זה מאוד אופנתי לשנוא את סדרת Call of Duty. בכל זאת, מדובר כנראה בסדרת משחקי המחשב המצליחה ביותר בשנים האחרונות, עם מיליוני מעריצים שרופים שקונים כל משחק חדש בה בלי לחשוב פעמיים. עם הצלחה אולי אי אפשר להתווכח, אבל בהחלט אפשר לשנוא אותה, ומכאן מגיעה האופנה הזו.
בחודשים האחרונים, טרם יצא המשחק החדש בסדרה, Call of Duty: Infinite Warfare, השנאה הזו באה לידי ביטוי ביתר שאת. טריילרים למשחק החדש קיבלו ביקורות קטלניות ביוטיוב, קבוצות דיון אינטרנטיות של גיימרים התמלאו בדיוני שנאה כל כמה הסדרה הזו צריכה לעבור מהעולם, ובאופן כללי נראה שהרבה מאוד גיימרים היו מוכנים לקבור אותה.
ואז Infinite Warfare יצא, וכל השנאה, מסתבר, לא היתה שווה כלום. המכירות מעולות כרגיל, וגם המשחק לא רע בכלל. אמנם לא קפיצת מדרגה משמעותית מהמשחקים הקודמים בסדרה, אבל עדיין מדובר באחלה משחק פעולה שבעולם, ובחבילה גדושה בכמויות בלתי נתפשות של תוכן שיספיק למעריצים לפחות עד שהמשחק הבא בסדרה ייצא בעוד שנה.
קדימה לחלל
Call of Duty התחילה, במקור, כסדרת משחקי מלחמה שעסקה בעיקר במלחמת העולם השנייה. בעשור האחרון הסדרה התחילה להתחיל להתקדם לאט לאט בקו הזמן, בהתחלה למלחמות עכשוויות ובשנים האחרונות גם לעתיד. Infinite Warfare מהווה את הקפיצה הרחוקה ביותר שעשתה הסדרה לעתיד: רוב המשחק מתרחש בחלל, במלחמה של הצבא המאוחד של כדור הארץ אל מול הצבא של המתיישבים בחלל החיצון.
הסיפור מינימלי. יום בהיר אחד מתחילים המתיישבים לבצע פיגועי טרור על כדור הארץ (חשבתם שפיגועי ה-11\9 היו גרועים? חכו שתראו את מה שהולך בשלב השני במשחק). המפקד שלהם, שמגולם ע"י קיט הרינגטון ממשחקי הכס, מבטיח שזו רק ההתחלה, ושתם עידן יושבי כדור הארץ בעולם. התפקיד שלכם זה לעצור אותו. ו… זהו, בערך. מניעי הדמויות נשארים מטושטשים, והדרמה כולה מוגזמת ומוקצנת. תמו הימים שמשחקי Call of Duty ניסו לנסח אמירות על מלחמה והמצב האנושי.
למרות השינוי הקיצוני במיקום השלבים (במקום באיזורים שונים בכדור הארץ תבלו את רוב הזמן על סיפונן של ספינות חלל) המשחקיות נשארה די דומה למשחקים הקודמים: שלבים ליניאריים מאוד בהם אתם צריכים לירות בכמה שיותר אויבים. זה לא חדשני או מלהיב במיוחד, אבל בזכות ערכי ההפקה הגבוהים זה עדיין יעיל.
הקמפיין לשחקן יחיד, שלוקח כ-5-6 שעות, הוא קצבי וכיפי, וניכר שנשפכו עליו מיליונים רבים של דולרים כדי שכל פינה בו תהיה מלוטשת.
בסופו של דבר, אם אצטרך לדרג את ה-Call of Duty הזה בהשוואה קודמיו, אשים אותו קצת מאחורי Advanced Warfare מלפני שנתיים אך הרבה לפני Black Ops III משנה שעברה. בקיצור, מקום טוב מאוד באמצע.
