אתמול התבשרנו שהמשטרה הרחיקה מהחברה 22 חשודים שפנו לילדים באמצעות הרשת, הטרידו אותם מינית, ביצעו מולם מעשים מגונים ופגעו בהם. לצד ההודעה על המעצרים, המשטרה גם חילקה עצות איך להתמודד עם סכנות ברשת. אין דרך עדינה להגיד את זה: העצות נכתבו ברישול, בלי הבנה ברשת. הן חלקיות, לא רלוונטיות – וחלקן פשוט גרועות.
"חפשו בעזרת מושג המפתח parental control כלים שונים למניעת חשיפה של ילדים לחומרים מיניים ולבקרה עליהם". אוקיי, משטרה, מה אני עושה עם העצה הזאת? זה מונח חיפוש מאוד כללי, שמביא המון תוצאות. התוצאה הראשונה בגוגל עכשיו היא כלי בשם Qustodio. אני לא מכיר את הכלי הזה, אני לא יודע אם המשטרה מכירה את הכלי הזה ובדקה את אמינותו לפני שהיא מפזרת עצה כזאת. אני ואף אחד אחר לא יודעים איזו חברה תנצח ב-SEO ותעלה מחר למקום הראשון בתוצאות החיפוש. למעשה, מספיקה עבודת קידום קלה למילים האלה – ואפשר להשחיל למקום הראשון גם תוכנה זדונית, ולו לזמן קצר.
"קבעו פילטרים לצמצום הסיכון לקבלת תוצאות המכילות חומרים למבוגרים, כולל פורנוגרפיה, בעזרת מנועי חיפוש כמו google, yahoo, ו-bing". מי בישראל מחפש ביאהו ובבינג? האם השמות האלה נכתבו רק כדי לצאת ידי חובה לתת דוגמאות לעוד מנועי חיפוש? כי אפשר להפליג בעוד דוגמאות. אוקיי, נשים את הקטנוניות הזאת בצד. מה זה "קבעו פילטרים"? איך קובעים אותם בכלל? מי שיודע איך לעשות את זה לא צריך את התזכורת הזו. מי שלא, מקבל עצה מאוד כללית שלא אומרת שום דבר, וגם לא מונעת במילימטר פניות מאנשים זרים בפייסבוק או בוואטסאפ. לכל היותר היא מצמצת כניסה לא רצויה לתוכן בעייתי.
"קבעו את רמת הפרטיות של המשתמש בהגדרת החשבון באתרי מדיה חברתית פופולריים כמו יוטיוב ופייסבוק". אוקיי, דאגתם בשם התחרות להזכיר את בינג, אבל ברשתות חברתיות אין אף מילה על אינסטגרם וסטוריז? על מי יראה את התמונה בוואטסאפ? ושוב - איך קובעים את הגדרות הפרטיות? ולמה לקבוע אותן? בכל מקרה, גם תוכן שמעלים כפרטי עשוי להיות מצולם ומופץ על ידי חברים לא מספיק טובים.
"מנעו pop ups (חלונות צצים) בהגדרות הדפדפן לצמצום האפשרויות שהקטינים יגיעו לתוכן בלתי רצוי בטעות". פופאפים הם אכן בעיה (שכבר נחסמים בדפדפן. לא צריך ללכת לאיבוד בהגדרות בלי הכוונה ספציפית), אבל יש כל כך הרבה באנרים, לינקים ותוכן אחר שנחשפים אליו שזה נחמד, אבל לא מה שיציל את הילדים.
"דאגו שהמחשב יהיה במקום מרכזי בבית". המחשב הוא סמארטפון, והוא נמצא בכיס כשהילד בבית ספר. הטיפ הזה חשוב לשנת 2004, כשלילדים לא היו סמארטפונים והם גלשו מהקופסה המכוערת ההיא על השולחן בבית.
"הקפידו שהטלפון או הטאבלט יישארו בלילה מחוץ לחדר הילדים". הפעם התקדמנו יותר לעבר 2017. זה מצמצם משמעותית את הסיכון, וקובע גבולות. אבל אתם הרי לא משגיחים 24/7, אז תמיד יהיה לילדים רגע לבד. וגם שם צריך למצוא פתרון.
אז מה כן עושים?ֿ
אוקיי, אז לא להתחיל להתעסק עם פילטרים ביאהו והגדרות פרטיות ביוטיוב, או לפחות לא רק איתן. מה כן עושים בשביל להתמודד עם הסכנות ברשת? המשטרה נגעה בזה בחלקה השני של רשימת הטיפים שלה, ודיברה על שיח עם הילדים, הסברה והגבלה של שעות המסכים.
