מערכת הבחירות לכנסת הישראלית עברה ללא ספק שינויים דרמטיים במהלך עשרות השנים האחרונות, אולם דבר אחד לא השתנה כמעט בכלל מקום המדינה: שיטת ההצבעה עצמה. היום כשתלכו (או הם הלכתם כבר) לקלפי, אתם תקחו פתק הנייר, הנכנס למעטפה ומשתלשל לקלפי.

הניירות הללו לא מוכנים לוותר על מקומם גם בעידן שבו אתם יכולים לשלוח מדדים גופניים מהשעון לרופא דרך הסמארטפון, לצלם את החתונה שלכם ברחפן שיודע לטוס בעצמו, לנסוע ברכב שיודע לבלום ולחנות אוטומטית, ולקבל המלצות צפיה והאזנה שקולעות לטעם שלכם בדיוק מאפליקציות.

שיטה בת אלפי שנים

הספירה הידנית הקפדנית של כל פתק ופתק, שיטה שאת מקורותיה ההיסטוריים אפשר למתוח כל הדרך עד יוון העתיקה, נהנית מיתרון אחד בולט: חסינות כמעט מוחלטת למתקפות סייבר למיניהן. רשימת החסרונות ארוכה הרבה יותר. זה מתחיל מתהליך זיהוי בעייתי, המתיר לאלפי גופות לקום מקברן ולממש את זכותן הדמוקרטית. מכיוון שכל אזרח ישראלי משויך לקלפי אחת בלבד הנקבעת לפי כתובתו הרשומה במשרד הפנים, הופכת מלאכת ההצבעה לטרחה מיותרת עבור צעירים הגרים למשך תקופות קצרות בשכירות (ולא טרחו לשנות את כתובתם), ועבור מבוגרים שלא קל להם להגיע למיקום האקראי שאותו המדינה בחרה עבורם.

האם אין דרך טובה יותר לממש את זכות ההצבעה הדמוקרטית משיטת הפתקים המודפסים? בוודאי שיש, ובמשך תקופה מסוימת אף נראה היה שישראל בדרך לשם. בועז דולב, שהיה מנהל יחידת ממשל זמין לפני יותר מעשור, מספר כי כבר ב-2008 נעשתה עבודה רצינית בניסיון לייעל את תהליך ההצבעה. ״לרוב האזרחים יש היום תעודת זהות דיגיטלית. אם יוצרים מערך הזדהות ורישום אלקטרוני, כל אזרח יוכל להצביע איפה שהוא רוצה״, מספר דולב שמאז עבר לשוק הפרטי בתחום אבטחת המידע.

ב-2009 אף נערך פיילוט ראשוני למערכת בחירות אלקטרונית, הכוללת הן זיהוי באמצעים דיגיטליים מאובטחים, והן הצבעה באמצעות מחשב. עדיין היו פתקים - אבל אלה היו כרטיסים חכמים שעליהם היה אפשר לצרוב את הבחירה, ואז משלשלים את הכרטיס לקלפי.

ומה קרה מאז? כלום. ״זה נעצר כי אין מישהו שמוביל את הדבר הזה״, טוען דולב. ״חסרים אנשים עם יכולת הובלה, פוליטיקאים שחושבים שזה הדבר הכי חשוב״. לא ניתן לפסול אפשרות כי קבוצות פוליטיות מסוימות דווקא נהנות מהמצב הנוכחי, ולא בדיוק מחפשות דרכים להדק את זיהוי המצביעים, או לעודד קהלים גדולים שכיום אינם מצביעים לממש את זכותם הדמוקרטית. למי שהמצב הנוכחי טוב, אין סיבה לשנות אותו.

ובכן, זה מסוכן

התירוץ הנפוץ להימנעות משינויים הוא כמובן הסיכונים הכרוכים בכך. "הבעיה שלי עם בחירות ממוחשבות היא פחות התיאוריה. בתיאוריה אפשר, אולי, לייצר בחירות ממוחשבות", אומר רן בר-זיק, מתכנת ובלוגר, שנוהג לאתר בעיות אבטחה באתרים ישראלים ולדווח עליהן לתקשורת, "אבל בפרקטיקה - ממשלה שלא מצליחה לייצר אתר שיראה תוצאות של בחירות מקומיות בלי שהוא יקרוס לחלוטין -  לא תצליח לייצר מערכת אמינה ממוחשבת לבחירות. גם מהמגזר הפרטי בישראל אין ליי צפיות גדולות. עד כה כמעט בכל המערכות הממוחשבות נמצאו פרצות והיחס של כל החברות שנמצאו אצלן לפרצות ולחולשות היה חובבני מאוד. אני בטוח שאין חברה אחת בישראל שיכולה לייצר פתרון מאובטח לבחירות כלליות".

