שירי פעוטות בדרך כלל לא חורגים מקהל היעד שלהם. ידיים על הראש, שפן קטן, עגלה עם סוסה ומוזיקת מובייל חדגונית על רקע אנימציה של הופ!קטנטנים. רק לזרוק מול זה את התינוק ולברוח מהחדר לפני שיתחיל איפה איפה העוגה. אבל אי שם במעמקי יוטיוב מסתתר לו ערוץ שירי פעוטות קצת מטורלל, שמצליח למשוך אליו יותר מבוגרים מאשר ילדים: הערוץ "שירי פּוּצִים".

על רקע תמונות מתחלפות מגוגל אימג'ס מתחילה מוזיקת צ'מבלו עם ניחוח עתיק, אווירה תקופתית מכובדת של תקליטים מאובקים או ציורי רנסנס. ואז מגיעות המילים: "אכלתי שמונה נחשי גומי", "כלב במים זה חיה רטובה", "שלום גם לך תפוחי אדמה", "כלבי הוא לא גבינות", "מחבואים עם נחשים זה קשה כי הם קטנים". נונסנס גמור, תערובות אינטואיטיביות של חיות, מאכלים ופעילויות חסרות פשר. שירי פעוטות שנדמה כאילו הפעוטות עצמם המציאו אותם, במלמול רדום בעריסה אחרי ערב של יותר מדי ממתקים. 

 

השילוב המבריק הזה של מוזיקה עתיקה וכבדה, ר' מתגלגלת סטייל הדודאים והמילים הכי דביליות אבר, הצליח לייצר לערוץ קהילת מעריצים קטנטנה שלא מפספסת אף שיר. "גאונות", "אני שומע את השיר הזה כל בוקר", "תוציא כבר אלבום", הם מטקבקים בנאמנות. היוצר והמבצע של כל שירי הערוץ, מוזיקאי ישראלי המתמחה במוזיקה עתיקה, מסתתר תחת היוזר "פוצים" ומקפיד שלא לחשוף את זהותו האמיתית. "בגלל שמוזיקה זה הפרנסה שלי, אני לא רוצה שמפיקי הקונצרטים יחפשו את השם שלי ביוטיוב ויגיעו לשיר 'פוק ענק'", הוא מסביר בשיחה איתו, ומבקש שאשאיר אותו אנונימי גם בכתבה. "את יכולה לקרוא לי 'הדוד'", הוא מציע.

הוא "הדוד", מפני שכל ערוץ השירים הזה נולד בעצם כמתנה לאחיינים שלו. לפני תשע שנים הוא עבר לחו"ל במסגרת עבודתו, וכדי לשמור על קשר עם שלושת אחייניו הקטנים התחיל להקליט להם שירים. חלק מהם בדה ממוחו הקודח, ואחרים – הומצאו על ידי האחיינים, או התבססו על חוויות שסיפרו לו. "האחיינית שלי ביקשה מיץ, אבל אמה הסכימה לה רק תה ומים", הוא מספר, "אז היא אמרה במרמור ופולניות שלא היו מביישים את אימא שלי: 'כל היום, כל היום רק תה ומים...'. זה מאוד הצחיק אותי וכך זה הפך לשיר".

האחיינים גדלו קצת בינתיים, אבל הדוד (30) המשיך להקליט את שיריו המוזרים עבור הקהל שהלך והצטבר. "בתור מוזיקאי פרילנסר יש לי הרבה זמן פנוי", הוא אומר, "יצירה והפקה של כל שיר היא מאורע די נקודתי שלוקח כשעה-שעתיים בלבד". הוא מקליט בעצמו את הקולות ("התחלתי עם מיקרופון של 10 שקל שבא עם המחשב, אבל אחרי כמה שנים חבר שלי ריחם עליי וקנה לי מיקרופון טוב") ומנגן בכלים, אם כי בדרך כלל הוא מייצר את המוזיקה בתוכנת Ableton במחשב. הלחנים הם מקוריים שלו, לרוב בהשראת מוזיקת המאה ה-16 או שירים ישראלים ישנים. אבל יש שירים שהולבשו על מנגינה קיימת, כמו יצירה קלאסית של שוברט, או השיר "ערב של שושנים" שהפך אצלו, כמובן, ל"אלף שפנפנים".

"חיות זה נושא אהוב עליי בשירים", הוא אומר, "וגם העובדה שכל אדם הוא גם ילד. אימא שלי טוענת שדרך השירים אני עושה לעצמי טיפול בפסיכואנליזה. אני מניח שהיא מתכוונת לכל השירים בהם דובר השיר הוא ילד שלא ממש מבין למה אומרים לו לעשות דברים מסויימים, כמו השיר 'המורה שוב התקשרה' או 'לנחשים אין תחת'. זה מאוד כיף לחשוב כמו ילד, ונראה לי שהשירים בנושאים האלה לא כיפים רק לילדים אלא גם למבוגרים, שגם הם ילדים בלב אם מורידים את המחסומים והמוסכמות שנהוגים אצל מבוגרים".

 

למרות שהעוקבים האדוקים שואלים שוב ושוב מתי יהיה אלבום, או מופע משיריו או קלטת ילדים, הדוד לא מתכוון להרחיב את מפעלו מעבר לנישת היוטיוב הצנועה. "אין ממש מה לעשות עם השירים, יש להם את הפינה שלהם באינטרנט לאנשים קצת מוזרים וזהו, זה כבר 'משהו'. הציעו לי ליצור מופע לילדים אבל לא הצלחתי לדמיין שמישהו אחר ישיר את השירים, אז בינתיים סרבתי". מה שכן, לאחרונה הוא הוסיף כתוביות באנגלית לחלק מהשירים לטובת הקהל החו"לי, ויש כבר אפילו קאבר של זמר אירי לשני שירי פוצים מקוריים, שביצע אותם בלי להבין מילה בעברית. אז יש עוד סיכוי לפרוץ השוק הבינלאומי ולהרים באירוויזיון את השיר "תוכי פנדה" בביצוע נטע ברזילי עם פיתה על הראש. עד אז הוא ימשיך להיות תחביבם הסודי של כל אלה שבנשמתם יש ילד פנימי או תינוק מסטול במיוחד, או הורים שנמאס להם להלעיט את הפעוט ברפרטואר הסחי של ערוץ לולי. ומי יודע, אולי עוד יצמח פה דור שבמקום לגדול על "רד אלינו אווירון" יתחנך על "דוד בץ בנה חללית וג'חנונים שם בפנים". אני הכי בעד. 

פוצים נבחרים