מעטים האנשים ההולכים או הנוסעים בתל-אביב בימינו אשר אינם חשים את השלכות ה’מודרניזציה’ שהעיר עוברת. נתיבים המוסטים לנתיבי תחב”צ או נתיבים בתשלום, כלים ניידים זעירים, עבודות הרכבת הקלה ועוד- כל אלו נועדו לשפר את איכות חיינו והאוויר שאנו נושמים.
עם זאת, עד להגשמת החזון האוטופי של רכבת קלה והפחתה בכמות רכבים פרטיים, שיפורים אלו גוזלים משאבים רבים, כספים רבים וכמובן סבלנות רבה לפגיעה בחיי היומיום (ואל תזכירו לירושלמים את הטראומה שלהם). הסרקסטיקניים שבינינו לוטשים מבטם לערים הגדלות של אירופה ולמטרופולינים של ארצות הברית ותוהים ‘אם הם יכולים, למה אצלנו זה כל כך מסובך?’.
אך הם טועים. לונדון, על כל מערך התחבורה הציבורית ומיסי הגודש, עדיין פקוקה ומזוהמת. פקקי הענק בניו יורק הפכו לסימן ההיכר שלה בסרטים וסדרות רבים (וגם בחיים האמיתיים כמובן). אפילו ברלין, אליה נוהרים ‘נאורים’ רבים, איננה נשמטת ממדדי זיהום האוויר בגרמניה. אז מה עושים? איך משנים הרגלים? איך נפטרים מזיהום האוויר? איך מייצרים ומאחסנים מספיק אנרגיה ירוקה?
אם תשאלו את הסעודים, זה פשוט- בונים הכל מחדש.
‘פיף’ וטִלְטוּל
לעיר הזאת קוראים ניאום (Neom), הלחם של התחילית היוונית העתיקה ‘ניאו’ (nέο, חדש) ביחד עם המילה הערבית ‘מוסתקבל’ (مستقبل, עתיד) והיא תשכון במחוז טאבוק אשר בחלקה הצפון-מערבי של ערב הסעודית. העיר עתידה להשתרע על פניי 26.5 אלף קילומטרים רבועים, כמות שווה לשטח של מדינת ישראל ביחד עם הגדה המערבית ורצועת עזה, ולהתפרש לאורך קו חוף שאורכו כ-450 קילומטרים.
ניאום מתוכננת להיות עיר חכמה, טכנולוגית, ירוקה ובנוסף, יעד תיירות ופנאי. ניאום תוקם לחופי מיצרי טיראן, בכניסה למפרץ עקבה (או אילת) אשר שוכן בים האדום, בו שטות כ-10% מהסחורות בעולם. מיקום זה יאפשר לחברה, באמצעות גשר, לאפריקה ובכך להפוך לנתיב סחר יבשתי שני (את הראשון ‘חוצצת’ ישראל) בין אסיה לאפריקה.
הרעיון לניאום צמח מתוך היוזמה “סעודי ויז’ן 2030”, אשר נועד לפתח מגזר שירותים ציבורי, לגוון את הכלכלה ומעל לכל, לצמצם את התלות בנפט. העיר הוכרזה רשמית ב-24 לאוקטובר 2017 על-ידי מוחמד בין סלמאן (מב”ס מעתה), יורש העצר הידוע בתפישותיו החדשניות והפרוגרסיביות יחסית (וגם לשמצה). ההכרזה נערכה במלון ריץ-קרלטון (נשוב אליו ממש בפסקה הבאה) אשר שוכן בבירת ערב הסעודית, ריאד.
במהלך האירוע הכריז מב”ס כי ניאום תתקיים בנפרד מהממשל הנוכחי, משמע עם חקיקה תעסוקתית, מערכות מיסוי ומערכת משפט שונה. בבסיסה, העיר תציע ‘רובוטיזציה’ למגוון שירותים שונים ותופעל כולה על ידי אנרגיה ירוקה בלבד. העלות של הפרויקט משוערת בכ-500 מיליארד דולר, אותם יממנו משקיעים זרים ו’קרן ההשקעות הציבורית’ (PIF) אשר יושב הראש שלה הוא לא אחר מאשר מב”ס עצמו.
למי שהסכום נשמע דמיוני, חשוב לציין כי ‘פיף’ היא בין קרנות הרווחה הממשלתיות העשירות בעולם, עם נכסים בשווי של 320 מיליארד דולר וכ-200 השקעות ברחבי העולם. בין נכסיה ניתן למצוא גם כ-5% ממניותיה הציבוריות של חברת ‘טסלה’. ‘פיף’ היא הבעלים של חברת NEOM (שימו לב להבדל בקפיטלס), חברת ‘מניות-משותפות סגורה‘ אשר הוקמה באופן רשמי בינואר 2019 ושוויה, כצפוי- 500 מיליארד דולר. כמובן שעולה השאלה ‘מאיפה ומי משקיע עוד 180 מיליארד דולר בפרויקט על גבול הדמיוני?’
