בשנים האחרונות הולך ומעמיק שסע בחברה הישראלית, שמחלק את העם פה לשניים: אלה שאוהבים את קואליציית אייפון-גלקסי ומצביעים לה בארנק שוב ושוב, ואלה שטוענים בהתלהבות רבה שהמותגים האלה מושחתים וחיים על חשבוננו ושצריך להיפרד מהם חד-צדדית לטובת מהגרי עבודה סינים כמו מייזו ושאומי, וש"לא צריך יותר מזה".
הגימיק החדש של מייזו בתחום ה"לא צריך יותר מזה" הוא m6 Note - המכשיר הזול ביותר שניתן להשיג בארץ וכולל מצלמה אחורית כפולה.*
עיצוב: אותה הגברת באותה האדרת
לפני שנגיע למה שהמצלמה הזו נותנת, נציין שמבחינת עיצוב אין כאן חידושים כלשהם: גב מתכתי עם פסי בידוד למעלה ולמטה; וכפתור בית פיזי עם סורק טביעות אצבעות מלפנים מתחת למסך; שקע הטענה מיושן בתקן MicroUSB שהיה אמור להיכחד בשנה שעברה, וסביבו רמקול מצד אחד ושקע אוזניות מצד שני; כפתורי עוצמת שמע והדלקה/כיבוי/נעילה/פתיחה בצד ימין; ומגירה עם מקום לשני כרטיסי סים - או כרטיס סים וכרטיס זיכרון מסוג microSD - בצד שמאל.
ההבדל העיקרי בין המכשיר הזה לקודמיו, מלבד המצלמה, הוא כפתור הבית: בעקבות דרישות גוגל, שילבה מייזו כפתורי מגע כחלק מהממשק הגרפי בתחתית המסך, ממש מעל כפתור הבית הפיזי שלה שמשלב גם סורק טביעות אצבע. כך נוצר מצב ששני כפתורים שעושים אותו דבר נמצאים אחד מעל השני. אמנם, מי שרגיל לממשק של מייזו יכול להחזיר (מתפריט הנגישות) את השיטה הישנה של החברה - בה הכפתור הפיזי מתפקד גם כ"בית" (בלחיצה של ממש) וגם כ"חזרה" (בנגיעה בלי לחיצה). ועדיין, השינוי הזה נשאר מוזר.
אגב, פתיחת הנעילה בעזרת סורק טביעת האצבע מרגישה איטית ומדויקת פחות מאשר במכשירים עכשוויים אחרים. בחלק מהפעמים תנועת הלחיצה גרמה לתנועות זעירות של האצבע על הכפתור, שגרמו לו לא לזהות אותה בכלל. אפשר לחיות עם זה, אבל ניתן היה לצפות שמכשיר שיצא על גבול 2018 (ובישראל אחרי הגבול הזה) סריקת האצבע תעבוד טוב יותר.
צילום: מתמקדים במהירות ותו לא
הנה, הגענו לעיקר: המצלמה, או ליתר דיוק המצלמות. בגב המכשיר יש שתי עדשות - אחת עם חיישן 12 מגה-פיקסל, שהיא זו שלוכדת את התמונות בפועל, ואחת עם חיישן 5 מגה-פיקסל, שמשמשת בעיקר לעזרה במיקוד ובחוסר מיקוד.
רגע, מה? חוסר מיקוד?
כן, זה בדיוק מה שכתבתי. בניגוד לחברות כמו אפל, LG או וואווי, מייזו לא משתמשת בחיישן הנוסף כדי לתת לכם אשליה של "זום" אופטי. במקום זה, העדשה הנוספת מיועדת לעזור לעדשה הראשונה לדעת במה להתמקד - ואת אילו חלקים בתמונה אפשר "לקפח" במיקוד, או לטשטש בכוונה אם אתם רוצים אשליה של עומק שדה - כשרק מה שנמצא במרחק מסוים מהמצלמה ממוקד, והיתר מטושטש ומעומעם.
בפועל, מלבד בתמונות עם האפקט הזה, שכל חברה קוראת לו אחרת ובמקרה של מייזו זה "טשטוש בעדשה כפולה" - לא מרגישים שום הבדל באיכות הצילום בזכות החיישן הנוסף. כמו כל מכשירי מייזו, גם פה החיישן של סוני עושה עבודה סבירה, ולא יותר מזה. תמונות באור יום יוצאות בסדר גמור, אבל בתנאי תאורה פחות טובים תראו הרבה טשטוש (לא זה מהאפקט) ורעש. גם בצילום וידאו לא התרשמנו מהתוצאה. הדבר היחיד שהרגשנו בו שיפור הוא מהירות הצילום - לוחצים והתמונה שם, בלי לחכות שהמכשיר יתמקד.
מאפיין ייחודי של המכשיר הזה הוא הפלאש - לא פחות מ-4 נורות בשני גוונים (חם וקר) זמינות כדי להאיר את התמונות. בפועל, הן חלשות יותר מהמבזק המשולש בלומיה 950 בן השנתיים, ואפילו מהמבזק הכפול ב-LG V20.
