חוק הפורנו שמנסים לקדם הח"כים מיקי זוהר (הליכוד) ושולי מועלם רפאלי (הבית היהודי) מעורר בשבועות האחרונים סערה ציבורית ותקשורתית. הח"כים רוצים לחייב את ספקיות האינטרנט לצנזר באופן נרחב ולסנן תכנים פורנוגרפיים ברשת. מנגד עומדים שורה של מומחים ופעילים, שטוענים כי הדבר אינו יעיל ואף אינו אפשרי.
בשוק קיימים כבר מזמן אינספור שירותים, אפליקציות וכלים שונים לבקרת הורים, המיועדים לסנן ולחסום תכנים פורנוגרפיים ופוגעניים ברשת, ויכולים למנוע מילדים להיחשף לתכנים מסוג זה. אלה כלים חשובים, שיכולים לסייע להורים לשלוט ולהפחית דרמטית את האפשרות של ילדים להיחשף לתכנים בעייתיים.
עם זאת, צריך להיות מודעים לכך שקשה עד בלתי אפשרי למצוא פתרון גורף ומושלם. למשל, את כל הפתרונות המוצגים ניתן לעקוף, ואפילו די בקלות, בוודאי כשמדובר בבני נוער בעלי ידע טכנולוגי. כמו כן, אין דרך למנוע באופן גורף את כל האמצעים להפצת פורנו בפלטפורמות הדיגיטליות הרבות שקיימות כיום.
"קודם כל, צריך להיות מודעים לכך שפורנו תמיד היה ותמיד יהיה", מסביר גלעד האן, חוקר עבירות ופשעי מחשב, שמתמחה בסיכוני רשת וגלישה בטוחה. "אין כלי טכנולוגי שיכול לחסום הפצת פורנו בוואטסאפ, בטלגרם או ברשת חברתית. יש דרכים לצמצם חשיפה לתכנים כאלה — אבל לא למנוע לחלוטין. לכן, צריך מודעות, להבין שזה קיים — וכמובן חינוך. חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך".
הפתרון החינמי: שירותי סינון שמציעות ספקיות האינטרנט
ספקיות האינטרנט וחברות הסלולר בישראל מחויבות לספק ללקוחות, לבקשתם, שירות סינון תכנים באינטרנט — בחינם. כל ספקית מציעה שירות "אינטרנט בטוח" בסיסי, שמסנן אתרי פורנו, אלימות, הימורים ותכנים פוגעניים אחרים. כל מה שנדרש הוא לפנות לשירות הלקוחות של הספקית.
שירות הסינון יחול על האינטרנט הביתי, וכדי שהסינון יחול גם על הגלישה הסלולרית מהסמארטפון, כשהילדים מחוץ לבית, יש להפעיל את השירות גם אצל ספקית הסלולר.
אף שהשירות הבסיסי ניתן בחינם — הספקיות ינסו לפתות אתכם להצטרף לשירותים מתקדמים בתשלום, עם סינון "ברמה גבוהה יותר". בישראל פועלת גם ספקית אינטרנט בשם Tom, המספקת אינטרנט מסונן מתכנים פוגעניים.
השירותים האלה מוצעים כבר שנים, אך המודעות או הנכונות של הישראלים להפעיל אותם נמוכה להפליא. באחרונה פורסם מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שלפיו פחות מ–1.5% מההורים בישראל ביקשו להפעיל תוכנת סינון אתרים ב–2017.
עשה זאת בעצמך: כלי בקרת הורים של גוגל, מיקרוסופט ואפל
אפל, גוגל ומיקרוסופט מציעות במערכות ההפעלה שלהן כלי בקרת הורים חינמיים.
