מעיין קולביס ראתה לפני כשלוש שנים מודעה ברשת: "בואו לזכות במכונית מרצדס חדשה". המכונית, שעלותה מאות אלפי שקלים, הוצעה למי שיגיש את ההצעה הגבוהה ביותר. אם לא מספיק אנשים יצביעו, יכולה המכונית היקרה הזאת לעלות לקונה גם עשרת אלפים שקלים בלבד, ואליה תתווסף הידיעה המתוקה שדפקת את השיטה. "חשבתי שאני יכולה לנצח, שזה בהישג יד", אומרת קולביס. "שלחתי 16 הצעות מחיר שונות, כל אחת בהבדלים קטנים, הכל בשביל לנצח.
קולביס לא זכתה במכונית. מה שכן זכתה בו הוא הפתעה לא נעימה בחשבון האשראי שלה: חיוב של 16 אלף שקל. את פרטי כרטיס האשראי שלה היא מסרה כתנאי להשתתף במכרז. הדבר שלא שמה לב אליו הוא שכל הצעה כזאת על המכונית עולה לה כסף – אלף שקל.
בבוקר שלמחרת הגילוי על החיוב נסעה קולביס, מלווה בבן דודה עורך הדין, על מנת ליישב את המחלוקת עם החברה. הם מצאו את עצמם באזור התעשייה באר שבע, יושבים בחדר של חברה שמעסיקה שלושה אנשים. "רצינו לדבר איתם בהיגיון, להסביר להם שלא ידעתי שכל הצעה כזאת שלי עלתה כסף. הם אמרו לי 'גברת, למה את לא קוראת את האותיות הקטנות?' לפי קולביס, אכן היו אותיות קטנות שהופיעו בעמוד הראשי, אבל זה הכל. בשאר הדפים לא הופיעה אותה הערה. אחרי תחנונים מרובים, הסכימו אנשי החברה להפחית את חובה ב-50 אחוז. אבל בניגוד להבטחתם החוב לא שונה, ומעיין שילמה לבסוף את סכום הכסף המלא. האתר כבר לא קיים, ובעלי המשרד בבאר שבע אינם יודעים לספר על הדיירים הקודמים שישבו במקום. ומי זכה במרצדס וכמה כסף הוא הציע עבורה? נראה שלעולם לא נדע.
"אם התעוררתם עכשיו, תעשו לייק"
שמתם לב שבזמן האחרון יותר ויותר עמודי פייסבוק שעובדים על אותו עיקרון צצים ברשת הישראלית? "אם התעוררתם עכשיו, תעשו לייק", הם קוראים לנו. "אם אתם מתגעגעים למישהו שאינו שם, תעשו Share". העמודים האלה לרוב עמוסי חנפנות לגולשים שלהם, ומתיימרים להיות ספק תוכן או קהילה. הנה למשל עמוד שכזה עם השם המוזר "999.999.997 אנשים":
בין פוסט לפוסט תמצאו שם לפתע פוסטים שכאלה. רק שכאן, מפעיל העמוד כבר מרוויח על כל כניסה שאתם עושים דרך הלינק הזה, שמוביל לחידון נושא פרסים.
בעלי עמוד הפייסבוק כבר אינם המפעילים של החידון הזה, אלא השותפים שלהם. הם מקבלים כסף על כל כניסה מהחברה שמפעילה את החידון. שימו לב לאותיות הקטנות: "אתר זה הינו אתר רישום למשחק טריוויה בו ניתן לזכות ב-אייפד 2 מתנה וללא הגרלה", הם מודיעים. כל זה על פי החוק המחייב אותם לרשום את מהות המבצע בעמוד הראשי, ולציין שאין מדובר בהגרלה אלא בחידון (החוק מאפשר מספר מוגבל של הגרלות לכל חברה רשומה בשנה). עלות הרישום היא 40 שקל, והסכום נגבה ברגע שהכנסתם את המספר שלכם לחלון ולחצתם על שלח. בהמשך, תקבלו הודעה שבועית בעלות של 20 שקל וכל שליחה של מסרון לחידון תעלה לכם 2 שקלים.
חלק מהפוסטים בעמודים האלה לא בדיוק מודיעים לכם לאן אתם עוברים. אבל לבעלי הפוסטים האלה זה לא משנה. הם מרוויחים על כל קליק. לפעמים דמור בסכומים גבוהים מאוד, ולפעמים הם נגבים נגד רצונו של המשתתף, בלי שהבין לחלוטין למה הוא נכנס.