בקיצור, אפשר להגיד שהוספת המצלמה הכפולה לא משפרת את איכות הצילום של מייזו, אלא בסך הכל מאפשרת להגיע לאותה איכות בינונית בפחות זמן.
הערה לסיום: כמו המכשיר הקודם של מייזו עם מצלמה כפולה, גם זה מוסיף כברירת מחדל לוגו ענק בתחתית התמונות. כמובן שאפשר לכבות אותו בהגדרות הצילום, אבל חבל שהחברה מתעקשת על הניסיון הזה לתקוע פרסומת לעצמה על מה שאנחנו עושים במכשיר אחרי ששילמנו עליו.
חומרה וביצועים: אין חדש תחת המייזו
גם כאן אין חידוש מיוחד: חסידי ה"לא צריך יותר מזה" ימצאו כאן מכשיר שעובד בסדר גמור - אם כי לא מהר בשום צורה - בזכות מעבד סנאפדרגון 625 מתומן-ליבות במהירות עד 2 גיגה-הרץ; זיכרון עבודה (RAM) של 3 או 4 גיגה-בייט (אנחנו בדקנו את הגרסה המגיעה עם 4); מסך בגודל 5.5 אינצ' וברזולוציית Full HD המספיקה בהחלט וברמת בהירות לא יוצאת דופן, אבל מספיקה אם השמש התל-אביבית לא מכוונת ישר אליו.
המקלדת שלה מעט מעצבנת - היא תיקנה לנו מילים בלי שגיאות למילים אחרות שלא רצינו ולקח לנו זמן להתרגל לזה. אפשר גם לבחור במילה הנכונה או לכבות את זה לחלוטין, אבל בהקלדה מהירה זה די מפריע להתרכז כשצריך כל הזמן לשים לב מה רוצים לכתוב ומה המכשיר כותב בפועל. לעומת זאת, במקלדת הזו אפשר להוסיף סימני פיסוק וסימנים אחרים על ידי לחיצה ארוכה על מקשי האותיות - שזה נוח לדעתנו בהרבה ממעבר למקלדת סימנים וחיפוש הסימן הרצוי בה.
מה שיותר חריג כאן הוא התקלות: במהלך השימוש במכשיר שמנו לב לבאגים רבים באפליקציות, כמו שיבושים בתצוגה, כפתורים שלא מגיבים ומסכים שעולים אחד על השני. זה לא קרה כל הזמן או בכל אפליקציה, אבל מספיק כדי שנפנה למייזו ונדווח לה על באג. מקווים שהוא יתוקן בעדכון הבא.
חיי סוללה: לא צריך להטעין כל יום
המכשיר הזה כולל סוללה בקיבולת 4,000 מיליאמפר/שעה, ובזכות המפרט הצנוע יחסית היא הספיקה לנו ליומיים שלמים (כלומר, לא מ-7 בבוקר ביום ראשון עד 6 בערב ביום שני, אלא מ-7 בראשון עד 7 בשלישי) בשימוש ממוצע של אדם בוגר (התכתבויות, מוזיקה בסטרימינג וניווט), וכשהכבדנו עליו יותר עם צפייה בווידאו ומשחקים (אם כי משחקים לא מאוד כבדים) הוא החזיק שני ימי עבודה (מ-7 בבוקר בראשון עד 6 בערב בשני "בלבד").
סיכום: שדרוג לא הכרחי, אבל נחמד
הדור השישי בסדרת הסמארטפונים הגדולים של מייזו ממשיך את המסורת של החברה, עם הרגשה איכותית במידה, שילוב של טכנולוגיות חדשות וישנות וביצועים סבירים בהחלט במחיר טוב. מי שאוהב את מכשירי החברה ייהנה גם מזה, ומי שמשום מה היתה חסרה לו האפשרות לצלם תמונות עם רקע מטושטש סביב האובייקט העיקרי ימצא פה את התשובה בלי לקנות מכשיר דגל של מותג יוקרה.
המכשיר הושק בתחילת החודש ברשת באג, יבואנית מייזו בישראל, ומחירו 800 שקל לגרסה בעלת 3 גיגה-בייט זיכרון ו-16 גיגה-בייט אחסון, 950 שקל ל-3 גיגה זיכרון ו-32 אחסון ו-1,100 שקל ל-4 גיגה זיכרון ו-64 גיגה אחסון.
*) אנחנו יודעים שיש סינים זולים יותר, אך הם אינם נמכרים בארץ בייבוא רשמי ודורשים הסתמכות על ייבוא אישי. כמו כן, המתחרה מבית שאומי אמנם עולה פחות בגרסאות המקבילות מבחינת אחסון ל-m6 Note, אך המחיר ההתחלתי של האחרון נמוך יותר מכיוון שהוא זמין גם בגרסה עם 16 גיגה-בייט בלבד.