אחרי שנכנסתי לרכב של יאנדקס, שחנה ברחוב רוקח בתל אביב, וחגרתי חגורה, ליאוניד הנהג לחץ על משהו והרכב התחיל לנסוע מעצמו. זה קצת מוזר להצמיד את התואר נהג לליאוניד, כי הידיים שלו היו על כמעט ירכיו לאורך כל הנסיעה (סיבוב של כמה דקות סביב מרכז הירידים). אילו היה נוגע בהגה, בבלם או בדוושת הגז - הרכב מיד היה עובר לשליטה על ידי ליאוניד. בפעמים הבודדות שהוא בכל זאת הרים את היד, זה היה בשביל להראות לי את המסך שמציג מה הרכב רואה.
זה המון. לנהג אנושי שיש לכל היותר שתי עיניים, עם טווח ראיה צר שלפעמים נודדות אל עבר הטלפון, הולך או הולכת רגל שמושכים תשומת לב, או פשוט מזגזגות בין המראה לשמשה הקדמית. לעומתן, לרכב של יאנדקס יש שש מצלמות ומספר חיישנים נוספים שרואים את הכל כל הזמן, גם בחושך (כפי שעובדים גם רכבים אוטונומיים אחרים).
הבטתי מדי פעם במסך שהוצב לפני, וראיתי הרבה יותר ממה שזוג עיני היה רואה מהחלון. המסך ממחיש באופן מאוד ברור איפה מתחיל ונגמר נתיב, איפה נמצאים כל הולכי רגל במדרכות מסביב, איפה עומדות או נוסעות מכוניות ומה מציינים כל התמרורים והרמזורים סביבי - כל זה בטווח שהגיע גם לעשרות מטרים.
לרכב נמאס לחכות אז הוא עקף
במהלך הנסיעה שהתקיימה בבוקר, הרכב שבו ישבתי עמד מאחורי טור רכבים, שעמד בתור להיכנס לגני התערוכה, לכנס אקומושן, שבמסגרתו ביצעו את נסיעת המבחן. לאחר כדקה הרכב החליט, על דעת עצמו, לעקוף משמאל את התור בשביל להמשיך ישר. וכן, ייחסתי "דעת" לחפץ דומם.
רכב אוטונומי, ולא רק יאנדקס, לא רק רואה את האובייקטים סביבו, אלא אמור לחזות מה הם הולכים לעשות ולתכנן את הנסיעה סביב זה. הרכב צריך לדעת לנחש שהולך רגל שנמצא על המדרכה מתכוון לחצות, ושהרכב שלידו לא סתם עומד בזווית, אלא מתכנן להיכנס לנתיב בלי להתחשב בזכות הקדימה. התחרות בין החברות הוא איזה רכב ידע להתנהג בטוח יותר בסביבה שעדיין מערבת נהגים אנושיים בלתי צפויים, או בואו נגיד את זה ישירות - גרועים.
יאנדקס התחילה בניסוי בישראל בחודש ינואר (והרכבים שלה כבר הסתובבו בתל אביב בדצמבר כנראה בשביל למפות את תל אביב), אך היא לא החברה הראשונה שמפעילה רכב כזה בישראל. קדמה לה מובילאיי, שבאופן כללי עובדת מצוין, אך בזמן ההדגמה לחדשות 10 לפני שנה, תועד הרכב שלה חוצה צומת באור אדום.
לא ברור אם יאנדקס למדה לקח מהסיפור הזה, או החליטה על דעת עצמה להיות סופר זהירה כשאנשי תקשורת עולים עליה, אבל התוצאה היא שלמעט אותה עקיפה, ברוב הנסיעה שלי היו לא מעט האטות ועצירות - גם קולגות שנסעו באותו רכב העידו בפני חוו את זה. הרכב החליט לעצור גם אם המכשול - רכב אחר שמתכנן להיכנס לנתיב, או הולך רגל שמתקרב לכביש – היו מאוד רחוקים. הייתה גם עצירה, שכנהג אנושי, עם זוג עיניים בודד, לא הייתי עושה. פשוט לא היה מכשול או סכנה.
התחושה בנסיעת המבחן הייתה של שיעור נהיגה או טסט של נער או נערה בגיל 17 וחצי. ביאנדקס מבטיחים שהרכב מסוגל לנסוע מהר יותר ויעיל יותר ועדיין לשמור על הבטיחות של הנוסעים והסביבה, וזה רק עניין של כיול המערכות.
להיפרד מנהגי המוניות
יאנדקס השיקה בישראל ממש לא מזמן שירות הזמנת מוניות, שמתחרה בגט, רקסי, אובר ואפליקציות מסוגיהן - שמתווכות בין מונית לבין נוסע או נוסעת. במקביל, זרוע אחרת של יאנדקס בישראל, שמפתחת את הרכב האוטונומי, מנסה להיפרד לשלום מאותם נהגי מוניות ולאפשר לנוסעים לעלות על רכב שלא יהיה בן אנוש בכלל. גם לא למצב חירום. הסיבה שישראל נבחרה לצד ארה"ב ורוסיה לניסוי כזה, על פי החברה, היא השוני העצום באופן הנהגים, בחוקי התנועה והרמזורים, ובריבוי כלי רכב אישיים כמו קורקינטים ואופניים חשמליים.
לפני כשנה וחצי, שהתחיל דיבור על מכוניות אוטונמיות, ונפתח כביש ניסוי בישראל, שאלתי נהג מונית אם הוא מודאג מעליית המכונות הזאת. אם הוא חושש ליום שבו לא יצטרכו אותו, כי הרכב פשוט ינהג את עצמו, והוא ילך למצוא עבודה יחד עם הסדרן שהוחלף באפליקציה. הנהג שאל אותי בכנות כמה זמן אני חושב שיעבור עד שיפטרו את כל 20,000 הנהגים בישראל.
גירדתי בראשי, והשבתי שזה כנראה לא יקרה מחר. הטכנולוגיה די בשלה, אבל המחוקקים צריכים להשתכנע שזה בטיחותי, שזה עובד, שהאקרים לא יכולים לגרום לתאונה המונית, ושסתם ונדליסט לא יכול לרסס תמרור בצבע ולשבש את היכולת של המכוניות. זה תהליך שעלול לקחת 10 או אפילו 20 שנה, תלוי את מי בתעשיית הרכב שואלים. הנהג מילמל כמה מספרים שהוא מחשב, והודיע לי "אני כבר אצא לפנסיה".