בערב פתיחת המונדיאל מליונים צפו בג'וליאנו פינטו, בן 29 המשותק לחלוטין בפלג גופו התחתון, עולה למגרש בארנה קורינתתיאנס ובועט בכדור. את הפעולה הזו, שהיא כל כך שגרתית עבור רובנו - אך בלתי אפשרית לנכים כמו פינטו, הוא ביצע הודות לשלד חיצוני, "אקסו-סקלטון", שהולבש סביב גופו והניע את רגליו בכוח מחשבותיות בלבד.

עד לרגע האמת, שמו של זהותו של פינטו נשארה חסויה. למעשה, בחודשים האחררונים אמנו אנשי פרויקט Walk Again, המייצר את הרגליים הרובוטיות, עשרה מועמדים לתפקיד. אך מרגע שנבחר, וגם אם זה לרגעים ספורים, פינטו הפך לסייבורג - ישות המורכבת מחלקים ביולוגיים ומלאכותיים, חיבור בין חי לבין מכונה. למעשה, הוא היה בין הראשונים בעולם שזכה להשתמש באיבר מלאכותי המופעל על ידי המוח ללא צורך בתיווך של איבר אחר. איבר שגם מסוגל להעביר למוח בחזרה זרמים המדמים תחושות של איבר אמיתי.

על אנשים ועכברים סייבורגים

מי שמכיר מקרוב את עולם הסייבורגים הוא פרופ' מתי מינץ, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. ב-2011 רשם מינץ פריצת דרך מדעית כאשר מחקר בראשותו הניב שבב שהחליף חלק ממוחם של עכברים ובכך יצר לראשונה עכברים סייבורגים. "אנחנו במעבדה אף פעם לא קראנו לזה סייבורג", מבהיר מינץ בשיחה עם NEXTER. "הפעם הראשונה שהתייחסתי לעבודה שלנו כסייבורג היתה אחרי שקראתי תגובות אליה באינטרנט. "ראיינה אותנו כתבת של New Scientist והתגובה של הקהל היתה שזה סייבורג".

מתי מינץ (צילום: יונתן בלום)
פרופ' מתי מינץ, המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב | צילום: יונתן בלום

מינץ מספר כי המחקר שלו הגיע להישג בזכות ההחלטה לשכפל את המוח עצמו, בניגוד למחקר אחר בתחום, המבוצע בארה"ב והמנסה לשכפל את תוכן התקשורת של המוח באמצעות שבב מחשב רגיל. החוקרים במעבדה שלו, שלמדו כיצד לחזות התקפי אפילפסיה במוחם של עכברים ולנסות למנוע אותם על ידי שדרים מרכיב מחוץ למוחם של העכברים, החליטו "להמשיך צעד ולהחליף חלק מהמוח". במקום לעצב שבב מחשב שיתקשר עם המוח הם בנו "חיקוי של הרשת העצבית שרוצים להחליף, בתקווה שהרשת הסינטטית תבצע את התפקידים שהיא צריכה לבצע".

הבסיס למחקר של מינץ, כמו מחקרים רבים אחרים בתחום, נטוע בספריו של המדען האמריקאי-יהודי ריימונד קורצווייל. בספריו הידועים, וביניהם "עידן המכונות התבוניות" (The Age of Intelligent Machines), "עידן המכונות החושבות" (The Age of Spiritual Machines) ואחרים, טוען קורצווייל כי אנו מתקרבים לנקודה בה טכנולוגיה שנוצרה על ידי האדם תגיע לרמה המתחרה בטכנולוגיה של הטבע – הביולוגיה. או אז, המחשבים יהיו חכמים מאיתנו, אברים שנוצרו במעבדות יחליפו את האברים איתם נולדנו וחיינו יתארכו וישתפרו תוך מחיקת ההבדל בין אדם ומחשב. לחזון הוא קורא סינגולריות.

הספקטרום הסייבורגי

לפני שניגע בשאלות שמעלה חזון הסייבורגים של קורצווייל, שווה להתעכב על הוויכוח הנסוב סביב עצם ההגדרה של סייבורג. "סייבורגים מסתובבים בינינו הרבה מאוד שנים", אומר ד"ר יובל דרור, חוקר אינטרנט וטכנולוגיה בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למנהל, בראיון ל-NEXTER. "מה זה אדם עם קוצב לב? זה אדם שלא היה חי אם לא היו מכניסים לגופו פיסת אלקטרוניקה שעוזרת ללב שלו. מה זה אדם שהשתילו לו פלטינה במפרק?".

