בעמדת "תכשיטים" במרכז החדשנות של ויזה, שהושק בשבוע שעבר, חולקו לעיתונאים טבעות תשלום. כל טבעת כזו כוללת שבב מאובטח בתקן NFC (תקשורת טווח אפס), כאשר הטבעת עצמה מחוברת לרשת התשלום של ויזה כדי לקבל אישור סליקה. כלומר, מדובר באמצעי תשלום לכל דבר שחוסך את הצורך בשליפת כרטיס אשראי מהתיק או אפילו סמארטפון מהכיס כדי לשלם.
תשלום באמצעות הטבעת של ויזה נעשה בהצמדה שלה לקורא NFC סטנדרטי שקיים כמעט בכל קופה, והמתנה של מספר שניות לאישור התשלום. במסגרת ההתנסות שלנו השתמשנו בטבעת כדי לשלם בשני בתי קפה ובסופר מקומי. לוקח קצת זמן להבין את הרעיון ואיך בדיוק צריך למקם את האצבע על הקורא, אבל החלק המסובך יותר הוא לנסות ולהסביר לקופאים במה בדיוק מדובר.
בפעם הראשונה שהשתמשתי בטבעת יצא לי טוב, מאחר והבחור בבית הקפה אמר שהוא כבר נתקל בטבעת כזו ולכן קצת פחות הופתע. כאשר הגעתי לרכוש את מנת הקפאין הדו-יומית שלי בסניף אחר של הרשת, המוכר שם התקשה להאמין והיה בטוח שאני מסתבלטת עליו, אבל זרם איתי. אחרי שהוכחתי לו שהטבעת אכן עובדת, הוא קרא לשאר עובדי הסניף כדי לצפות בפלא הטכנולוגי. גם כאשר הלכתי לקנות שוקולדים למשרד בסופר התשלום עבר די חלק, אם כי לא בניסיון הראשון.
עוד ב-Geektime:
המכשיר הזה יטעין לכם את הסמארטפון בלי חוטים ובלי מגע
בדקנו: הסמארטפון ללא השוליים Mi Mix של שאומי
יחד עם זאת, בפעם אחרת שרציתי לשלם באמצעות הטבעת ההרגשה הייתה שהקופאי עוד רגע הולך לקרוא לאבטחה, עד כדי כך שהוא אמר לי: "אם אין לך כסף אמיתי אז ביי" (לא בדיוק במילים האלו, אבל לזה הוא התכוון). לצערי, עד כמה שרציתי להוכיח לו שהוא טועה – הטבעת לא הצליחה לאשר את התשלום, ולכן נאלצתי לשלם באמצעי תשלום אחר.
למרות שהטבעת הותאמה במיוחד לאצבע שלי, עדיין לא מדובר באביזר אופנתי שהייתי מרגישה בנוח ללכת איתו לכל מקום. למעשה, היא קצת מזכירה לי את השעונים החכמים בראשית דרכם, כאשר ההתמקדות הייתה בצד הטכני של המוצר ושכחו לגמרי שמדובר באקססורי לכל דבר, שדי בולט לעין.
סוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה היא הנושא של האבטחה; כדי לשלם באמצעות הטבעת אין צורך להקיש קוד אישי, כפי שנדרשים לעשות (לפחות באירופה) בכל פעם שרוכשים עם כרטיס אשראי. לכן, נניח ונופלת לי הטבעת מהאצבע או שהורדתי אותה לרגע כדי לשטוף ידיים (למרות שהיא אמורה להיות עמידה למים). המוצא המאושר (והלא ישר) יוכל לחגוג על חשבוני, מאחר ואין עליה שום סימן מזהה, למרות שהיא מסונכרת עם כרטיס אשראי פיזי. במקרה שלי, הטבעת הייתה עם יתרה מוגבלת, אבל בגדול הרעיון הוא שהיא תסתנכרן עם כרטיס האשראי המרכזי שלכם, ולכן יש למצוא פתרון לנושא זה.
לסיכום ההתנסות הקצרה שלי עם הטבעת, אני יכולה להגיד שמדובר בגימיק נחמד, אם כי עדיין לא ממש בשל. כנראה שאחת הסיבות לכך היא שמדובר באבטיפוס, שעדיין לא זמין לקהל הרחב ולא ברור האם ומתי הוא בכלל יהיה. הרעיון של תשלום בלי להוציא שום דבר מהכיס או התיק הוא מאוד נוח, והבחירה לעשות זאת באמצעות טבעת הוא די אידיאלית – אם כי מבחינת העיצוב והאבטחה יש עוד לא מעט מקום לשיפור.
* הכותבת היתה אורחת ויזה בלונדון