בראשית היה PlayerUnknown’s Battleground, משחק הפעולה הראשון שהצניח 100 שחקנים על אי אחד, פוצץ את האי הנ"ל בכלי נשק אימתניים וזירות קרב קטלניות, ונתן לכל השחקנים מטרה אחת בלבד: להיות האחרונים שישארו עומדים. Battleground, או בשם החיבה שלו PUBG הפך לסנסציה בקרב גיימרים, אך עדיין היה משחק די נישתי, שלא הצליח לקרוץ לשחקנים שאינם הארדקור-גיימרז עם קבלות.
אחריו הגיע Fortnite, שלקח את הרעיון הבסיסי של PUBG והוסיף עליו אלמנטים של בניה ויצירה, א-לה מיינקראפט. פורטנייט, שהתחיל בהתחלה כפרוייקט צדדי של משחק שונה לגמרי, הפך לתופעה של ממש. עשרות מיליוני שחקנים, חלקם בכלל לא מגדירים עצמם "גיימרים", צבאו על שרתי המשחק והפכו אותו לאחד הפופולריים בהיסטוריה של תעשיית המשחקים. אם אתם קוראים את זה ויש לכם ילדים בני 10 ומעלה – סביר להניח שגם הם שם.
ואז, כשסוף סוף חשבנו ששום משחק "באטל רויאל" אחר לא יוכל להרים את ראשו מעל לקו המים, הגיע Apex Legends. המשחק נחשף בהפתעה גמורה לפני כשבועיים, והפך להצלחה מטורפת. הוא עדיין לא קרוב למספרים הנוכחיים של Fortnite, אבל הוא כן גרם לרבים לחזות שזה המשחק שיוריד את המפלצת מכס המלכות.
אבל לפני שאתייחס אליכם כשוטים ואנסה לחזות האם יש ל-Apex סיכוי אמיתי מול Fortnite, יש עוד שאלה קצרה שאני צריכה לענות עליה קודם: איך המשחק?
שלושה גיבורים יצאו לדרך
אם פורטנייט הוא שילוב של PUBG ומיינקראפט, אז Apex Legends הוא שילוב בין PUBG ו-Overwatch, משחק הפעולה הפופולרי של חברת Blizzard.
כמו ב-Overwatch, גם Apex מתבסס על "גיבורים", דמויות ספציפיות שיש לבחור לפני כל קרב. לכל דמות יש סגנון משחק משלה, עם סטטיסטיקות ויכולות מיוחדות שמשתנים בין דמות לדמות. כך למשל, שחקנים שאוהבים להתפרץ קדימה באקדחים שלופים יבחרו דמויות "טנק" עם יכולות אגרסיביות, בעוד שחקנים שמעדיפים להיות קצת יותר מחושבים יבחרו דמויות שמתמחות בהצבת מלכודות, או כאלה שמסוגלות לשגר הולוגרמות כדי להטעות את האוייב.
בשלב זה ישנן במשחק שמונה גיבורים אפשריים, שישה מהן זמינים בחינם לכל השחקנים בעוד השניים הנותרים מצריכים תשלום צנוע לפתיחתם (ניתן לפתוח אותן גם ללא לשלם כסף, אך זה יצריך מכם להשקיע די הרבה שעות משחק). רוב הגיבורים קלים מאוד להבנה ושליטה, מלבד גיבור אחד שמרגיש קצת שונה. יוצרי המשחק הסבירו בראיונות שהמטרה שלהם היתה ליצור משחק ידידותי למשתמש, אך להבהיר לו באמצעות הדמות הנוספת שיש להם רעיונות מקוריים להמשך.
מה להגיד, עבד להם. לשחק ב-Apex Legends מרגיש חלק כמחאה לכל מי שיש נסיון, קצר ככל שיהיה, במשחקי פעולה מגוף ראשון. הדמויות מרגישות נהדר, רוב היכולות המיוחדות כיפיות לאללה, והכי חשוב: כלי הנשק מגוונים, עוצמתיים ומרגישים מעולה. גם המפה (היחידה בשלב זה) של המשחק מצויינת, עם הרבה מבנים שניתן להשתמש בהם כדי להציב מארבים (או לתפוס מחסה כשאתם נקלעים למארב), הרים שיתנו לכם נקודות תצפית טובות על שדה הקרב ועוד. יש אפילו מנגנון טיפוס בסיסי, שיאפשר לכם לטפס גבוה גבוה באיזורים מסויימים ולמצוא עוד נקודות אסטרטגיות שאפשר לנצל במהלך הקרב.
האיזון בין המתח המובנה בז'אנר הבאטל-רויאל עם שלל האופציות לשחקנים שנגזרות מז'אנר ה"גיבורים" יוצרים משחק מלוטש ומאוזן מאוד. בתנאי, כמובן, שאתם מוצאים אנשים טובים לשחק איתם.
דינמיקה קבוצתית
בניגוד לפורטנייט (ול-PUBG), ל-Apex אין "מצב סולו", שמאפשר לכל שחקן לשחק לבד. הקרבות כולם מבוססים על 20 קבוצות של שלושה שחקנים כ"א, שמצוותים זה לזה בצורה אקראית אם הם לא התארגנו מראש בקבוצה. ותנו לי לספר לכם משהו, חברים, לשחק עם זרים במשחקי פעולה ברשת זו חוויה לא ממש נעימה. נסו לעשות פאשלה אחת קטנה ולהתמודד עם מטר הקללות מצד "החברים" לקבוצה, וכנראה תזנחו את התחביב הזה לנצח.
