראטיבי של המשחק הנוכחי), בימים בהם המערב הפרוע התחיל להפוך לקצת פחות פרוע וקצת יותר מתורבת.

הסיפור אינו בנוי במבנה קלאסי של דרמה, שכולל איזושהו מכשול אחד גדול שהכנופייה צריכה לעבור. הוא מתבסס יותר על האווירה ואיפיון הדמויות, שיוצרות ביחד איזשהו סיפור תקופתי. הבעיה היא שהמחסור בדרמה הופך שעות רבות במשחק לדי משעממות. הדמות אותה אתם משחקים, ארתור מורגן, מרגיש טיפה חסר אישיות במשך רוב המשחק, ושאר חברי הכנופייה מרגישים סטראוטיפים במקרה הטוב ופלקטיים במקרה הפחות טוב.

זה כנראה לא ישנה לכם הרבה אם תתחברו לאווירה של העולם, או אם אתם מאוד מאוד אוהבים מערבונים. במקרה כזה לא יפריע לכם שהסיפור מרגיש כמו קלישאה אחת שהועתקה מאלף ואחת סרטים שכבר ראינו. אבל אם אתם פחות מחבבים את המערב הפרוע, או סתם אוהבים יותר רגש ודרמה בסיפור שלכם, רוב השעות במשחק יאכזבו אתכם מהבחינה הזאת. בשילוב עם השעות המתות הרבות על הסוס - זה עלול להיות שילוב שאפילו יגרום לכם לזנוח את המשחק לפני סופו.

והמכוער

ודבר אחרון שחייבים להגיד על המשחק: ממשק המשתמש שלו נוראי. ואם הסיפור הוא בסופו של דבר עניין של טעם, כאן מדובר בקביעה די אובייקטיבית.

ראשית, יש בו יותר מדי כפילות בכפתורים. זאת אומרת שכפתורים מסויימים יכולים לעשות מספר פעולות שונות, וזה משתנה לפי המקום בו אתם נמצאים בעולם. זה עניין די מציק מספיק כשהוא סתם מעכב לכם בכמה רגעים את המשך המשחק (למה לעזאזל כפתור פתיחת המפה הופך בסיום משימה לכפתור "תראה לי כמה טוב הייתי במשימה" למשך כמה שניות?), וכשהוא שלפעמים יכול לגרום לכם לירות בטעות בחף מפשע במקום להגיד לו שלום זה כבר הופך לבלתי נסלח.

גם השיטה לקביעת הבריאות, הסטמינה והכוחות המיוחדים שלכם בעייתית. היא מורכבת משילוב של מד עגול ואייקון מרכזי, שמתרוקנים בנפרד אך משפיעים זה על זה. לקח לי בערך 10 שעות להבין מה אומרים בדיוק כל הסמלים הקטנים האלה, וגם אחרי 60 שעות במשחק אני לא מבין מי בדיוק חשב שעיצוב הממשק הזה מוצלח. כי הוא לא. הוא מבלבל, מטעה ומציק בעין.

גם מצב האונליין החדש (שהתווסף לו רק לפני מספר ימים) לא ממש מזמין כרגע. הוא דל מאוד בתוכן, ומדגיש את חלק מהבעיות שהזכרתי קודם, במיוחד כי הוא יגרום לכם להתחיל לשחק עם סוס חלש מאוד, שיהפוך את המסעות לעוד יותר מתסכלים ומשעממים ממה שהם מלכתחילה. סביר להניח שהאונליין ישתפר עם הזמן, בדיוק כמו שקרה ב-GTA V, אבל קצת עצוב לראות משחק בתקציב כל כך גבוה שלא מציע חווית רשת משוייפת כבר מהרגע הראשון שלו, ומצפה מהשחקנים שיתאזרו בסבלנות עד שהמפתחים יתאפסו על עצמם.

משחק של ניגודים

בסופו של יום, Red Dead Redemption 2 הוא משחק של ניגודים. בגלל זה הדעות עליו ברשת מפוצלות: גיימרים רבים נשבעים שהוא המשחק הטוב ביותר אי פעם וקפיצת דרך משמעותית במשחקי העולם הפתוח, וחלק טוענים שהוא חוויה משעממת מאין כמותה שפשוט לא כיף לשחק בה.

האמת היא, כתמיד, באמצע. RDR 2 זורח באספקטים מסויימים (העולם, הגרפיקה, ערכי ההפקה), מרגיש בינוני באחרים (הסיפור, האונליין) ונכשל באופן חריף בשאר (ממשק המשתמש). רמת ההנאה שלכם תהיה תלויה בעיקר בעד כמה חשובים לכם האספקטים הנ"ל, ובחיבור שלכם לעולם המשחק.

כך או כך, שווה לשחק בו רק כדי לחוות כמה שעות בעולם המגובש והיפהפה שלו, שבשלב זה פשוט אין שני לו. גם אם תפסיקו לשחק כעבור זמן קצר, סביר להניח שעדיין תעריכו את החוויה.