"ההצעה הקונקרטיות היא לחנך", מסבירה עינת נתן, מדריכת הורים, "זו אכן מילה גדולה, אבל היא מדברת על כל הערכים ועל כל המסרים שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו, שבמכלול הדברים האלה נמצאות גם סכנות שאורבות להם בעולם. הסכנות שאורבות להם הן בין השאר בריונות רשת ופגיעה דרך הרשת. אפשר לשים סנן כל פעם שתקפוץ מילת קוד ואני אדע מה יש לילד שלי בוואטסאפ. אבל האם אני רוצה להיות ההורה שמתמודד עם זה בדרכי שיטור והפחדה? התשובה היא לא. אני רוצה לדבר את המציאות, תואמת גיל, לאורך כל הזמן, ולא להיות ההורה שמכבה את החדשות, כדי שלא ידעו חלילה שנתפסו 22 פדופילים או להיות ההורה שמעביר את המחשב לסלון", היא מסבירה.
"זה בעיני לפתור לעצמנו את הפחדים ולהשאיר אותם חשופים. מי שבאמת מכיר בני נוער, יודע שהיום פורנוגרפיה עוברת בוואטסאפ. אני לא רוצה לנתק את הילדים מהוואטסאפ. אבל אני רוצה לדבר איתם על מה הם הולכים לפגוש, האם הם באמת רוצים להסתכל על זה, ואם בכל זאת הסתכלו - להבין מה זה אומר. ובכל מקרה להשאיר דלת פתוחה לשאול אותי מה זה. אני לא רוצה את הקוד שלהם לטלפון".
נתן מסכימה שיש פחד וחשש מסכנות שמגיעות מאנשים זרים ברשת, אבל לא מסכימה שהפתרון צריך להיות טכנולוגי. "הדבר הזה הוא המשימה ההורית שנמצאת ביחסים שלנו עם הילדים שלנו. למה ההורים צריכים לשים טיימר שיכבה לילדים שלהם את הווייפיי במקום לדבר איתם על זמני מסכים? זה אותו דבר בעיני. קיצורי דרך לא משרתים את היחסים, ולא את האינפורמציה שאמורה לעבור מאיתנו אליהם. אם אני רוצה לדבר עם הילדים על פדופיליה, אז יש על זה דיבור. אותו דבר על בריונות רשת ועל פורנוגרפיה ועל פרופילים מתחזים".
"כשיש דיבור כזה בתוך היחסים - ואני אומרת זה מהנסיון הפרטי ומנסיון של הדרכת הורים - הם ערים והם באים והם שואלים, והם משוויצים בזה שהם זיהו מישהו שהוא מתחזה למישהו אחר ופנה אליהם".
אין דבר כזה הרמטי
"אם מביאים בחשבון שברמה הטכנולוגית אין דבר כזה 'סגור הרמטית', ובמרבית המקרים הילדים יודעים כיצד להסתיר מידע, הרי שתוכנות בקרה וסינון מספקות ככל הנראה את ההגנה המשמעותית ביותר, אחרי חינוך", מוסיפה אורנה היילנגר, מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי. במרכזמסייעים להורים ובני נוער שנתקלו באלימות ובריונות ברשת ואפשר לפנות אליהם 24/7 בטלפון או במייל.
היילינגר ממליצה לשים לב לסימני מצוקה, ובהם ירידה קיצונית בלימודים, קושי להירדם, שעות שינה מרובות מהרגיל, הימנעות ממפגשים חברתיים, חוסר סבלנות לסביבה הקרובה, שינויים קיצוניים בהרגלי האכילה, שימוש אובססיבי במחשב וסמרטפון או המנעות מוחלטת מהם והסתגרות בחדר.
עוד אומרת היילינגר כי חשוב ליזום שיחה עם הנער/ילד ולהתעקש על קיומה, ליזום כמה וכמה פעמים את השיחה ע"מ להבטיח שבסופו של דבר הנער יתרצה. היא ממליצה לשאול שאלות ישירות כמו: 'מישהו פוגע בך ברשת?', 'אני רואה שאת/ה גולש הרבה פתאום, משהו קרה?', 'למה אתה לא נכנס יותר ל(ווטסטאפ/פייסבוק)?', 'את/ה צריך/ה עזרה במשהו?'. לדבריה, חשוב להשאיר ערוץ שיחה פתוח, ולהבטיח לנער/ה שאתם מציעים תמיכה ולא כעס ולערב את המורה, היועצת ואנשי מקצוע.
"חשוב לתת בידי הילד או המתבגר את המקרה והתגובה באופן הברור והמדויק ביותר בשביל למנוע פגיעה על ידי אדם זר", מסבירה היילינגר. מישהו זר מחמיא לך? חשוד. המנע. מישהו גורם לך לחוסר נעימות או מבוכה? חשוד. התנתק. מישהו זר מבקש ממך תמונות אינטימיות (גם תוך הבטחות גדולות)? חשוד. המנע.
טיפ שניתן לתת לילדים, לפי היילינגר, הוא לומר להם לכתוב שהם צריכים להתייעץ עם ההורים. בד"כ זה מסנן את הפחדנים שבפדופילים. מישהו שלח לך תמונה אינטימית של עצמו או תמונה פרובוקטיבית? חשוד מאוד. התנתק וספר מייד להורים.