כדי לענות על חלק ממנה, שכן, ישנה גם מעורבות של משקיעים פרטיים, נחזור לריץ-קרלטון בריאד. עשרה ימים בלבד לאחר ההכרזה על ניאום, ב-4 לנובמבר, החל מה שיכונה בהמשך ‘הטיהור הסעודי‘. באותה שבת, החלה “הועדה נגד השחיתות” בגל מעצרים נרחב ברחביי הממלכה, אשר נמשך מספר שבועות, ובו נעצרו בני מלוכה, אנשי עסקים, שרים ופוליטיקאים.
מטרתו של מב”ס, לכאורה, הייתה לטפל בשחיתות השולטת בצמרת המדינה אך הנחות אלטרנטיביות גורסות כי ייתכן וגיוס כספים או הכנה לקראת שלטונו העתידי של מב”ס היו בין המוטיבים אשר הובילו לגל המעצרים. במהלך הגל, נעצרו יותר מ-500 אנשים, ביניהם כ-11 בני מלוכה, חמישה בכירים בממשל (דוגמת שר הכלכלה, מפקד הצי הסעודי, נשיא ביהמ”ש העליון ועוד) ומספר אנשי עסקים סעודים בולטים.
העצורים הוחזקו באותו מלון ריץ-קרלטון, אשר מצידו הפסיק לקחת הזמנות חדשות ואף הורה לאורחיו הנוכחיים לעזוב את שטחו. ריץ-קרלטון שימש כ’מתקן כליאה’ כ-4 חודשים עד לפתיחתו המחודשת בפברואר 2018. מלבד המעצרים, תנועת מטוסים פרטיים הופסקה מחשש לבריחה של גורמים מעורבים אל מחוץ לגבולות המדינה והוקפאו יותר מ-2,000 חשבונות בנק מקומיים. ע”פ הערכות מב”ס והצד שתמך בו, סכום של כ-300 עד 400 מיליארד דולר יוכל להקשר לשחיתויות ולשוב לקופת המדינה.
פעילות הועדה הגיעה לקיצה בשלהי ינואר השנה וב-30 לינואר, היא נסגרה. בסיכומה, 381 אנשים הורשעו בשחיתות או בקשר אליה והוחזרו לקופת הממלכה, באמצעות פשרות עם 87 מהנאשמים, כ-107 מיליארד דולרים (מזומן, חברות, נדל”ן ונכסים אחרים). עם כ-64 נאשמים נוספים לא הושגה פשרה, שכן מספר קטן דחה את הצעות הפשרה וכ-56 אנשים לא קיבלו הצעת פשרה עקב קיומו של רישום פלילי בעברם.
שבועיים לפניי סיכום וסיום פעילותה של העדה, ב-16 לינואר 2019, יצא השלב הראשון של ניאום לפועל.
ניאו דאון, ניאו דיי, ניאו לייף
בשבוע האחרון של יולי הושלם השלב הראשון של העיר, אשר כלל יצירת מפת דרכים להתפתחותה, דרכי מימון ובניית הקונספט הכלכלי של העיר ויצא לדרכו השלב השני. בהתייחסות למסקנות השלב הראשון, ראשית אזכיר שוב שהעיר ממוקמת בצומת חשוב במיוחד שכן היא גובלת במצרים וירדן (וגם ישראל, אליה אתייחס בהמשך) ומאפשרת ייסוד מעבר בקלות בין המדינות הללו.
שנית, למיקומה הגאוגרפי ישנם יתרונות נוספים מלבד האספקט הגיאו-פוליטי: מהירות הרוח הממוצעת במחוז טאבוק היא 16.6 קילומטר, הטמפרטורה נמוכה בכ-10 מעלות משאר המדינה (עם זאת, עדיין מגיעה לכ-38 מעלות בשיא הקיץ) וכמות המשקעים נמוכה למדי, משמע השמש תזרח ברוב ימות השנה. אלו יאפשרו יצירת חוות סולאריות ותחנות רוח אשר ייצרו 20 מגהג’ולט לכל מטר רבוע ויספקו את כל צרכיי החשמל של העיר, ביום ובלילה. בנוסף, על-פי מקורות המידע של ניאום, העיר נמצאת מרחק של עד 8 שעות טיסה מ-70% מאוכלוסיית העולם.
