להגדיר את Dragon Quest Builders 2 כהפתעה נעימה זה כנראה האנדרסטייטמנט של העשור. כשקיבלתי את עותק הביקורת של המשחק חשבתי לעצמי שבטח אשחק בו כמה שעות ואעבור הלאה למשחקים אחרים. על פניו, מדובר במשחק "סוג ב''". תקציב הפיתוח שלו לא גדול, הגרפיקה שלו פרימיטיבית, אפילו דיבוב אין.
אחרי 10 שעות כמעט רצופות התחלתי לחשוד. אחרי עוד 10 כאלה כבר הייתי בטוחה. למרות החזות התמימה והציפיות הנמוכות, Dragon Quest Builders 2 הפך למשחק שהכי נהנתי ממנו עד כה ב-2019. בהיעדר קלישאה אחרת: מדובר במשחק הטוב ביותר שאתם לא מכירים.
מיינקראפט פוגש את פיינל פנטזי
בבסיסו, Builders 2 הוא שילוב די מוזר בין משחקי בנייה בסגנון Minecraft ובין משחקי תפקידים ממוחשבים יפניים בסגנון Final Fantasy. על פניו, זה נשמע אחד השילובים הכי פחות קשורים בעולם. אבל בדיוק כמו גבינה בולגרית על אבטיח, גם כאן השלם עולה על סך חלקיו.
הסיפור, המשך ישיר למשחק השני בסדרת Dragon Quest (שיצא בשנת 1987 ולא, אין באמת צורך שתכירו את הסיפור שלו), מתאר עולם בו חבורה של מפלצות משעבדות את האנושות, ואוסרת על בני האדם לבנות וליצור דברים חדשות. חבל שאף אחד לא סיפר את זה לגיבורת (או גיבור, לבחירתכם) המשחק, בנאית מתחילה, שכל מה שמעניין אותה זה להמציא המצאות ולבנות הפתעות.
הגיבורה תבקר במספר איים הרוסים, תפגוש חברים חדשים, ותבנה מחדש את העולם. כל אי הוא עולם ומלואו, שכולל סגנון משחק קצת שונה (אי אחד מתמקד בחקלאות, אחר מתמקד במבוכים מלאי מלכודות וכו'). השילוב בין המשימות המאפיינות משחקי תפקידים, בסגנון "צא למסע בחלק הצפוני של האי, חסל שם 20 מפלצות, מצא שם אוצר סודי ואז תחזור הביתה" משתלב בצורה חלקה מאוד עם חלקי הבנייה.
השוס הגדול כאן הוא ללא ספק הכתיבה המושחזת והחדה. הדמויות מאופיינות נהדר, הסיפורים הקטנים שהמשחק מציג חמודים ומצחיקים, ונראה שיוצרי המשחק לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, מה שתרם לחוויה קלילה ומהנה. בולטות לטובה במיוחד הן דווקא המפלצות, שמדברות גם הן ומספקות חלק מהרגעים הקומיים הטובים ביותר במשחק.
הבונים לקרב
החלק החלש במשחק הוא מערכת הקרב שלו. כשתצאו לחקור את העולם (ולאסוף בו משאבים שתזדקקו להם כדי לבנות דברים) תפגשו באינספור מפלצות שתצטרכו לחסל. איך מחסלים אותן? פשוט לוחצים שוב ושוב על כפתור ההתקפה, וזהו בערך. אין צורך לגבש אסטרטגיה או טקטיקה, אין אפילו ממש תועלת בפיתוח אינסטינקטים או אימון שרירי האצבעות. פשוט לחצו על הכפתור שוב ושוב ובסוף תנצחו. זה די חד-גוני ובשלב מסויים מתחיל לשעמם, והמזל הוא שהקרבות אינם לב המשחק כאן, ואת רוב המפלצות אפשר פשוט לעקוף.
ואם כבר תלונות, בחלקים מסויימים במשחק יש הרגשה שהיתה קצת חסרה יד של עורך. קיצוץ של שעה פה ושעה שם, ומעבר מהיר יותר בין האיים, היה יכול להדק אפילו יותר את הקצב.
אגב, אם שמתם לב לספרה "2" בשם המשחק, זה לא מקרי. מדובר בסיקוול. Dragon Quest Builders הראשון היה משחק חמוד אך פגום, וההמשך פתר (כמעט) את כל הבעיות שלו. אם המשחק הזה נשמע לכם מעניין, אין שום סיבה להתחיל במשחק הראשון. דלגו ישר לנוכחי. לא תתחרטו על זה.
המשחק הכי טוב שאף אחד לא מכיר
ל-Dragon Quest Builders 2 אין זכות להיות כל כך טוב. זה משחק בתקציב יחסית נמוך, עם גרפיקה די פרימיטיבית, ללא מסע פרסום נרחב. ובכל זאת, בכל השעות ששיחקתי בו החיוך סרב לעזוב את הפרצוף שלי. זה אחד המשחקים המשמחים, מצחיקים וחיוביים ביותר שיצא לי לשחק בהן בתקופה האחרונה, והוא מומלץ בחום לכל מי שכמוני, אוהב לחייך.
ולסיום, תשובה לשאלה שחלקכם וודאי שואלים: לאיזו פלטפורמה לקנות את המשחק? יצא לי לשחק גם בגירסת ה-PlayStation 4 וגם בגירסת הנינטנדו סויץ', ואני ממליצה על השנייה. היא אמנם רצה קצת פחות טוב מגירסת הפלייסטיישן (האטות בקצב הפריימים באיזורים עמוסים), וזמני הטעינה שלה בלתי נסבלים (כמעט 2 דקות טעינה ראשונית) - אבל ברגע שהמשחק סוף סוף עולה הוא רץ טוב מספיק. ברוב הזמן היא רצה מספיק טוב כדי שההבדלים יהיו לא מורגשים, וגם כשהם כן - והניידות של הסוויץ' פשוט שווה את ה"מחיר".
עותקי ביקורת של המשחק סופקו על ידי עדלי יונייטד ונינטנדו ישראל. המשחק זמין לרכישה אצל המשווקים המורשים.