פיירוול (צילום: We11eR, Istock)
כלל שלישי: תשיג לעצמך אחד כזה | צילום: We11eR, Istock

מדי פעם מספרים בתקשורת על האקר זה או אחר שנתפס פורץ לאיזשהו מקום חשוב. עבור אלו שאינם עובדים בתחום, עלילות הפריצה נשמעות כמו הישג אינטלקטואלי מרשים – אבל במציאות זה הרבה יותר דומה לטרקטור שנוסע דרך בניין. מכירים את הסצנות ההוליוודיות בהן בחור צעיר בחליפת שלושה חלקים יושב מול מקלדת ובתוך 29 שניות נכנס לכל מערכת מחשב בעולם? מופרכות לחלוטין.

הרשת מלאה במאות אלפי האקרים חובבנים, שהסיבה היחידה שהם מצליחים להיכנס למחשב של מישהו היא כי הם הצליחו למצוא פראייר שהשאיר את המחשב שלו ללא הגנה בכלל. נגד אלה, כדאי מאוד שתהיו מוגנים, כדי שלא תגלו יום אחד תמונות אינטימיות שלכם מסתובבות באתר פורנו של חובבים. דרך אגב, אם אתם מחזיקים על המחשב האישי שלכם תמונות כאלה, זו כבר התחלה ברגל שמאל. לא שמעתם על האקרים?

זה לא שאין בתחום גם תותחי על, אבל למה שאחד כזה יתלבש עליכם? יש לו דברים יותר טובים לעשות, דגים גדולים ושמנים יותר מחכים ברחבי הרשת, עם מידע הרבה יותר מעניין מתמונות של החברה שלכם. המדריך שלנו, אם כך, נועד להגן עליכם מהפורצים הפשוטים – אלה שמחפשים את הדלת שנשארה פתוחה, את החלון שמישהו שכח לסגור.

סכנה ראשונה: המסמכים שלכם הם לא רכוש הציבור

הנה סיפור שקרה למישהו שעובד כאן ב-mako: במהלך ניקוי הדירה שלו הבחור נפטר מכל מסמכי הנייר שהוא צבר אי פעם, מתוך מחשבה שנייר זה לא בטוח. הוא הכניס את כל המסמכים לשקית זבל גדול וזרק אותה לתחתית של פח הזבל בחוץ. אבל כשאנשי הזבל הגיעו, הם הפילו את השקית על הרצפה, שם היא נקרעה, מחמת גודלה. למחרת בבוקר הבחור קם כדי למצוא את הרחוב מרוצף בפירוט חיובי האשראי שלו, במכתב פיטורין בן שנתיים, בבקשות שלו מביטוח לאומי – ובמרשם מביך שהוא קיבל פעם.

אבטחת מידע נוגעת בראש ובראשונה למידע, דיגיטלי או לא. כדי לאבטח את המידע שלנו, צריך להיזהר למי אנחנו נותנים אותו ולמי אנחנו נותנים גישה אליו. אל תתנו לאף אחד גישה למסמכים שלכם או תמסרו מידע בטלפון גם אם המידע נראה לכם טריוויאלי; ואם יש לכם מידע שחשוב שלא ייפול לידיים של אף אחד, תתחילו לחשוב פעמיים לפני שאתם זורקים משהו לפח; תקנו מגרסה.

סכנה שניה: רשת אלחוטית

הסטטיסטיקה מדווחת על כך שמעל מחצית מהאנשים המפעילים בביתם רשת אלחוטית אינם משתמשים בשום אבטחה. אם גם אתם משכתם בכתפיים עכשיו, תדעו שכל אחד בטווח של עשרות מטרים מהדירה יכול להתחבר לרשת שלכם, לגלוש על חשבונכם ולהאט את הגלישה שלכם. כל זה לא כל-כך נורא, אבל מה שכן חמור הוא שאותו פולש יכול גם לבצע פשעי מחשב בעזרת החשבון שלכם – מה שאומר שאם יאשימו מישהו נחשו מי זה יהיה? ולא רק; אותו עלוקה עלול גם לנסות לפרוץ למחשבים שלכם בתקווה למצוא משהו מעניין.

פורצים ברשת (צילום: istockphoto)
יאללה חבר'ה בואו, מצאתי פראייר | צילום: istockphoto

שכנעתי אתכם לאבטח את הרשת? קדימה. כל רשת אלחוטית כוללת מערכת אבטחה משולבת, המחייבת הקשת סיסמא. קיימים שלושה סוגי אבטחה. הראשון הוא WEP, שקיים בכל הנתבים, אך הוא קל מאוד לפריצה. שני האחרים הם WPA, ו-WPA2. לא מזמן דווח על כך כי גם אלה ניתנים לפריצה, אך נכון לרגע זה המידע הקונקרטי בנושא דל, ונראה שעל ידי שימוש בסיסמא חזקה, יעבור עוד זמן רב עד שתהיה פה סכנה אמיתית.

כדי לאבטח את הרשת, צריך להיכנס להגדרות האבטחה בנתב שלכם, להגדיר את סוג האבטחה ואת הסיסמה – שכדאי שתהיה ארוכה ככל שאפשר (אל דאגה, לא צריך להקליד אותה כל פעם). לאחר מכן צריך להגדיר מחדש במחשבים המחוברים לנתב דרך הרשת האלחוטית את הסיסמא באופן חד פעמי. האידיאלי הוא להחליף את הסיסמא פעם בחודשיים. חשוב לדעת כי אם יש לכם ציוד רשת אלחוטי מתוצרת יצרנים שונים או מדורות שונים, יש סיכוי שתהיה אי תאימות מסוימת, ואז המחשב לא יצליח להתחבר.

סכנה שלישית: נודניקים באינטרנט

כל מחשב ממוצע ברשת סופג מדי יום כמה עשרות "סריקות" – האקר בא, בודק אם קל לפרוץ למחשב שלכם, ואם לא, הוא ממשיך הלאה. כדי שההאקרים יעברו הלאה, כל מה שאתם צריכים זה להתקין פיירוול. הדרך המומלצת לעשות את זה היא לקנות נתב – אלה כוללים מערכת הגנה משולבת בשם NAT, שמצמצמת משמעותית את החשיפה לפורצים. אם לא קניתם נתב תוכלו להשתמש בפיירוול הבסיסי המותקן במערכת ההפעלה שלכם – אבל עדיף להשקיע בתוכנת אנטי וירוס מקצועית, כדי שהקיר שלכם יהיה עבה וגבוה יותר.