מיקרוסופט מציעה פיצ'ר המכונה "משפחה" במחשבים עם ווינדוס 10, המאפשר להורים להגדיר חשבון של ילדים, לפקח על פעילותם ולהפעיל סינון של תוכן פוגעני. איך מפעילים אותו? לוחצים על התחל — הגדרות — חשבונות — משפחה ואנשים אחרים. מקישים על הוספת חשבון חדש לבן משפחה. לאחר שמגדירים חשבון של ילד ושל הורה, אפשר להפעיל בתפריט זה גם חסימה וסינון של אתרים פוגעניים בעת גלישה וחיפוש ברשת. שימו לב: החסימה תתבצע רק בגלישה בדפדפני מיקרוסופט (Edge ואקספלורר) ותחסום שימוש בדפדפנים אחרים כמו כרום.
אפל מציעה באייפון אופציה לסינון אוטומטי של תכנים, שיגביל גישה לתוכני מבוגרים בגלישה ובאפליקציות. איך מפעילים אותו? באייפון של הילד, היכנסו להגדרות — זמן מסך — הגבלת תוכן ופרטיות — הגבלות תוכן — תוכן אתר אינטרנט. בחרו "הגבל אתרים למבוגרים". בתפריט "זמן מסך" כדאי להגדיר גם "קוד גישה עבור זמן מסך", כדי למנוע מהילדים לשנות את ההגדרות האלה.
גוגל מציעה את אפליקציית Google Family Link לבקרת הורים, הזמינה להורדה חינם בגוגל פליי. הוא מתקין את האפליקציה במכשיר שלו, ואז מתקין אותה גם במכשירים של הילדים. לאחר מכן ההורה יכול לפקח מרחוק על הנעשה בסמארטפון של הילד. בין השאר, בתפריט ההגדרות אפשר להפעיל מסננים בדפדפן כרום, שאמורים לסנן אוטומטית אתרים מיניים ואלימים כשהילד גולש בדפדפן כרום במכשיר שלו.
גם בלי האפליקציה, כל הורה יכול להפעיל סינון תוכן בוטה באמצעות הגדרת "חיפוש בטוח", שמונע הצגה של תכנים קשים כמו פורנוגרפיה ברשימת תוצאות החיפוש של גוגל. יש למצוא ולהפעיל את האפשרות "מסנני חיפוש בטוח" הממוקמת בתפריטי ההגדרות בדף הגדרות החיפוש של חשבון גוגל במחשב; או בתפריטי ההגדרות של אפליקציית גוגל והדפדפנים בטלפון הנייד ובטאבלט.
ביוטיוב, גם במחשב וגם באפליקציה, אפשר להפעיל סינון תוכן דרך הגדרות החשבון. לאחר ההפעלה של הסינון, יוטיוב לא יציג תכנים המיועדים למבוגרים בלבד.
הגנות נוספות: תוכנות סינון בתשלום או שירות DNS בטוח
יש אינספור שירותים ותוכנות סינון ובקרת הורים שמציעים שורה ארוכה של פיצ'רים לחסימה, בקרה וסינון תכנים שלא מתאימים לילדים. במבחן השוואה מקיף שנערך באחרונה ב"פי.סי מגזין", הצטיינו למשל Qustodio או Kaspersky Safe Kids, שזמינות לכל המכשירים כתוכנה וכאפליקציה — אך הן לא זולות.
אלטרנטיבה חינמית היא CleanBrowsing. זהו שירות DNS ("ספר הטלפונים" של האינטרנט), שחוסם באופן גורף את הגישה לאתרים בעלי תוכן לא הולם, כמו פורנו. הוראות מפורטות לשימוש והפעלה אפשר למצוא באתר השירות, אך בעיקרון יש להיכנס להגדרות הרשת בכל מכשיר שבו משתמש הילד, ולשנות את כתובת שרת ה–DNS לזה של CleanBrowsing.