"הורידו 20 קילו בהתחייבות"
עד לפני כמה שנים, החאפרים פרחו ברשת. בכל מקום צצו חברות קיקיוניות עם הבטחות מפה עד הודעה חדשה. "שַלמו 5 שקלים על הזכות להשתתף בקבוצת קנייה", "הורידו 20 קילו בחמישה ימים בהתחייבות". הזמן עבר והאופנות חלפו, אך הרמאים נשארו. את המכרזים החליפו שיטות חדשות להונאה, ומודעות מנצנצות חדשות מפתות פראיירים חדשים, שבאמת רק מתחלפים.
השוק מלא בשחקנים גדולים וקטנים, כולל רשתות פרסום בינלאומיות שמתמחות במכירת שטחי פרסום שלא בוחלים בפעולות שהגולש לא בדיוק מבין את טיבן. האם אלה תרמיות מכוונות או סתם משחקי "האותיות הקטנות"? תלוי את מי שואלים. מודעה שבה כתוב "הורד, צפה עכשיו" לא תספר לכם שכשתלחצו עליה תגיעו לאתר להורדת תוכנה למחשב. "מותאם לסביבת עבודה windows xp", כתוב באתר. אחר כך תיאלצו לסגור חלון קופץ שמפציר בכם ללחוץ ולהוריד, מבלי לדעת מה אתם הולכים להוריד.
ומה אתם מורידים? יכול להיות שתוכנת רוגלה שמטרתה לעקוב אחר הרגלי השימוש במחשב והגלישה שלכם ולהעביר את המידע לחברות חיצוניות, שיכולות לעשות מזה כסף. מידע נוסף שהן יכולות להעביר הוא כמובן נתונים שאתם מכניסים למחשב, כגון כתובת אימייל ואפילו סיסמאות.
כדי לפרסם בטלוויזיה או ברדיו בישראל, על המפרסם לעמוד בשורה ארוכה מאוד של דרישות. באינטרנט התחילו לכפות נהלים רק לפני שנים מועטות, נהלים שהיקפם אינו מתקרב למסכת הבדיקות שעוברת כל פרסומת בטלוויזיה וברדיו. וכך, פרסומת תמימה למראה ברשת יכולה לגרור אתכם למבצעים בעייתיים. "היום כבר לא עושים מכרזים", אומר גורם בחברה המתמחה בפרסום ברשת. "הקהל הבין את הפרינציפ והחברות האלה הפסיקו לעשות כסף. במקום זה, ישנן חברות קטנות שעושות מה שנקרא 'סקרים טלפוניים'. הגולש מתבקש לענות באמצעות הזנת מספר הטלפון הסלולרי שלו, וכתוצאה מכך יתחיל לקבל הודעות בלתי רצויות כגון פרסומות. בנוסף לכך, הזנת מספר הטלפון היא בעצם הודעה של הגולש על כך שהוא מוכן להירשם לשירות מסוים, שעליו הוא משלם".
וזה חוקי?
"תלוי במודעה. החוק להגנת הצרכן התעדכן, האותיות הקטנות כבר לא יכולות להיות כל כך קטנות וההסכם על קבלת השירות בתשלום לא יכול להופיע יותר בתקנון, אלא חייב להופיע במודעה עצמה".
כל קליק עולה לכם ביוקר
רוב הגולשים אינם מודעים לכך, אבל כל קליק שלהם ברשת שווה למישהו אחר כסף. אלא שלא תמיד קל לדעת מי עושה אותו ובכמה כסף מדובר. אנשי תעשיית הפרסום האינטרנטי אינם מעוניינים להיחשף. הצללים עושים להם טוב. לעומת משרדי הפרסום הגדולים, שגאים לחתום על העבודות שלהם, המפרסמים ברשת מעוניינים שלא תדעו את שיטות הפרסום שהם נוקטים. כשמבינים את השיטות האלה, מצטיירת תמונה בעייתית - ומרתקת - של חוויית הגלישה המשותפת למיליוני ישראלים. בעזרת השיטות האלה, מצליחות חברות קיקיוניות להגיע לקהל רחב שלא היה להן סיכוי להגיע אליו בעבר ובעלות לא גבוהה.
