עזבו אתכם משיחות טלפון, צ'טים ואימוג'י. בעוד 8 שנים נתקשר בעזרת שידור המחשבות שלנו מאחד לשני, כך טוענת מרי-לו ג'פסן בראיון ל-CNBC.
ג'פסן היתה מרצה ב-MIT ובכירה בכמה מהחברות הגדולות בתחום הטכנולוגיה, ובין היתר עבדה באינטל, בחברת משקפי המציאות המדומה אוקולוס, בחטיבת הפרויקטים הסודיים של גוגל ובפייסבוק. אבל בשנה שעברה היא פרשה מהאחרונה וייסדה סטארטאפ בשם Openwater ("מים פתוחים"), שמטרתו לפתח טכנולוגיה שתוכל לקרוא את הגוף שלנו בלי צורך בחדירה פיזית כלשהי.
הטכנולוגיה של החברה מיועדת להחליף את מכונות ה-MRI המסורבלות והיקרות. במקום תא סגור שמקרין לתוכנו שדות מגנטיים וגלי רדיו, החברה עובדת על עיקרון של מחשוב לביש - כובע שסורק את המוח או תחבושות שסורקות חלקים אחרים בגוף. הכל על בסיס נורות אור תת-אדום, שגוף האדם "שקוף" עבורו וכך מאפשר לנטר את תנועת החמצן בתוך הגוף בלי אמצעים יקרים ומסוכנים לבריאות.
הטכנולוגיה נמצאת עדיין בשלבי פיתוח, אבל ג'פסן בטוחה שהיא העתיד. לטענתה, בניגוד לטכנולוגיות אחרות שמיועדות לאפשר חיבור צמוד בין הגוף למכונות, כאן אין צורך בהחדרת שבבי מחשב לגוף, אלא רק בלבישה של בגד חכם.
מאחר שגם טכנולוגיית ה-MRI כיום כבר מסוגלת לנתח מה המילים שאנחנו עומדים לומר, אילו תמונות רצות לנו בראש ואיזו מוזיקה מתנגנת לנו במוח - לדברי ג'פסן זה רק עניין של זמן עד שבגדים חכמים יקראו את המחשבות שלנו ויאפשרו לנו לשדר אותן - אם רק נרצה.
לדוגמה, היא אומרת, נוכל "להוריד" את החלומות שלנו או רעיונות שהיו לנו וכך להאיץ מאוד את תהליך היצירה והשיתוף.
עם זאת, היא מודה שהאפשרות הזו גם מעלה כמה שאלות קשות, כמו למי מותר לקלוט את שידור המחשבות שלנו, מתי, איך ולמה. האם נחויב לתת לשוטרים לקרוא את מחשבותנו? ואיך נימנע שיתוף-יתר, כשאין תיווך של ממשק שמאפשר לנו לנסח את המחשבות לפני שאנחנו מעלים אותן לרשת החברתית?