ניטור הודעות: אפליקציות שמתריעות על תוכן פוגעני ומיני
חסימות וסינון של גלישה הם פתרון חלקי. ילדים נחשפים לפורנו ולתכנים אלימים לא רק דרך גלישה באתרים ייעודיים בדפדפן, אלא גם — ואולי אף בעיקר — דרך אפליקציות מסרים כמו וואטסאפ, טלגרם ורשתות חברתיות. אין דרך לחסום הפצת תכנים כאלה, אך יש כמה אפליקציות שמתיימרות לנטר ולזהות אוטומטית, באמצעות בינה מלאכותית, תוכן בעייתי ופוגעני שנשלח למכשיר של הילדים — מבריונות רשת והודעות אלימות ועד תמונות עירום.
אין כמובן דרך לוודא שכל תוכן בעייתי שהילדים יקבלו יזוהה. בנוסף, הפתרונות האלה מוצעים רק במכשירי אנדרואיד, שכן ה–ios מטיל הגבלות נוקשות על אפליקציות צד שלישי בכל הקשור לגישה למידע של המשתמשים.
יש שורה של אפליקציות עם יכולת ניטור כזו, כמו Bosco של היזם ינון לנדנברג, או אפליקציית Jiminy. אפליקציה נוספת, פרי פיתוח ישראלי, היא Sentry. "ההתמקדות שלנו היא לא בסינון אתרי פורנו, אלא בתוכן שנוצר ומתקבל ישירות על ידי הילדים", מסביר מיכאל דרוקר, מנכ"ל ומייסד שותף של Sentry. "לתוכן כזה יש השלכות גדולות יותר". לדבריו, סינון גלישה מהווה פתרון חלקי, שכן הילדים מחוברים לדפדפן פחות מ–5% מהזמן בעת שימוש בסמארטפון, ואילו רוב הגלישה מתבצעת באפליקציות וברשתות חברתיות.
עוד ב-TheMarker
עברתם תאונה? התפוצץ לכם צינור בבית? המהפכה הטכנולוגית מגיעה לביטוח
למה כולם מפחדים מוואווי?
איך זה עובד? דרוקר מסביר כי האפליקציה מנטרת טקסט של הודעות שנשלחות לטלפון של הילד. "אנו מזהים טקסט עם סנטימנט שלילי באמצעות בינה מלאכותית — משפטים כמו 'תשלח לי תמונה' או 'איך את נראית'. זה מייצר התראה מיידית אצל ההורים".
בנוסף, כשילד שומר באנדרואיד שלו תמונה שהתקבלה בוואטסאפ או מאפליקציה אחרת — או מצלם אחת בעצמו — האלוגריתם של האפליקציה סורק אותה ומזהה אם יש עירום בתמונה. אם זה קורה, ההורה מקבל התראה ומוצגת בפניו התמונה כשהיא מטושטשת ("כדי להזהיר את ההורה, אך גם כדי לשמור על הפרטיות של צד שלישי", מסביר דרוקר). הזיהוי לא יכול להתבצע בכל מצב, למשל באפליקציות שבהן התמונות לא נשמרת במכשיר כמו סנפצ'אט.
לדברי דרוקר, שיעורי הזיהוי המדויק של תמונות פוגעניות הם 92%, ואילו שיעור התוצאות החיוביות השגויות (False Positive) — למשל חתול שזוהה בטעות כתמונת עירום — הוא 2% בלבד. לטענתו, לאפליקציה עשרות אלפי משתמשים, מחצית מהם בישראל. החברה מעבדת ביום אחד רבע מיליון תמונות ומייצרת כ–1,000 התראות על תמונות חשודות.
כרגע האפליקציה לא יכולה לנטר ולנתח סרטוני וידאו, אך דרוקר מבטיח כי הם עובדים על הפיצ'ר הזה בגרסאות הבאות. לדבריו, הוא מודע לכך שהאפליקציה מקבלת גישה לתמונות אישיות ורגישות, ומבטיח כי בחברה מקפידים על שמירה על הפרטיות ואבטחת המידע. "יצרנו חוצץ ברור. שומרים אצלנו תמונה בשרת כשהיא מטושטשת ומוחקים אותה זמן קצר לאחר שההורה רואה", הוא מסביר. "מה שמניע אותנו הוא הרצון לעזור לאנשים".