רק שב-Apex מצאו דרך מצויינת להתמודד עם הבעיה הזאת. במקום ליצור סביבה שמכריחה להשתמש בצ'אט קולי כדי לתאם התקפות, ב-Apex הטמיעו "מערכת איתותים", שמאפשרת לכל שחקן לסמן נקודות שונות על המפה בכל רגע נתון, ולשתף את הסימונים עם חברי קבוצתו.
ראיתם אויב מסתתר בשיחים? לחיצת כפתור והשיחים יסומנו כדי שחברי הקבוצה שלכם ידעו להזהר ולאגף את האויב המתחבא מאחור. מצאתם תיבה עם כלי נשק יקר ערך שאתם צריכים? תוכלו לסמן אותה כדי שבני הקבוצה יוכלו לקחת אותו במקומכם. אפילו הפעולה הראשונה שתעשו בכל משחק, בחירת הנקודה בה תרצו לצנוח עם הדמות שלכם ולהתחיל את המשחק, יכולה להיעשות על ידי שחקן אחד בלבד, כששאר חברי הקבוצה ינחתו בצורה אוטומטית בדיוק בנקודה הרצויה.
כשקבוצות משתמשות במנגנון הזה נוצר שיתוף פעולה די מדהים, שעדיןי לא יצא לי לחוות במשחקים דומים. אני לא אוהבת להשתמש במילות האדרה בדרך כלל, אבל זוהי מערכת חדשנית, ולא אופתע אם היא תוטמע במהירות בכל משחקי הפעולה ההמוניים. ובצדק. היא הופכת את משחק הרשת מחוייה מבאסת לבילוי נעים.
כמובן שלא כל משחק יצוות אתכם עם חברי קבוצה שיודעים להשתמש במערכת האיתות, או שיהיו סלחניים לטעויות. עדיין יצא לי ליפול על קבוצות גרועות ורעילות, שגרמו לרמת ההנאה שלי מהמשחק לצנוח. אבל תמיד אחרי משחק רע נפלתי על משחק טוב שפיצה על זה – ובסופו של דבר, כשאני חוזרת לשחק במשחק, אני יכולה להיות בטוחה שבמרבית הזמן יהיה לי כיף איתו. ממש ממש כיף.
אגב, למי שספר, כמות השחקנים ב-Apex אינה 100 כפי שרוב המשחקים האחרים בז'אנר מאפשרים, אלא 60 בלבד. זה הבדל מהותי אך בזכות העיצוב המהודק של המפה הוא אינו מורגש במשחק עצמו, והקרבות מרגישים מותחים וצפופים כמו בכל המשחקים האחרים בז'אנר אם לא יותר.
אז, בפורטנייט צריכים לדאוג?
נחזור לשאלה איתה פתחתי את הביקורת. האם ההצלחה של Apex Legend צריכה להדאיג את קברניטי פורטנייט?
להערכתי – התשובה שלילית. Fortnite הוא משחק גדול מדי, פופולרי מדי ומהוקצע מדי בשביל ליפול. יכול להיות שחלק מסויים מקהל השחקנים הנאמן שלו יעבור ל-Apex, אבל אני מעריכה שהרוב ישארו בדיוק איפה שהם, במיוחד אם מפתחי Fortnite ימשיכו להפציץ אותו בתכנים חדשים כפי שהם עושים מאז ומעולם. גם מצב היצירה החדש של פורטנייט, שמאפשר לשחקים לבנות מה שבא להם בלי לדאוג שיחסלו אותם על הדרך, פונה לקהל יעד ש-Apex פשוט לא מטפל בו.
מי שכן צריך לדאוג הם אנשי PUBG, ובמידה מסויימת גם אנשי Overwatch ו-Call of Duty: Black Ops IIII. המשחק החדש פשוט עושה את מה שהם עושים טוב יותר, חלק יותר ומרענן יותר. בניגוד לשני המשחקים הנ"ל, Apex Legend מוצע להורדה בחינם (כמו פורטנייט), וכולל בתוכו את כל מה שאתם צריכים כדי להתחיל להנות.
מי שירצה לשלם כסף יוכל לעשות את זה לקניית פריטים קוסמטיים ולפתיחת שתי הדמויות הנוספות, אך גם הן אינן חזקות או מוצלחות מהדמויות שפתוחות לכולם. בקיצור – זה אינו Pay to Win, ולכל אחד יש הזדמנות שווה, לא משנה כמה כסף הוא הוציא או לא הוציא על המשחק.
Apex Legends הצליח להפתיע אותי. יותר מזה, הוא הצליח להחזיר אותי למשחקי באטל רויאל, אחרי שנשבעתי לא לחזור אליהם ברגע שמאסתי בפורטנייט אחרי התבוסה המיליון שלי שם (היו גם כמה נצחונות על הדרך, אבל בשלב מסויים נחיל של ילדים מוכשרים בני 10 הצטרפו למשחק ופשוט קרעו לי את הצורה על בסיס יומיומי. לא נעים). רק על זה מגיע לו ציון לשבח.