בנוסף (ובזכות) אלו, ניאום תתבסס על שישה-עשר סקטורים כלכליים-טכנולוגיים שונים, אשר יימשכו מומחים וקהל מסביב לעולם ובנוסף, ייצרו מיזמים חדשניים בתחומה. כלכלות אלו אמורות לייצר תל”ג של 100 מיליארד דולר עד שנת 2030, להאיץ גם את פיתוחו וחשיבותו הכלכלית של האזור ויצירת כמות מכובדת של מקומות עבודה מבוססי ידע ושותפויות בינלאומיות. הסקטורים השונים אשר ירכיבו את כלכלת ומארג החיים של ניאום הם:
סקטור האנרגיה– העיר תנצל את משאבי הטבע אשר בסביבתה לביסוסה על אנרגיה מתחדשת בלבד ולמען מחקרים ופיתוחים אחרים בתחום. חווות פאנלים סולאריים וטורבינות רוח יספקו לעיר את האנרגיה הנדרשת לתפעולה והיתרה תאוחסן בפתרונות אחסון אנרגיה ירוקים.
סקטור הניידות- הניידות בתחומי ניאום, באם תהיה באוויר, בים או ביבשה, תרתום את מיטב הטכנולוגיות כיום על מנת לייצר מרחב ניידות אוטונומי, מתקדם וירוק. ברחובות העיר ינועו מכוניות אוטונומיות, מעליהן יעופו רחפנים אשר יבצעו משימות כגון מדידה, משלוחים ואף ישמרו על הסדר היומיומי באמצעות מצלמות. מלבד אמצעי ניידות, תחבר העיר את אסיה ואפריקה באמצעות מערכת גשרים אשר תפתח אפשרויות ניידות חדשות בין היבשות.
סקטורי הקיימות- מחד גיסא, ניאום נמצאת באזור מדברי וממועט משקעים. מאידך גיסא, לעיר קו חוף הארוך מ-450 קילומטר (לשם השוואה, אורך קו החוף של ישראל עם הים התיכון הוא כ-196 קילומטרים). קו חוף זה, בשילוב עם עלות האנרגיה המתחדשת הנמוכה ומומחי התפלת מים יאפשרו לעיר להפוך למובילה בהפקה, התפלה ואחסון של מים. בנוסף, מתכנני ניאום מקווים שיכולות אלו יאפשרו בניית מרכז לטכנולוגיות מים בעיר אשר ילמד ויפתח דרכים חכמות יותר לשימוש במשאב וכמו כן, ימשוך חוקרים, חברות וסטארטפים הפועלים בתחום.
בעיה נוספת המאפיינת אזורים מדברים כזה אשר בו מוקמת ניאום, היא המיעוט בתנאים הראויים לגידולי מזון. פתרונות ההתפלה המדוברים, בשילוב עם מגוון פתרונות חקלאים וטכנולוגיים אחרים דוגמת חקלאות מדברית (אהמ ישראל אהמ), חוות ורטיקליות (גידולי פירות וירקות לגובה) וחממות אשר יפעלו באמצעות אנרגיה ירוקה אמורים לפתור זאת ולאפשר לניאום לספק את צרכיי תושביה.
סקטורי המדטק- מתכנני העיר מקווים שחזונם הטכנולוגי והירוק יהפוך את העיר למוקד בריאות. בהתאמה לכך, ימשכו מומחי מחקר ופיתוח בתחומים שונים מעולם המדטק- ביוטכנולוגיה, חוקרי גנטיקה, פרמסוטיקה, ננוביולוגים וכו’- יזכו בתשתיות אשר יאפשרו להאיץ את מחקריהם ואף ליצור ידע חדש. בנוסף, ניאום מתעדת להיות מוקד לקידום הטיפולים הטובים ביותר וטיפולי מנע למחלות במספר אספקטים. בין אלו ניתן למצוא תיירות מרפא, מחפשי מזור או אלו המחפשים סביבה ירוקה בה אפשר לנשום ללא חשש.
עוד ב-Geektime
בייבי Bosch: חושפת עגלה חכמה שנשלטת באמצעות אפליקציה
פייסבוק תסתיר את כמות הלייקים שקיבלתם על פוסט, ולא בגלל שהיא רוצה
סקטורי התעשייה- הן מבחינת בנייה והן מבחינת ייצור- ניאום תרתום את מיטב המומחים בתחום. הפעילות בתחומים תתבסס על מיטב הטכנולוגיות בשוק בימינו דוגמת הדפסת תלת-מימד, מידול מידע של מבנים, האינטרנט-של-הדברים, רובוטים ומכונות אוטונומיות. תיכנונה של העיר יעשה באמצעות כלים אלה וכך גם ביצועה. מתכנני העיר מקווים שלאחר שתוקם, היא תוכל לשמש דוגמא לערים אחרות בעולם ובכך, לייצא את הפתרונות והטכנולוגיה אשר נוצרה בתוכה ותוביל לשינוי גם בערים אחרות מסביב לעולם.