החבילה המלאה
הקמפיין לשחקן יחיד של Call of Duty הוא כמובן רק ההתחלה, ורק חלק קטן מהחבילה. בנוסף אליו קיים גם מצב מולטיפלייר תחרותי ומצב "זומבים בחלל" קואופורטיבי.
המולטי התחרותי מרגיש כמו המשך ישיר של Black Ops III. גם הפעם יש סוגים שונים של לוחמים לבחור, לכל אחד יכולות משלו, וגם הפעם האקשן מהיר, אכזרי ומתגמל את המתמידים (אם קשה לכם בהתחלה אל תבהלו, אחרי כמה שעות ועל העלייה ברמות זה הופך לנסבל יותר). קצת חבל שיכולת התנועה של הדמויות מרגישה קצת מוגבלת, בטח בהשוואה למשחקים כמו Titanfall, אבל סך הכל המולטי הזה עושה את העבודה.
מצב הזומבים חמוד מאוד גם הוא. הפעם הוא מתרחש בפארק שעשועים, ויכול לספק לכם ולחברים שלכם כמה שעות טובות של ירי בלתי פוסק במתים המהלכים. גם כאן, אין פה יותר מדי חדש על המשחקים הקודמים בסדרה - אבל טוב שהמצב הזה כאן.
כאן צריך להגיד שהשנה Call of Duty נמצא בתחרות קשה מאוד. בצד השני של הזירה נמצאים המשחקים Titanfall 2 שכבר הוזכר, ו-Battlefield 1 שמקבל גם הוא ביקורות נלהבות מגיימרים ומבקרים כאחד (אנחנו נכתוב עליו בשבוע הבא). Call of Duty מציג חבילה שלמה יותר משל המשחקים האחרים, עם הרבה יותר תוכן ופוטנציאל לשעות רבות יותר של משחק, אך מצד שני שחקנים שכבר מאסו בסגנון המשחק המוכר של הסדרה אולי יעדיפו השנה לרעות בשדות זרים, ולנסות את אחד המשחקים האחרים. או שלא. תלוי כמה הם מושקעים ואוהבים את הסגנון.
בחזרה להווה
ונסיים בתוספת האחרונה, שמגיעה למי שרוכש את החבילה היקרה יותר של המשחק המכונה Legacy Edition.
בשנת 2007, לפני כמעט עשור, יצא המשחק הרביעי בסדרת Call of Duty, זה שהפך אותה מסדרת משחקי פעולה חביבה לענקית בלתי ניתנת לעצירה. זה היה כנראה המשחק החשוב ביותר בתעשיית המשחקים בעשור האחרון. קראו לו Call of Duty 4: Modern Warfare. מי שיסכים לשלם עוד כ-100 שקלים על המהדורה היקרה של המשחק, יקבל גם גירסה מחודשת של המשחק הישן ההוא.
הגירסה המחודשת כוללת גרפיקה מוצלחת יותר (הוא עדיין נראה פחות טוב מ-Infinite Warfare, אבל מצד שני הוא כבר לא נראה כמו משחק בן 10) ואת מצב המולטיפלייר הבסיסי של המשחק ההוא. קצת מוזר לי להתייחס ל-Modern Warfare כנוסטלגיה, אבל היי, עשר שנים זה מלא זמן.
בחינה מחודשת של Modern Warfare מגלה שהוא די הזדקן. הוא מרגיש מוגבל יותר מהמשחקים החדשים, במיוחד במצב המולטיפלייר. ועדיין, מדובר במשחק חשוב מאוד היסטורית, שהניח את היסודות לדרך בה משחקי פעולה מגוף ראשון נראים ומתנהגים גם היום, ב-2016. מי שכבר שיחק בו בעבר ישמח להזכר, ומי שהיה קטן מדי כשהוא יצא במקור יוכל לחוות את פיסת ההיסטוריה הזו. שווה 100 שקל נוספים לדעתי.