שבר הקורונה שאנחנו צולחים בימים אלה מדגיש יותר מתמיד את החשיבות הקריטית של שירותי התקשורת. המעבר של עובדים רבים לעבודה מרחוק, העובדה שמיליוני תלמידים אמורים ללמוד בלמידה מקוונת (בהצלחה חלקית בלבד בשלב זה) והצריכה המוגברת של שירותי טלוויזיה ואינטרנט בקרב המבודדים, מגבירים מאוד את הביקושים להעברת תקשורת ורוחב הפס.
בזק והוט, למשל, דיווחו על גידולים משמעותיים בביקושים. ההסבר לעלייה החדה - משבר הקורונה. בזק דיווחה על קפיצה של 64% בחיבור לקוחות חדשים לשירות האינטרנט של החברה. בהוט מדובר על גידול של 30% בתעבורה ועל גידול של עשרות אחוזים בתכני VOD.
גידול נוסף ומפתיע נרשם בזירת הטלפוניה הביתית - זינוק של מיליון וחצי שיחות יוצאות בימים האחרונים, לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
גם בזירת הקמעונאות בזק מדווחת על עלייה של מאות אחוזים במכירות מחשבים ניידים, מדפסות וציוד משלים, באמצעות אתר בזק סטור.
בינתיים הרשתות שלנו מחזיקות מעמד, אבל אם יימשך מצב החירום, לא בטוח שהן ימשיכו לספק שירותים באותה רמה. האירועים האחרונים ממחישים שאסור לחכות ליום סגריר כדי להשקיע בתשתיות. אחרי שיסתיים משבר הקורונה, יהיה מי שיהיה שר התקשורת, לא יהיה מנוס מלעשות חשבון נפש ולנתח את מה שאירע בשוק התקשורת בשנים האחרונות בהיבט הרגולציה על שוק תשתיות התקשורת. מישהו מעלה בדעתו מצב שבו אנחנו נמצאים ותשתיות התקשורת לא מסוגלות לעמוד בעומס? ובכן, אם לא תהיה כאן חשיבה מחדש על כל תפיסת התשתיות בישראל, זה בדיוק מה שיקרה.
בקצה של רשת בזק יש זוג חוטי נחושת, שנועדו לספק טלפוניה. לא אינטרנט. ב-2020 יש לבזק חלופה זמינה כבר כמה שנים לחוטי הנחושת, בדמות סיבים אופטיים שיכולים להגיע ל-60% מהבתים, ובגלל משרד התקשורת, סיבים אלה מחכים כאבן שאין לה הופכין.
בגלל משרד התקשורת, ישראל מוצאת את עצמה מגיעה למשבר עולמי עם תשתיות תקשורת שמתאימות למאה הקודמת. לא למדנו כלום מסבבי המלחמה בעזה, שהפילו רשתות סלולר. כל כך הרבה דיבורים על גיבויים הדדיים ברשתות, על יתירות בשעת חירום ועוד - ובסוף כלום. טיל אחד נפל בראשון לציון וכל האזור שותק מתקשורת סלולרית בגלל עומס, לא חלילה משום שנפגע.
אי-פתרון משבר הסיבים הוא לא רק הגדלת מהירות הגלישה לבתים. הסיבים משקפים קפיצת מדרגה גם ברמות שירותי ערך המוסף. פתרונות לעבודה וללימודים מרחוק לא יגיעו בלי לפתור את בעיית הסיבים.