יש משהו קצת מנחם בכך שגם בשנת 2019 נקראתי לכתוב ביקורת על משחק חדש בסדרת Wolfenstein, שנודעה כאן בארץ בשם "הטירה הנאצית". הסדרה הזאת, על גילגוליה השונים, נמצאת איתנו כבר קרוב לארבעים, כןכן, 40 שנה. היא כמו יערות האמזונס של תעשיית המשחקים: גם אם התעשייה כולה תעלה באש, שאריות של "הטירה הנאצית" ישארו, ויאפשרו להכל לצנוח מחדש.
המשחק החדש בסדרה, Wolfenstein: Youngblood, הוא חוויה שמתאימה בדיוק לקיץ הלוהט שאנחנו נמצאים בו. אפשר להשוות אותה לסרט פעולה מהסוג שמכונה סרט פופקורן. כזה שכיף לראות אותו בקולנוע, אבל שלא נשאר ממנו הרבה אחרי שהוא נגמר. מצד שני, אם תגיעו אליו עם הציפיות הנכונות, כנראה לא תצאו עם תלונות.
תיאום ציפיות
ובכן, הנה הצפיות שכדאי להגיע איתן למשחק הזה: אל תצפו להמשך באורך מלא, כזה שיתן לכם את כל מה שנותן משחק חדש. התייחסו אליו כחבילת הרחבה: כזו שבונה על הבסיס הקיים, מוסיפה עליו עוד כמה אלמנטים, ומספקת חוויה מהודקת אך לא חדשנית.
המשחק החדש ממשיך את Wolfenstein II: The New Colossus שיצא ב-2017, והיה אחד המשחקים המוצלחים ביותר של אותה שנה. בגירסה הנוכחית של המותג, גיבור המשחקים בי.ג'יי בלזקוביץ' נמצא במציאות אלטנטיבית בה הנאצים ניצחו במלחמת העולם השנייה והצליחו להשתלט על העולם כולו. Youngblood לוקח את הקשת העלילתית שהתחילה ב-New Colossus וקופץ איתה 20 שנה קדימה.
במקום לשחק בדמותו הוותיקה של בי.ג'יי, הפעם אנחנו נכנסים למגפיים של התאומות שלו, בחורות צעירות בלי הרבה נסיון בשדה הקרב אך עם הרבה מוטיבציה. בתחילת המשחק הן מחליטות לצאת בעקבות אביהם, שנעלם בזמן משימה סודית באירופה, שעדיין נמצאת תחת הכיבוש הנאצי. בדרך להצלת אביהן התאומות ילמדו שלחסל נאצים זה די כיף, ויידרשו להתמודד עם אתגרים רבים שידרשו מהן, ובכן, לחסל נאצים. מזל שזה כיף.
בניגוד למשחקים הקודמים בסדרה, שהצליחו לספר סיפורים מפתיעים ולהציג דמויות מקוריות, הסיפור של המשחק החדש די פושר. אין בו יותר מדי הפתעות, וגם הדמויות החדשות לא מצליחות להצחיק או לרגש כמו אלה של המשחקים הקודמים. בקיצור: אל תבואו למשחק הזה בשביל הסיפור. בואו בשביל האקשן.
אקשן זוגי
האקשן של Youngblood מוצלח כמו כל משחקי הפעולה המודרניים של חברת Bethesda. הוא מהיר מאוד ודורש אינסטינקטים זריזים גם אם משחקים על רמות הקושי הנמוכות. למרבה הצער, האפשרות לסגנון משחק "התגנבות" לא ממש עובד טוב הפעם, בניגוד לפרקים הקודמים בסדרה, ותמיד יהיה עדיף להסתער על הנאצים עם כלי נשק חם אחד או שניים בארסנל.
החידוש על המשחקים הקודמים כפול. ראשית: אלמנטים של משחקי תפקידים, כגון עלייה ברמות ופתיחה של יכולות חדשות, הצטרפו למיקס. זה נחמד לחזק את הדמויות מדי פעם, וחלק מהיכולות המיוחדות חביבות וכיפיות.
עיצוב העולם הרבה פחות ליניארי מהמשחקים הקודמים, וכולל שלוש מפות גדולות מאוד שאפשר לטייל בהן בכל סדר שרק רוצים.זה לא ממש "עולם פתוח", כי אויבים חזקים משמשים כמעין שומרי סף של האיזורים המתקדמים יותר, וסביר להניח שלא תוכלו להביס אותם אם לא תעלו ברמות בהתאם, אבל זה עדיין מרגיש גדול יותר מאי פעם.
החידוש הנוסף הוא האפשרות לשחק בזוג, במצב Co-op. זה גם המצב האופטימלי לשחק במשחק, שכן הוא מאפשר לקבל צ'אנס נוסף גם אם פישלתם ונפלתם בקו האש הנאצי. כל עוד אחד השחקנים נשאר בחיים, הוא יכול לרוץ לגופה המדממת של חברו ולהחיות אותה.
למרבה הצער, האפשרות הזאת גרמה לחבר'ה של Bethesda להתעצל ביצירת מערכת שמירות ראוייה, וזה גם יוצר את התלונה הגדולה ביותר שלי לגבי המשחק: יותר מדי פעמים מצאתי את עצמי מתה רק כדי לטעון את המשחק מחדש עשר דקות שלמות לפני הנקודה בה מצאתי את סופי בפסילה הקודמת. עשר דקות ועוד עשר דקות הפכו את המשחק הזה לארוך הרבה יותר ממה שהוא באמת. וזה הופך למעצבן מאוד מהר מאוד.
מצד שני, זוכרים מה שכתבתי על תיאום ציפיות? Wolfenstein: Youngblood הוא תוספת נחמדה למשחק הקודם, עם חידושים בעיקר בתחום האקשן. תג המחיר הנמוך שלו (170-200 ש"ח בהתאם לחנות) הופך אותו לעסקה חביבה לחובבי המשחקים הקודמים בסדרה. הוא לא ממציא את הסדרה מחדש וגם לא מספר סיפור מוצלח במיוחד, אבל הוא כן מאפשר לנו לחסל עוד כמה מאות נאצים בדרך לכתוביות הסיום. ולחבל נאצים, כמו שכבר קבענו מקודם, זה כיף.
ויש גם בונוס
במקביל ל-Youngblood, חברת המשחקים Bethesda הוציאה משחק נוסף בסדרה, שמיועד לערכת ה-PlayStation VR בשם Wolfenstein Cyberpilot. למרבה הצער, גם כאן לא מדובר במשחק מלא סטייל "הטירה הנאצית VR", אלא חוויה קטנה ולא מאוד ארוכה ולמרבה הצער, מלבד באספקט אחד, די מאכזבת.
ב-Cyberpilot אתם נכנסים לתא הטייס של מספר מכונות מלחמה ממונעות (Mechs) ויוצאים לחסל נאצים.
הגרפיקה מעולה, תודות לתקציב הגדול שנשפך כאן, אך המשחקיות אינה מרגשת מספיק, ואחרי ההתרגשות הראשונית הופכת אפילו לדי משעממת. כן, זה די נחמד לשרוף נאצים במציאות מדומה, אבל אחרי כמה עשרות כאלה זה מתחיל להיות רפטטיבי מדי.
בקיצור, שווה בדיקה רק אם אתם מתים לראות את המילה האחרונה באיכות גרפית של משחקי פלייסטיישן VR.
המשחקים התקבלו לסקירה באדיבות עדלי יונייטד, יבואניות חברת Bethesda לישראל. ניתן למצוא אותם אצל המשווקים המורשים