הצבעה באמצעים דיגיטליים איננה חידוש מסעיר. בדמוקרטיה הגדולה בעולם - הודו - מתנהלת כבר מ-1999 הצבעה באמצעות מכונות אלקטרוניות. זו מאפשרת פריסה רחבה יחסית של קלפיות גם במחוזות מרוחקים, שנותרו מחוץ למשחק הפוליטי בימי הספירה הידנית. גם בארה״ב, נערכות הבחירות במדינות רבות באמצעים אלקטרוניים (לצד מכונות ניקוב מיושנות במדינות אחרות), ובעוד שמפעם לפעם עולות טענות שונות ומשונות אודות הטיית קולות ופריצה לאותן מערכות, עד היום לא הוכח דבר.

באסטוניה לא יוצאים מהבית

גם בצרפת, בגרמניה, בהולנד ובאיטליה מתבצעת ההצבעה באמצעות מערכות ממוחשבות, וכך התוצאות מתפרסמות דקות ספורות לאחר נעילת הקלפיות. בדרום אפריקה ובאסטוניה הרחיקו לכת, ושם מתנהלת מערכת הבחירות המתקדמת ביותר שאפשר להעלות על הדעת: המצביעים מוזמנים לממש את זכותם מבלי לצאת מהבית.

דרך המחשב או הטלפון החכם, פשוט נכנסים לאתר הרשמי של ועדת הבחירות, מזדהים באמצעים ביומטריים מתקדמים, ובוחרים. בדוגמא האסטונית - כנראה מערכת הבחירות המתקדמת ביותר בעולם - ניתן אפילו להתחרט ולשנות את ההצבעה במהלך היום - מה שגם אמור למנוע איומים על מצביעים. הקולות נספרים רק בערב עם סיום ההצבעות.

בבחירות האחרונות בחרו יותר משליש מאזרחי אסטוניה להצביע און-ליין, ונראה שאחוז ההשתתפות עלה באופן מרשים בעקבות החידוש.

בספרד ואנגליה, בוחרים שרחוקים ממיקומי הקלפיות יכולים לבחור דרך הדואר באמצעות טפסים ומעטפות מוכנים מראש. זה אולי יכול להיות פתרון לאלו החוששים מחידושים אלקטרוניים, אך במחשבה שנייה, אולי מוטב שלא להסתמך על שירותי דואר ישראל בעניין חשוב כל כך.

גם בשוויץ יש מכונות הצבעה, אך לצידן מתקיימות לעיתים גם בחירות מקומיות בשיטה הרבה יותר צבעונית: תושבי העיר מתבקשים להתכנס באולם העירייה, ושם להניף את ידם לאות תמיכה במועמד או חוק. ואילו בגמביה מתבקשים המצביעים לשלשל גולות (כן, גולות) אל תוך חביות מתכת עליהן מודפסים פני המועמדים.

שמרנות או זהירות?

אז מערכת הבחירות הישראלית היא אולי לא הגרועה ביותר בעולם, אך בוודאי גם לא מתקדמת במיוחד - קצת מביש עבור מדינה הטוענת למעמד של מעצמת הייטק. לאלו החוששים מפני מעבר לאמצעי הצבעה דיגיטליים, מזכיר דולב כי גם בתחומים אחרים, קריטיים לא פחות, בסופו של דבר פינתה השמרנות את מקומה לחדשנות, וכולנו יצאנו מורווחים.

״כדי להימנע לחלוטין ממתקפות סייבר, כדאי מאוד שנחזור כולנו לימים שבהם כל פעולה בבנק דרשה רישום ידני, ולא ניתן היה לבצע שום פעולה דרך אפליקציות - כי זה ממש ממש מסוכן״. מן הסתם, דברים אלו נאמרים בסרקזם, לדבריו: סיכוני הסייבר לא מונעים מאיתנו ליהנות ממערכת בנקאית דיגיטלית, ולא אמורים למנוע גם מערכת בחירות מתקדמת יותר. רק צריך שלמישהו יהיה אכפת.