כמויות התעבורה באינטרנט הן עצומות. 2.5 מיליארד אנשים מחוברים לרשת הגלובלית, ובישראל גולשים בה קרוב ל-80% מהאוכלוסייה. כך שגם אם כל קליק שווה רק כמה אגורות, בסוף מגיעים לסכומים נכבדים ביותר. הבעיה היא שלא כל ההקלקות האלה אותנטיות. כך למשל, רק לפני שנה, אחרי שהליכוד התגאה במספר הלייקים הנאה של עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה, התגלה כי 55% מהגולשים באתר מגיעים מארצות הברית. ולא פחות מדהים – 3% מגיעים מאינדונזיה. מה לאומה הנהדרת והמרוחקת הזאת ולראש ממשלת ישראל? ככל הנראה, מישהו ידע לגרום לגולשים אינדונזים להגיע הישר אל תוך העמוד של ראש הממשלה, אחרי שקיבל תשלום ראוי כמובן.
"יש אנשים שהמומחיות שלהם היא תעבורה ברשת. אנחנו יודעים איך להביא את האנשים להקליק על משהו, איך לגרום לרשת לפעול לטובתך", אומר אחד המומחים הללו, שסירב להיחשף. "למשל, אנחנו יודעים לתפעל אנשים בעזרת מיילים. אנחנו יודעים למצוא את האיש שיעביר את המייל הנכון לחמישים אנשים שיעבירו אותו לחמישים אנשים נוספים וכך הלאה. אנחנו מומחים בזיהוי ה-patient zero (כינוי לחולה הראשון שממנו נדבקו כל השאר). אנחנו יודעים לזהות את המשפיעים ברשת. הם לא יודעים שהם עובדים אצלנו, אבל אנחנו יודעים לשלוח להם מסרים שהם ירצו להעביר הלאה. במסרים האלה יכולים להיות הפרסומות שלנו. במקרה הזה, אין פה שום רמאות: אנחנו באמת מביאים קהל רלוונטי למודעה. חלק ממנו יכול לקנות את המוצר שמייצר הלקוח ששילם לנו".
מה קורה כשמגיעים ל-Yent.co.il
המושג "תוכניות אַפיליאַציה" (Affiliates Programs) לא אומר הרבה למשתמש הפשוט, אבל יש אנשים שמתפרנסים ממנו יפה. אמזון המציאה את השיטה: אתה פותח את שירותי הפרסום שלך לכל מי שחפץ בכך. האדם הפשוט יכול לשים באנר או לינק לאמזון ובתמורה מקבל אחוזים ממה שהמשתמש שהגיע לאתר שלה קונה. במקום להפעיל רשתות פרסום, אמזון פעלה בחוכמה ופרסמה את עצמה בעזרת המשתמשים עצמם. יש לך בלוג? למה שלא תרוויח קצת כסף ותמכור את המוצרים שלנו? איביי, גרופון ואפילו גוגל משתמשות בתוכנית דומה למכירת מודעות של חברות אחרות דרך ה"שותפים העסקיים" שלהן, כלומר המשתמשים הפשוטים. השמות שהתוכניות האלה מקבלות גורמות למשתמש לחשוב שהוא שותף עסקי מכובד עם תאגיד ענק: associates, affiliates וכו'. המטרה פשוטה: ליצור רשת אורגנית של פרסום. אמזון לא דואגת היכן הפרסומות של המותג שלה מופיעות, כל עוד הן מכניסות קהל והקהל הזה קונה ממנה דברים.
יש בלוגרים רבים שעובדים בדיוק כך. הם מרוויחים כסף מאמזון, מ-google ads ומתוכניות דומות שמעניקות למשתמש הפשוט לשלב פרסומות בתוך הבלוג שלו ולהרוויח מכך כסף. מדובר בדרך כלל בכסף קטן, שלרוב לא ניתן להתפרנס ממנו. אבל השלמת הכנסה נחמדה יש כאן. מבקר הקולנוע הישראלי יאיר רווה פתח בזמנו בבלוג שלו חנות לקניית מוצרים דרך אמזון.
על כל קנייה שמתבצעת דרך הפרסומת מקבל המשתמש 8%-4% מההכנסות. זה לא הרבה. כדי להרוויח באמת הוא צריך להכניס כמה שיותר אנשים בתקווה שאלה יקנו. עליו ליצור תוכן איכותי שמתקשר גם למוצר ולקדם אותו בצורה יעילה ברשת. אבל גם זה לא יבטיח לו את ההצלחה המיוחלת. במקום זאת, הוא יכול לרמות קצת, להפעיל טריקים חכמים, למשוך עוד ועוד קהל.
דרך אחת לעשות את זה היא להשתמש בדומיינים מזויפים. מה יקרה למשל אם מישהו יקליד yent במקום ynet בהיסח הדעת? הוא יגיע משום מה לגרופון ישראל. וזאת אחרי שהוא יעבור בין כמה אתרים ואתרים. גרופון ישראל לא קנתה את הכתובת של האתר המזויף הזה. יש לה תוכנית של שותפים עסקיים. משתמש פרטי קנה את הכתובת הזאת, והוא מעביר ממנה אנשים ללינק מיוחד שמעביר אותך לגרופון. על כל קנייה שיבצע הגולש בגרופון, המשתמש שהעביר אותו לשם יקבל אחוזים.