"השאלה הראשונה שצריך לשאול", מבהיר דרור, "היא מתי אדם נכנס לקטוריה של סייבורג. מרגע ששואלים אותה, מבינים שאנחנו מדברים על שיפורים, ולא משהו חדש". לדבריו, "מזמן עברנו את היום שבו הסתפקנו בלהיוולד ולמות באופן טבעי. יש לנו תוספות החל משתל בשיניים ועד קסדה קוראת מחשבות. השאלה היא איפה על הספקטרום אתה נמצא".

במלים אחרות, ההגדרה "סייבורג" יכולה לכלול לא רק מי שחלקים מגופו הוחלפו בחלקים מלאכותיים, אלא אף כל משתמש סמארטפון שרואה במכשיר הרחבה של יכולותיו הטבעיות, כפי שהבהירה האנתרופולוגית אמבר קייס בהרצאתה ב-TED ב-2010. "לכל אחד יש את התשובה שלו לאיפה מתחיל האדם ואיפה נגמר, ואני חושב שהתפישה היא יותר פילוסופית מטכנולוגית", הוא מסכם.

יובל דרור (צילום: נועה זני)
ד"ר יובל דרור, חוקר אינטרנט וטכנולוגיה, בית ספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל. | צילום: נועה זני

"אם היינו מצליחים לפתח את הטכנולוגיה - הייתי מנסה את זה על עצמי"

אם כן, נראה שקשה להגדיר בדיוק מתי האדם הופך לסייבורג. אך כאן נכנסת למשוואה ה"סינגולריות" של קורצווייל, שמדברת על השלב בו רמת הסייבורגיות לא תאפשר עוד להפריד בין אדם למכונה כלל. השלב הזה מדאיג רבים, שמודאגים מהאפשרות שיצורים סינגולריים, כלומר: חצאי-אדם חצאי-מחשב, יחליטו כי הם השלב הבא באבולוציה של האדם ויפעלו לדיכוי ואף הכחדה של האנשים ה"טבעיים".

"בשנים האחרונות הגישה הטראנס-הומניסטית תופסת תאוצה", אומר דרור  ומסביר כי מדובר בעיסוק האפשרות "לפתור את הבעיה הכי גדולה של האנושות - מוות - בעזרת טכנולוגיה. אני חושב שמכיוון שרואים שאנחנו מתקרבים לשם נהיה מעניין לחשוב על ההשלכות: אם יש ישות יותר חכמה מאיתנו, איך היא תתייחס אלינו? האם כמו שכשאתה הולך ברחוב ודורך על נמלה אתה לא מרגיש ייסורי מצפון, גם הישות הזו תדרוך עלינו באותו אופן?"

את מינץ לעומת זאת, הסוגיה הזו לא מדאיגה: "התשובה הקצרה היא שאני לא יודע. בינתיים כל המערכות (המלאכותיות, י"מ) שקיימות לא יותר טובות מהמערכות הביולוגיות ולכן בשנים הקרובות לא יקרה כזה דבר, שאנשים סייבורגים ידרסו את האנשים הביולוגיים". מינץ מודה שמבחינתו, האפשרות להפוך לישות עליונה כזו מהווה עבורו פיתוי אמתי: "אם היינו מצליחים במעבדה לפתח טכנולוגיה שתהפוך אותנו לעליונים הייתי מנסה את זה מייד על עצמי", הוא אומר, "אבל לא הייתי מנסה למנוע את זה מאחרים או להשמיד את שאר האנושות - כי אז לא היה לי על מי לעשות רושם". הוא מוסיף כי "הרוע האנושי, הרצון לשלוט, קיים כל הזמן. האם היכולת להפוך לישות טובה יותר תגביר אותו? יכול להיות, אבל אין לי חשש כזה".

לשאלה אם הטכנולוגיה לא תיצור פער בלתי ניתן לגישור בין האליטה לבין שאר האנושות הוא עונה כי "(הפער) קיים כל הזמן - האליטה טסה במטוסים לפני כולם ויש לה מכשירי קשר יותר טובים מכולם. אבל אני חושב שזה יימשך רק תקופה קצרה, כי רואים שכל הטכנולוגיות יקרות בהתחלה ובהמשך המחיר יורד", הוא אומר, ומאשר כי דוגמא טובה לכך היא ניתוח DNA, שבעבר היה יקר וארוך וכיום ניתן לביצוע תוך ימים ובמחיר 100 דולר על ידי חברות כגון 23andMe של אן ווג'יסקי, אשתו של מייסד גוגל סרגיי ברין. "אסא כשר אמר שבהסטוריה האנושית לא הצליחו לעצור שום טכנולוגיה", הוא מסכם, "אם היא זמינה – אי אפשר לעצור אותה".