אם הכל יתנהל כמו שצריך, ב-13 בפברואר 2019, ישראל תהיה המדינה הרביעית בעולם שתצליח להנחית חללית על הירח. ומחצית השנייה אחר כך כבר נצפה במצעד הפוליטיקאים הממהרים להלל את ההישג.
עמותת SpaceIL מורכבת מחבורה מדהימה וסופר מוכשרת, אבל את הטרנד היא לא המציאה. אנחנו חיים בעידן החלל המסחרי, שבו חברות עסקיות ואנשים פרטיים (ממש, ממש עשירים) מנסים וחלקם מצליחים להגיע לחלל.
SpaceX (אילון מאסק)
אז בואו נתחיל בלנקות את השולחן מהמובן מאליו. כן, אילון מאסק הוא ללא ספק הפנים של עידן החלל החדש, והוא הגיע למעמד הזה לאחר שהפך למולטי-מיליארדר בעסקת הייטק משעממת שבטוח לא מעניינת אתכם (המכירה של PayPal ל-eBay. רואים? משעמם), ואז החליט לקחת את כל הכסף הזה ולזרוק אותו לפח. או ככה לפחות חשבו כל החברים שלו, כי בסופו של דבר מההשקעה המטורפת לגמרי שלו נולדה SpaceX, חברה פרטית שמשגרת כל כך הרבה טילים לחלל שזה כבר נראה לגמרי נורמלי.
בהתחלה, SpaceX הצליחו לשגר טיל אחד לחלל, וזה נראה ככה:
אחר כך, הם הצליחו לגרום לחלק אחד מהטיל הזה לנחות בחזרה אחרי השיגור:
ואז, הם הצליחו להנחית כמעט את כל חלקי הטיל אחד ליד השני, במה שנראה כמו קטע מסרט מדע בדיוני אבל אנחנו מבטיחים לכם שהוא אמיתי לגמרי.
ובגלל שכל זה הוא מבחינת אילון מאסק באמת רק ההתחלה, לפני כמה חודשים שיגרה SpaceX את אחד הטילים הכי גדולים שמישהו אי-פעם הצליח לבנות ולשגר, ושמה עליו מכונית טסלה (עוד מיזם קטנטן וחסר חשיבות של מאסק) ובתוכה בובת ״איש חלל״ שניגנה את השיר המפורסם של בואי במשך ימים עד שהתרסקה בחזרה לתוך האטמוספירה. הטיל הזה, אגב, אמור בסופו של דבר לקחת בני-אדם למאדים, והיעד הסופי של מאסק הוא להקים שם עיר. בקטנה.
Blue Origin (ג׳ף בזוס)
גם בזוס, כמו אילון מאסק לפניו, הוא אדם שהתעשר כאן על קרקע כדור הארץ (הוא היזם והמנכ״ל של אמאזון. מכירים?), אבל החליט להשקיע חלק לא קטן מהונו בחלומות על החלל. החלום הספציפי שלו, Blue Origin, זוכה למעט פחות פרסום מ-SpaceX למרות שהמטרה שלו דווקא נשמעת הרבה יותר קרובה לליבנו: בזוס רוצה להפוך את טיסות החלל לעסק תיירותי להמונים. השיטה קצת מזכירה את הטכנולוגיה של מאסק - טיל שמסוגל לנחות בחזרה לאחר השיגור - אבל אם הכל יעבוד כמו שצריך ייתכן שבעוד עשר שנים מהיום כבר תמצאו את עצמכם מתבלטים בין טיסה לטוקיו, ובין טיסה מעבר לאטמוספירה.
Virgin Galactic (ריצ׳ארד ברנסון)
עוד מיליארדר אחד לרשימה, והפעם זהו סיר ריצ׳ארד ברנסון, שממש לא היה צריך להקים חברת טיסות לחלל כדי שייחשב מעט אקסצנטרי. אבל ברור שהוא הקים אחת, וברור שהרעיון שלו הוא אולי הפסיכי ביותר: מטוס שממריא ממסלול רגיל, משגר מטוס קטן יותר עם מנוע רקטי שמאפשר לו להגיע עד גבול החלל החיצון, ואז שניהם נוחתים על המסלול כאילו לא קרה שום דבר. אם זה יעבוד, חברת טיסות החלל של ברנסון - Virgin Galactic - תהפוך בלי ספק לאחת מחברות התיירות המובילות בעולם. היא כבר איבדה מטוס ניסוי אחד בנסיבות מצערות, אבל אף אחד שם לא מוכן לוותר, ואפילו מובטח כי שלב הניסויים צפוי להגיע לסיומו עוד השנה, לקראת השקה מסחרית מלאה מייד אחר כך.
ֿ
Golden Spike
וידאו ההשקה הרשמי של חברת גולדן ספייק, שאותו תוכלו לראות ממש כאן למטה, נראה כאילו מישהו ערך כמה קטעים שצולמו במהלך תוכנית ״אפולו״ ההיסטורית (נו, אתם יודעים, ״צעד קטן לאדם״, והפעם האחרונה שבה מישהו ביקר בירח וחזר לספר על זה), צרף אליהם כותרות מזעזעות מפאוור פוינט ומצפה שניקח אותו ברצינות. ובכל זאת, מדובר בחבורה עליזה של מדענים ומנהלים שבטוחים שעד סוף שנת 2020 הם יצליחו לשגר טיל לירח, להנחית עליו שני חוקרים ולהחזיר אותם הביתה בחיים, בתקציב של 1.5 מיליארד דולרים בלבד. בינתיים אין להם שום חלק מוכן מהתוכנית הזו: לא החללית, לא האסטרונאוטים ולא הכסף, הם משום מה הם עדיין אופטימיים.