בצורה דומה עוברות מודעות שנמכרות בחבילות ברחבי הרשת. חברות פרסום ברשת יודעות להפעיל משתמשים פשוטים שיפיצו את המודעות האלה באתרים שלהם, ובתמורה יקבלו נתח מתקציב הפרסום. גם כאן, ככל שמודעה תקבל יותר קליקים, כך המשתמש יקבל יותר כסף. בארצות הברית התעריף המקובל הוא כ-5 סנט לקליק, וגם בישראל: כ-20 אגורות.
תוכנות בהתגנבות
תהיתם פעם למה כולם כל כך להוטים שתורידו דברים? כל מי שניסה להוריד קובץ ברשת נתקל בזה: האתר מוביל אתכם לכמה וכמה לינקים להורדת הקובץ המבוקש, כשחלק מהלינקים לוקחים אתכם לאתרים עם קובץ אחר לגמרי. המונח המקצועי לכך הוא bundle: אתה מוריד תוכנה אחת והיא מתקינה לך עוד סדרת תוכנות שבכלל לא רצית. יצרנית התוכנה המקורית מקבלת מהחברות שפיתחו את התוכנות האחרות כמה דולרים על כל הורדה. ככל שיותר משתמשים יורידו את התוכנות שלהן, מאגר המשתמשים שלהן יגדל, מה שיהפוך אותן לאטרקטיביות יותר למשקיעים.
"יש חברות עצומות שזה כל מה שהן עושות", אומר מקור בענף שביקש גם הוא לשמור על אלמוניות. "בבילון, למשל, היתה פעם חברה שעסעקה רק בתרגום, אבל אין בזה כסף. היום היא עושה את הכסף שלה מהשיטה הזאת: לגרום לכמה שיותר אנשים להוריד את התוכנה שלה ולקשר אותה עם תוכנות אחרות". ומה מרוויחה החברה שמשלמת לבבילון? היא מגדילה את קהל הלקוחות הפוטנציאלי שלה, ומנסה למכור לו דברים נוספים כמו משחקים או לינקים לאתרים חיצוניים.
"דרך אחרת להרוויח מהורדות היא סרגל כלים. בנוסף לתוכנה שהורדת, אתה מקבל, בחינם, על חשבוננו, סרגל כלים עם כל מיני דברים שיעזרו לך בגלישה. סרגל הכלים הזה מציג לך שורת חיפוש של גוגל, אבל זו שורת חיפוש שמי שיצר את סרגל הכלים שולט בה, לא גוגל. וככה אפשר להרוויח מהמודעות של גוגל. על כל חיפוש שעשית דרך החברה שייצרה את סרגל הכלים, היא תקבל חמישה סנט מגוגל".
חבר טלפוני
עכשיו, כשהטלפונים שלנו הם גם מחשבים חכמים, משתמשים בהם יצרני תוכן הזבל ליצירת קליקים. מרכזיות מחו"ל שולחות למשתמשים הודעה כשהמספר ששולח יוצר את האותיות facebook. המשתמש התמים שחושב שקיבל הודעה מפייסבוק, מקבל הודעה ובה לינק לקבל "תמונות חדשות בהן תויגת". והנה, דרך נוספת לייצר את הקליק המיוחל. לדוגמה, הלינק הבא.
במקרה שהודעה כזאת מתקבלת, מומלץ לא לשלוח בחזרה stop ובעצם לא לענות בכלל. ההודעה נשלחת ממרכזייה שמנחשת מספרים ומתקשרת לכל צירוף אפשרי. כשאתם שולחים הודעה, אתם עלולים להודיע למזכירה שאכן המספר הזה קיים. מובן שגם מומלץ לא ללחוץ על הלינק המצורף.
(אל) תעשו לי לייק
גם אתם אולי הגעתם לעמודי הפייסבוק "סטטוסים" או "אם טי וי ישראל" (שאין לו קשר לתחנת הטלוויזיה). מאחוריהם עומד צעיר המזדהה בשם רותם מימון, ומפעיל רשת שלמה של אתרים אותם הוא מפרסם בעמודי הפייסבוק שלו. האתרים האלה מריצים פרסומות, מהן הוא מקבל כסף על פי צפייה והקלקה. פוסט אחד בסטטוסים מבטיח אפליקציה שתגדיל משמעותית את מספר הלייקים שלכם.
