הפגישה נערכה בשבוע שעבר, בבית קפה תל אביבי. כמו כל העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, בית הקפה הזה נדרש לשלם מס חברות של 24% על רווחיו, ועוד מס של 25% על משיכת הרווחים לכיסם של הבעלים (מס דיווידנד). בסך הכל, העסקים הקטנים והבינוניים בישראל משלמים מס של כ-50% על משיכת הרווחים שלהם עד לכיס הבעלים, עד הבית, וזאת גם כאשר מדובר בעסקים שבקושי מצליחים להניב רווחיות כלשהי.
בה בשעה הנושא הנדון בפגישה היה כל הצידוקים לתיקון האחרון בחוק עידוד השקעות הון, תיקון שבפועל מציע לחברות הענק הגלובליות הפועלות דרך מרכזי פיתוח בישראל - כמו אינטל, גוגל ומיקרוסופט - מס של 10% עד הבית. מדובר על מס חברות מופחת ביותר של 6%, ומס דיווידנד מופחת עוד יותר של 4%. איזו הצדקה יש לגבות מבית הקפה הקטנטן 50% מס ומגוגל 10% מס?
על כך בדיוק נסובה השיחה. בן שיחנו, שנמנה עם בכירי מקבלי ההחלטות במשק, היה מהתומכים הנלהבים של התיקון האחרון של חוק עידוד השקעות הון, והוא ניסה לשכנע אותנו מדוע אין לישראל ברירה אלא להעניק לגוגל ושאר המונופולים העולמיים הדורסניים של תעשיית ההיי-טק הגלובלית יחס מפלה לטובה. הסיבה: בחיים צריכים להיות חכמים, ולא צודקים, וכיום החוכמה מחייבת את ישראל לחזר אחרי חברות הענק.
החיזור הזה לא נולד במסדרונות משרד האוצר בירושלים. תחילתו במסדרונות המפוארים של ארגון OECD בפריז, שם נקבעה חקיקת ה-BEPS (ר"ת של Base erosion and profit shifting). בקצרה, זוהי חקיקה שבאמצעותה ארגון המדינות המפותחות הודיע שבכוונתו לשים סוף לתכנוני המס של החברות הגלובליות, שמנצלות כל פרצת מס חוקית אפשרית כדי לסחוט את המדינות לתת להן הטבות מס.
במקרה הספציפי, נשבר לו מתכנון המס הנפוץ במיוחד של חברות ההיי-טק הגלובליות, שעשו שופינג בין מדינות: מי מהן מוכנה לגבות פחות מס בעבור רווחי הידע שלהן, הקניין הרוחני, שהוא-הוא לב הפעילות של חברות טכנולוגיה עילית. הקניין הרוחני הועבר למדינות שהציעו מיסוי נמוך, גם אם הפיתוח נעשה בפועל במדינה אחרת.
חקיקת ה-BEPS שמה לזה סוף בכך שהיא קובעת כי לא ניתן יותר לנתק בין פעילות הפיתוח ובין הרישום של הקניין הרוחני. במדינה שבה מתבצע הפיתוח, שם גם צריך להירשם הרווח בגין הקניין הרוחני - ולא ניתן יותר לשחק בין השניים. משמעות החקיקה היא שחברות ההיי-טק הגלובליות צריכות עכשיו לקבל החלטה מכרעת מה הן עושות עם הקניין הרוחני שלהן - האם הן מעבירות אותו למדינת הפיתוח, או שמא הן מעבירות את הפיתוח למדינה שבה הן מעדיפות לרשום את הקניין הרוחני משיקולי מס.
"שותים את המוחות מישראל החוצה"
ישראל היא מדינת פיתוח ענקית. כמעט לכל חברות ההיי-טק הגלובליות יש כאן מרכזי פיתוח. ההערכה היא שמתוך 280 אלף עובדי ההיי-טק בישראל, מחציתם מועסקים במרכזי הפיתוח הגלובליים. מרבית העובדים הללו מקבלים משכורות עתק, בשל המחסור העצום במהנדסים מוכשרים, וישראל מרוויחה מסים נאים על השכר שלהם.
המדינה גם מרוויחה מהערך המוסף של תעשיית ההיי־טק הגלובלית: ספקים שמשרתים את מרכזי הפיתוח הללו, ידע שזולג ומשמש אחר כך להקמת סטארט-אפים חדשים, וכמובן השקעות גם במרכזי הפיתוח עצמם וגם ברכישת סטארט-אפים מקומיים (האקזיט המיוחל). עם זאת, מה שישראל אינה מרוויחה הוא מס חברות. כמעט כל מרכזי הפיתוח הגלובליים מושכים את הקניין הרוחני שלהם מחוץ לישראל, ומה שנותר כאן הוא רק רווח אפסי בשיטת הקוסט-פלוס, שממוסה במס חברות מופחת במסגרת חוק עידוד השקעות הון של 16%, ועוד 20% מס דיווידנד (סך הכל: כ-36% מס עד הבית). גם המס הוא מופחת, אבל בעיקר מופחת הוא היקף הרווח — מאחר שהרווח מנויד למדינות אחרות.
בעיה דומה קיימת במידה רבה גם בתעשיית האקזיטים - מרבית המחזיקים במניות של סטארט-אפים המבצעים אקזיט גדול הם משקיעים זרים. כך שבזמן שישראל מתגאה במכירת ווייז לגוגל ב-1.1 מיליארד דולר - בפועל, היו מכך מעט מאוד הכנסות ממסים. "מבלי להבחין נהפכנו למקלט פיתוח, כאשר החברות הרב-לאומיות משתמשות במוחות הישראליים כדי לפתח המצאות שמשנות את פני האנושות, אבל לישראל לא יוצא מכך כמעט דבר. שותים את המוחות שלנו החוצה", מתאר זאת בן שיחנו בצבעים קודרים.