בין שאר הסקטורים ניתן למצוא גם חזון לביסוס העיר כמרכז חינוך, מדיה, תרבות/בידור/אופנה, תיירות וספורט (לקריאה על תכנון הסקטורים האחרים, עמ’ 3). אם עולות במוחכם תהיות כיצד מדינה אשר הייתה ידועה בשמרנותה הדתית ובפתיחות מועטה לעולם המערבי (למעט עסקאות ענק), זכרו שניאום תהיה מחוז עצמאי ונפרד מהממשל הנוכחי בסעודיה.
אין ספק שעד כה, העסק נשמע דמיוני למדי, אפילו גרנדיוזי לביצוע, ואני מבין בהחלט (אם שרדתם את הקריאה עד לפה) מדוע כנראה מקוננת בכם תחושת סקפטיות. עם זאת, הסתכלו על דרך שייח’ זאייד בדובאי (Sheikh Zayed Road) אשר בתמונה פה, על גורד השחקים וחצי שלה בשנות התשעים המוקדמות ואת תמונותיה מתחילת שנות האלפיים והיום ותיווכחו שאם רוצים, אז אפשר. בנוסף, כיום נבנה בערב הסעודית פרויקט שאפתני נוסף- המגדל הגבוהה בעולם.
“מגדל ג’דה” (העיר השנייה בגודלה בסעודיה ושער הכניסה האווירי למכה) יתנשא לגובה של יותר מקילומטר (!!) ויעקוף את ה’בורג’ חליפה’ הממוקם בדובאי וביחד עם 829.8 המטרים שלו מחזיק בשיא כעת. העיכוב היחידי בבנייתו נובע מחקירות בנושא היחס לעובדים (מישהו אמר מונדיאל בקטאר?), אספקט שאין ספק שמתכנניה של ניאום כבר מודעים אליו ובהחלט לא ירצו להתקל בו כשעיניי כל העולם נשואות לפרויקט שלהם. אם הינכם עדיין סקפטיים, אירועי ספורט ואקסטרים כבר נערכים בשטחה של העיר, נמל התעופה הבינלאומי שלה הושלם לפניי מספר חודשים והטיסה המסחרית הראשונה המריאה ממנו בסוף יוני השנה.
אם הסתקרנתם עוד, אתם בוודאי תוהים איך אנחנו כישראלים לוקחים חלק במסיבה הכי גדולה במזרח התיכון.
גשר לשלום?
לישראל מספר ‘אינטרסים’ בפרויקט- החל מהגבלות שייט וגישה לנמל אילת שהליך בניית הגשרים יכולה ליצור ועד טכנולוגיות ויזמות שיכולות לפרוח באקוסיסטם שהעיר מציעה. בשנת 2016 אישרה ישראל למצריים להעביר את האיים טיראן וסנפיר, שטח מפורז על-פי הסכם השלום בין השתיים, לשליטתה של ערב הסעודית. סלמן אנסארי, לוביסט סעודי, אף קרא בגלוי ליצירת שיתוף פעולה עם ישראל לקידום ‘חזון 2030′.
בעקבות מהלך זה זכו גם מצרים וגם סעודיה לאיומים מקבוצות קיצוניות אשר נתמכות, כנראה, על ידי המשטר האיראני. השלמת המהלך ובניית שיתופי פעולה בין המדינות הנוגעות בפרוייקט, יצמצם משמעותית את יכולתן להשפיע על התנועה באזור. פרשנים פוליטיים מסוימים אף מייחסים ל’מחווה’ הישראלית הזו את שתיקתה של סעודיה כאשר טראמפ הכריז על העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים.
ביחסים המורכבים שבין ישראל לעולם הערבי, נראה שמערכת הגשרים הזו, אשר אמורה לכלול כ-60 חיבורים וגשרים שונים, יכולה לכלול בתוכה גם גשר אחד מטאפורי, אשר האינטרסים הגלומים בו אינם פוליטיים או קפיטליסטיים בלבד. אם הקשר העיקרי עד כה בין ישראל למדינות ערב, דוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות, נבע בעיקר מצרכים צבאיים ומחשש הולך וגדל מאיראן ונוכחות גרורותיה באזור, נראה שכעת נוסף אספקט נוסף.
אין ספק שלנוכחות הישראלית בעולם יש מקום מכובד- הן בתמיכה בעיתות משבר והן בפיתוחים טכנולוגיים משני ומשפרי חיים. אך בשעה שהאבטיפוס של העולם העתידי נבנה ממש שעתיים מאילת (ועוד פחות בטיסה), קשה לראות מצב בו ה’סטארט-אפ ניישן’ תישאר מאחור. גם בצד של המתכננים, ניתן להניח שהם ירצו לראות את מיטב הטכנולוגיות מיושמות במיזמן ומסייעות להגשמת החזון שלהם.