מימון משדל את הקהל ללחוץ על כפתור הלייק של העמודים שלו בתמורה להורדת התוכנה. העמודים האלה ימשיכו לשלוח פוסטים עם תוכן "מקורי" ופרסומי בעתיד. כך בונה מימון מאגר גדול יותר ויותר של משתמשים שהיו מספיק תמימים ועכשיו הם הפכו לקהל קבוע שאליו יוכל לשלוח הודעות ופרסומים. מבדיקה שלנו, עולה שהתוכנה הזאת לא קיימת. מדובר בעיקר בדרך להגדיל את החשיפה למודעות. מהחשיפה הזאת הוא מקבל כסף. את המודעות האלה מפרסמת חברה שמקבלת כסף מחברה גדולה יותר וכך הלאה.
כחלק מהניסיון למצוא עוד ועוד גולשים, מימון מעלה פוסטים ברוח "עשו לייק". באחרונה אפילו השתמש בתמונה של ילד בוכה בטענה כי מדובר בילד חולה סרטן "הזקוק ללייק שלכם". הלייקים הגיעו, אך תמונת הילד התגלתה באתרים ישנים ברחבי הרשת.
כל זה לא אומר שמישהו גונב מכם כסף. מנהלי עמודי פייסבוק מסוגו של מימון מובילים את הגולשים ממקום אחד למקום אחר ברשת, ובכך מנפחים את התעבורה לאתר מסוים כדי להרוויח כסף קטן על פרסום; לפעמים הם גם מביאים את המשתמש הפשוט לאתרי מכירה שמנסים לשדל את הגולשים להוציא כסף על מוצרים שכנראה מעולם לא תכננו לקנות.
זה נראה טוב מדי
אז היו לנו חשיפות, הקלקות, איתור מידע אישי - כל זה שווה משהו למישהו. עם זאת, רוב הגולשים אינם יודעים כמה כסף הם שווים. השיטות להגדיל את מספר הגולשים באתר מסוים נשארו, במהותן, דומות לימי ראשית האינטרנט. הבטחות באותיות גדולות ותנאים בקטן, כתובות שגויות, שידול להקלקה על לינקים שטיבם לא מובהר, הכל היה כאן עוד לפני 15 שנה. אבל לרשת זורם יותר ויותר כסף, והגולש הממוצע נתקל ביותר ויותר פרסומות. ככל שהוא מתרגל אליהן, כך הוא פחות חושב מאיפה הן הגיעו ומי עומד מאחוריהן.
אז מה עושים?
לגבי פרסום ברשת – זה לא בשליטתכם. אנשים מוצאים דרכים לדחוף לכם פרסומות וככל הנראה הם ימצאו דרכים לעשות זאת גם בעתיד. מי מאתנו שגולש בפורומים, ברשתות חברתיות, במקומות שבהם אנשים מחליפים זה עם זה לינקים, חייב לזכור: מה שנראה טוב מדי הוא כנראה באמת טוב מדי. לא צריך להוריד כל קובץ למחשב, בוודאי אם יש לו שם גנרי כמו movie.avi. חשוב להיות מודעים לכך שחלק מהדברים שאתם רואים ברשת הם פרסומות, גם כאלה שמתחפשות לתוכן.
אבל אפילו אם תיזהרו, קרוב לוודאי שתמצאו את עצמכם בתוך תוכן שיווקי כזה או אחר. זה לא סוף העולם. כל מה שצריך לדעת הוא שבכל מידע שאתם נותנים ברשת אפשר להשתמש לרעתכם. אתם צריכים להירשם להרבה אתרים? פיתחו כתובת מייל נוספת ברשת ולשם תוכלו לנקז את המייל שאתם פחות רוצים לראות, מעין תיבה מיוחדת לזבל. תוכלו להיכנס אליה כאשר תקבלו מייל לאישור הרשמה לשירות. בנוסף לכך, ואת זה חשוב מאוד לזכור – אל תתנו את מספר הסלולרי שלכם. זה יכול להוביל אתכם להירשמות לשירות שאתם לא מעוניינים בו. וגם, כמובן, חפשו תמיד את האותיות הקטנות בכל דבר שאתם נרשמים אליו. פשוט תזכרו שהקליק שלכם שווה למישהו אחר כסף, ושכסף יכול לגרום לאנשים לעשות לכם דברים לא יפים.
>> בת 80 נכנסה לתקן טלפון באורנג' ויצאה עם אפל TV, אייפד מיני וגלקסי S3