חקיקת ה-BEPS עשויה לשנות את כל זה, משום שהיא מחייבת את החברות הגלובליות עם מרכזי הפיתוח שפועלות בישראל לבחור: או שהן מעבירות את הקניין הרוחני שלהן לישראל – ובן שיחנו בדק ומצא שמדובר בקניין רוחני בסכום אדיר של 20 מיליארד דולר – או שהן מוציאות את מרכזי הפיתוח שלהן מהארץ. מה עומדות החברות הגלובליות, שיש להן מרכזי פיתוח גדולים בישראל, לעשות?
לפי בן שיחנו, "אם היינו נשארים בהצעת המיסוי הקודמת, של 16% מס חברות פלוס 20% מס דיווידנד, הרי שאנחנו לא במשחק. מרבית החברות היו מעדיפות לסגור את מרכזי הפיתוח שלהן, למרות המוניטין המשובח של המהנדסים הישראליים – אולי הן היו מנסות לשכנע את חלק מהמהנדסים לעבור איתן לחו"ל".
הסיבה להערכה הזו היא הצעות המיסוי האגרסיביות מאוד שמעלות כיום חלק מהמדינות המפותחות עבור העברת הקניין הרוחני אליהן: אירלנד מציעה מס של 6% עד הבית ("בפועל זה אפס, כי היא נותנת יחד עם זה פחת מואץ ל-20 שנה"); בריטניה מציעה 10% עד הבית; הונגריה – 8%, שווייץ – 8%; וסינגפור מבקשת 0% ל-15 שנה.
בפעם הבאה לא יוכלו לבצע "מעשה ווייז"
לדידו של בן שיחנו, מהלך החקיקה האחרון של ישראל – מהלך שמציע לחברות היי-טק זרות רגילות מיסוי של 16% עד הבית (12% מס חברות, ועוד 4% מס דיווידנד), או 10% לחברות הענק – הוא מהלך מבריק, דווקא בגלל העיתוי הקריטי של חקיקת ה-BEPS. להערכתו, ישראל מרוויחה מהמהלך ארבע פעמים: ראשית, היא מונעת את סכנת סגירת מרכזי הפיתוח המובילים; שנית, היא תמשוך קניין רוחני מיידי בסכום של מיליארדי דולרים, אשר יתחיל לשלם מס של 10% – במקום מס אפסי בשיטת קוסט פלוס שמשולם היום; שלישית, בפעם הבאה שחברה רב-לאומית תרכוש סטארט-אפ ישראלי היא כבר לא תעשה "מעשה ווייז" ולא תמשוך את הקניין הרוחני שלו מחוץ לישראל – כך שלאורך שנים רווחי הקניין הרוחני של ישראל יגדלו וילכו והמדינה תוכל ליהנות מתרומתה לאנושות; רביעית, ישראל תיהפך למרכז עסקי חשוב עבור החברות הרב-לאומיות, דבר שצפוי להגביר את הקשב הניהולי שלהן לישראל, ואת היקף ההשקעות המתבצעות כאן.
בן שיחנו משוכנע שמדובר במהלך שמציב את ישראל בעמדה מצוינת לעלות מדרגה בהיקפי ההשקעות הזרות בתחום הטכנולוגיה, ובהיקפי המס שנגבים מפעילות הפיתוח שנעשית בישראל. "אז אמנם נגבה רק 10% מס", הוא אומר, "אבל לפחות זה יהיה 10% ממס ממיליארדי דולרים, במקום 36% מס שבפועל כמעט ולא נגבה היום בגלל שיטת הקוסט פלוס – ושגם אותו היינו בסכנה לאבד בעקבות ה-BEPS".
אלא שגם בן שיחנו חייב להודות בנקודות התורפה של הטיעון שלו. בפועל, ישראל מצטרפת בכך למצעד המדינות הנסחטות, הלכודות במרוץ לתחתית של "מי מוכנה לגבות פחות מסים, בתמורה לכך שחברות ההיי-טק הגלובליות ייאותו להמשיך ולפעול בה".
שנית, מדובר בשיעור מס נמוך מאוד, 10% בלבד, כך שהתרומה לישראל מהעברת הקניין הרוחני אליה לא תהיה אדירה. לכך אפשר להוסיף את המחסור העצום במהנדסים, כך שבלאו הכי ישראל לא משוועת היום להשקעות נוספות בתחום הטכנולוגיה, ואולי אפילו להפך – קיים חשש כי מרכזי הפיתוח הגלובליים מתחרים על מעט המהנדסים הקיימים, ו"גונבים" אותם מחברות הסטארט-אפ הישראליות המבטיחות.
לבסוף, אי אפשר להתעלם מהאי-שוויון הנורא הגלום כאן – גוגל תעשה טובה ותשקיע בישראל בתמורה ל-10% מס, ואילו העסקים הקטנים הנאנקים על קיומם יממנו אותה עם 50% מס. האם זה מוצדק?
"לא", אומר בן שיחנו, "אבל אם גוגל תתחיל לשלם 10% מס בישראל על פעילות של מיליארדי דולרים, לעומת המס האפסי שאנחנו מקבלים ממנה היום, יהיו לנו יותר הכנסות ממסים, שאותן נוכל לתת הטבות מס גם לעסקים הקטנים". אשרי המאמין.
עוד ב-TheMarker:
החולצה הישראלית שתציל אתכם מהתקף לב
החבילה הגיעה: עלייה של 30% בחבילות שמגיעות לישראל