Planetary Resources
ב-Planetary Resources חושבים ששיגור חלליות הרחק מכדור הארץ, לא לירח או למאדים, אלא עוד כמה מאות מיליוני קילומטרים הרחק משם, הוא עסק שיכול לממן בקלות את עצמו אם החללית תוכל להחזיר אלינו בסוף המסע מינרלים ומתכות נדירות. יש להם כסף, עם גיבוי של כמה מבכירי מיקרוסופט וגוגל, ויש להם זמן, עם תכניות שלא צפויות לעבור לשלב המעשי בטווח 20 השנים הקרובות לפחות. מה שאין להם הוא איזשהו מושג מה בעצם המעמד המשפטי של המשימה המסחרית חסרת התקדים אותה הם מתכננים - החוקים שמסדירים למי שייכים המשאבים הטבעיים בחלל עדיין לא חוקקו, ולא בטוח אם למצוא לזה פתרון יהיה קל יותר מלבנות את הטיל והחללית הגדולים ביותר בהיסטוריה.
Mars One
Mars One היא משימת חלל שנשמעת כמו הונאה, אולי כי זה בדיוק מה שהיא - אבל איכשהו הסיפור הזה ממשיך להתקיים ולצבור כותרות כבר כמעט עשור. מדובר בהתארגנות מסחרית לשיגור אנשים למאדים, בלי שום אפשרות שיחזרו, ותוך שהעסק כולו מופק בזכות הכנסות מפרסומות שיוצגו במהלך השידור החי מהמשימה עצמה: סוג של תוכנית ריאליטי על השיגור למאדים. כמעט כל מומחה שהסתכל על המספרים של Mars One סבור שאין בהם שום היגיון, וזה עוד לפני שמתחילים לחשוב ברצינות על כך שהחברה בעצם מצפה למתנדבים שפויים שיסכימו לעלות על טיל לכיוון אחד, עם הבטחה מסעירה למות בבדידות מוחלטת בדרך או זמן לא ארוך מידי אחרי הנחיתה - זה באמת משנה?
מייק המשוגע
מייק יוז ״המשוגע״ (את הכינוי הזה לא אנחנו המצאנו - הוא ממש בסדר עם זה שכך אנשים קוראים לו) בן ה-61 מקליפורניה הוא חבר פעיל בקהילת ״כדור הארץ השטוח״, שמאמינה בקטע אמיתי ולא אירוני בכלל שכל העניין הזה של הכדור העגול הוא קונספירציה כלל-עולמית מרושעת. כדי להוכיח שהוא צודק, מייק מוכן ללכת טיפה רחוק יותר מהרוב: כבר שנים שהוא מנסה לבנות בעצמו טיל שירים אותה לגובה מספיק כדי לצלם ולהוכיח לכולם שהארץ שטוחה לגמרי. בינתיים בניסוי הכי מוצלח של יוז, שנערך בחודש מרץ האחרון והתבסס לפחות בחלקו על תרומות מעריצים, הגיעה הרקטה המאולתרת שלו לגובה של כ-500 מטרים - יוז היה מצלם תמונות מוצלחות יותר אם היה פשוט קונה כרטיס טיסה ומתיישב ליד החלון. אבל זה עדיין הרבה יותר גבוה מכפי שהיינו חושבים שיצליח להגיע, והיות שיוז יצא מהשיגור הזה פחות או יותר בסדר, הוא עדיין זומם לשפר את הטיל כדי להגיע רחוק יותר בפעם הבאה.
אלן יוסטס
אלן יוסטס הוא חנון מחשבים מוצלח למדי, שהצליח בזכות כישוריו להפוך למהנדס בכיר בגוגל. אבל החלום האמיתי שלו, כך מסתבר, היה קפיצה חופשית מגובה של 41 קילומטרים - כמעט החלל החיצון. עם הרבה כסף לבזבז אבל בלי שום ניסיון קודם בתחום, הצליח יוסטס בתוך שלוש שנים בלבד לארגן לעצמו בלון הליום ענקי שהרים אותו לגובה המתאים, ומעין חליפת חלל שהחזירה אותו בריא ושלם לקרקע, והפכה אותו ב-2014 לשיאן העולם בקפיצה חופשית. ליוסטס אין בינתיים תכניות לשחזר את השיא או להגיע לגובה רב אף יותר, אבל מי יודע מה עוד הבחור הזה יחליט לעשות כשייפרוש לפנסיה.
וכמובן שלא כדאי לשכוח את פליקס באומגרטנר, שאת שיא הגובה שלו הצליח אלן יוסטס אומנם לשבור, אבל לא את שיא המהירות. באומגרטנר, שקפץ גם הוא מבלון עצום על קצה גבול החלל החיצון, צנח למטה במהירות על-קולית של 1357 קמ״ש.
נותר עד היום האדם המהיר ביותר בעולם שלא הגיע למהירות הזאת באמצעות מכונית או מטוס - אלא פשוט בקפיצה חופשית מגובה מטורף.