אומרים שקשה לכפר על רושם ראשוני רע.
כש-Final Fantasy XII יצא בשנת 2006 לקונסולת הפלייסטיישן 2, הרושם שהוא השאיר על מבקרי המשחקים בזמנו, כמו גם על המעריצים של סדרת המשחקים הוותיקה, היה רע לתפארת. המעריצים לא קיבלו בברכה את השינויים הרבים שהמשחק הזה עשה לנוסחה הקבועה שעל פיה תוכננו המשחקים הקודמים בסדרה, כמו למשל קרבות מבוססי תורות. גם הסיפור, ששבר את נוסחת "קבוצה של גיבורים לא צפויים מצילה את העולם", לא הלהיב את המעריצים המאוכזבים.
מאז 2006 עברו הרבה משחקים מתחת לגשר, והשנה החליטה חברת המשחקים Square Enix שהגיע הזמן לתת למשחק הוותיק הזה הזדמנות שנייה. Final Fantasy XII: The Zodiac Age הוא גירסה מחודשת ומשופרת למשחק, שמוכיחה שזה לא שהמשחק המקורי היה רע – הוא פשוט הקדים את זמנו.
חזה טרנדים
עד בואו של Final Fantasy XII (הקוראים הטהרנים ודאי יצביעו גם על המשחק ה-11 כשובר שגרה, שכן הוא היה משחק המוני ברשת, אך מאותה סיבה בדיוק רבים לא סופרים אותו כאחד ממשחקי הסדרה הקאנוניים), החוקים של הסדרה הזו היו די ברורים: מדובר במשחקי תפקידים יפניים, בהם אתם משחקים חבורה של גיבורים צעירים שמצילה את העולם. כל משחק מספר סיפור חדש לגמרי בעולם חדש לגמרי. במהלך המשחק חוקרים את העולם לכל אורכו ורוחבו ונלחמים באינספור מפלצות ובוסים. הקרבות מבוססי תורות – השחקן פוקד על כל אחד מחברי החבורה מה לעשות, ואחרי שהם מסיימים לעשות זאת המפלצות מקבלות את תורן לתקוף.
ואז הגיע XII וטרף את הקלפים: העולם שלו כבר הוצג במשחקים קודמים, הסיפור שבר את המבנה של סיפור ההרפתקה הקלאסי והפך לדרמה פוליטית מורכבת, ומערכת הקרבות שונתה לגמרי – לא עוד קרבות בתורות, כי אם מערכת מתוחכמת בזמן אמת ובעולם פתוח שכוללת אלמנטים של תכנות. זה הרגיש יותר כמו World of Warcraft מאשר Final Fantasy.
אך מה שהיה מוזר ב-2006, מרגיש הרבה יותר טבעי ב-2017.
מערכת הקרב היא הדוגמה הטובה ביותר: בעוד הקרבות-בתורות של המשחקים המוקדמים בסדרה לא הזדקנו טוב, המערכת של Final Fantasy XII עדיין מרגישה רעננה, ובמידה רבה רלוונטית יותר מתמיד.
במקום לשלוט על כל פעולה של כל דמות, תצטרכו לבצע סדרה של החלטות שתיתן לכל אחת מהדמויות בחבורה את סדר העדיפויות שלה במהלך הקרבות. סוג של שפת תכנות, אם תרצו, שקובעת סדרות של תנאים ותגובות. למשל: אם אחד מהחברים בחבורה מאבד 50% מהבריאות שלו, השתמש בשיקוי מרפא. או אם האויב מתחיל לתקוף את מנהיג החבורה, השתמש עליו בכישוף אש. בכל רגע אתם יכולים לתכנת את התגובות האוטומטיות של כל אחת מהדמויות, וליצור מכונות מלחמה משומנות ואוטומטיות.
המערכת הזאת מתלבשת טוב טוב על טרנדים נוכחיים, כדוגמת הבאז וורד המעצבן "חשיבה חישובית". ב-2006 מצאתי אותה מבלבלת ומאוד לא אינטואיטיבית. ב-2017 אני שולט בה הרבה יותר טוב ומוצא אותה לא פחות עמוקה ומאתגרת מהמערכות של המשחקים הקודמים בסדרה.
גם המבנה והסיפור של המשחק מתאימים יותר ל-2017. עולם משחקי הווידאו ראה משחקים רבים עם סיפורים מורכבים ופוליטיים – ו-Final Fantasy XII כבר לא מרגיש יוצא דופן גם מהבחינה הזאת.
שיפור גרפי
גם הגרפיקה, כיאה לחידוש, שופרה. המשחק אומנם לא נבנה כולו מחדש, אך כן עבר שיפוץ ייסודי: הטקסטורות חודדו, פס הקול הוקלט מחדש, והרזולוציה שופרה ל-1080p. זה אמנם לא נראה כמו משחק מ-2017, אבל בסופו של דבר זה גם לא נראה משחק מיושן במיוחד.
יש גם קצת חידושים שהתווספו לגרסה הנוכחית של המשחק. הגדול שבהם הוא מערכת ה"עבודות", שלא הייתה זמינה בעבר במערב, וכוללת איזון מחדש של כל היכולות המיוחדות שניתן ללמד את הדמויות שלכם. זה לא שינוי של שמיים וארץ, אבל זה כן יכול להכניס עניין מחודש גם לאלה שסיימו את המשחק במקור ותוהים אם לתת לו סיבוב נוסף.
וכך, בצורה מפתיעה, מסתבר ש-Final Fantasy XII עובד הרבה יותר טוב ב-2017 מאשר ב-2006. המעריצים השרופים של המשחק, שכבר יותר מעשור מתחננים בפני שונאיו לתת לו צ'אנס נוסף, משמינים מנחת. אם אתם בקטע של משחקי הרפתקאות יפניים, המשחק הזה יספק לכם למעלה מ-100 שעות משחק מהנות שמרגישות רעננות גם היום.