אף פעם לא הייתי מחובבות השואבים האלחוטיים. "אם אני כבר עושה את הפעולה של הטאטוא, אז בשביל מה לקנות מכשיר בכמה אלפי שקלים?" פיזמתי לעצמי בשכנוע עמוק. לבסוף התרצתי וקניתי את הסוג הזול. בגלל הספות כמובן, ובגלל שהשואב אבק מהסוג הישן, עם החוט, כבר עלה לי על העצבים. את הרצפה המשכתי לטאטא עם מטאטא רגיל.
פה ושם, כשהלכלוך במטבח היה קשה מנשוא (בכל זאת, אני אם לבן שנה שמתעקש שהרצפה יותר רעבה ממנו), הפעלתי את השואב האלחוטי שלי, שלא ממש הפגין ביצועים מרשימים, במיוחד לא כשנאלץ להיאבק בחתיכות גדולות של מזון. "רואה", אמרתי לעצמי בסיפוק, "לא צריך כזה. זה סתם שקר".
גם כשהחברות שלי התחילו לרכוש אחת אחרי השנייה דייסון, שרו לו שירי הלל והתגאו בזה מינימום קנו להן עכשיו כרטיס זוגי לסיישל לשנה (בלי הילדים), אני המשכתי בשלי. "אם כבר שואב, אז תקנו את הרובוטי שיעשה בשבילכן את העבודה", אמרתי. "אם אני ממילא צריכה להסתובב איתו כדי לנקות, אז עדיף מטאטא". כמה טעיתי.
צג משוכלל וסוללה טובה
כשהגיע לביתי Dyson V11 Absolute Extra, הדבר ראשון ששמתי לב אליו היה כמות האביזרים. מכירים את הפעמים האלה שאתם מוציאים עוד ועוד הפתעות עד שאתה מגיעים לפריט שלשמו התכנסתם? בדיוק כך: יש לא פחות משבע מברשות וחלקי ניקוי. מברשת לרצפה ולשטיחים שמזהה באופן אוטומטי את העוצמה הנדרשת בשאיבה ומסתובבת לצדדים בקלות ובנוחות; מברשת לפרקט ורצפות עדינות ומפונקות; מברשת חובטת לריפוד; מברשת לאזורים עדינים (עוד נגיע אליה); אביזר לפינות; ומברשת בוץ להסרת לכלוך עיקש. לכל אלה מתווספים קליפס לאחסון מברשות על גבי השואב (שלא תתאמצו ללכת להביא מהמחסן חלילה תוך כדי ניקוי); מטען; מוט הארכה; תחנת עגינה; וכמובן, בסוף – גוף השואב עצמו שאין דרך אחרת לתאר אותו חוץ מ: "חתיך".
בראש השואב תמצאו מסך שמציג את העוצמה ומשך הפעולה של השואב, לצד תזכורות לתחזוקת המסנן ודיווחים על סתימות בשואב. זה די הכרחי, בהתחשב בעובדה שלדייסון יש שלוש עוצמות שונות: מצב Auto המתאים את עוצמת השאיבה לסוג המשטח, למען ניצול מיטבי של הסוללה; מצב Eco חלש יותר שמאפשר זמן פעולה של עד 60 דקות; ומצב Boost עוצמתי לניקוי נקודתי, שגורר עמו גם זמן עבודה קצר יותר.
עד כה הכל נשמע מצויין. ואיך זה עובד בפועל? השואב גובר בנקל על שיערות של חיות מחמד, ובמצב "בוסט" גם מצליח לינוק חתיכות גדולות של מזון באופן שלא ראינו ובשואבים אחרים. אם אתם מגדלים ילדים קטנים, אתם בוודאי יודעים שבכל האכלה הרצפה הופכת לשדה קרב מלא בחתיכות אורז, סלט, ושניצלים, ותשמחו לשמוע שדייסון V11 מתמודד עם זה מצויין. באיזשהו שלב אף הגדלתי לעשות והתחלתי לשאוב את השאריות גם מהשולחן. אם כבר מתעצלים, אז עד הסוף.
באשר למברשת הרכה, שרבים מכם תהו מה עושים איתה, הפתרון הוא כמעט גאוני: ניקוי רשתות. מי שיש לו רשתות על החלונות, מכיר את הצורך לפרק אותן אחת לשבועיים או שלושה ולנקות מהן את האבק המצטבר, במיוחד בקיץ.
ניקיון המכשיר פשוט ונוח. מיכל הריקון נפתח בלחיצה, בלי הצורך להילחם במכשיר, וניתן לשטיפה. אם החלק הפנימי מלוכלך, יש לנקות אותו בעזרת מברשת יבשה בלבד. בנוסף, כך אומרים בדייסון, בעיית הריח שפגעה בדגמים הקודמים נפתרה הודות למערכת סינון אטוומה ששומרת בתוכה 99.97% מן האבק, עד לגודל של 0.3 מיקרון.
ומה בגזרת הסוללה? זמן הטעינה הכולל הוא 4.5 שעות, אם אתם מהאנשים שמשלבים את הדייסון בכל ניקיון (ואתם תשלבו), כדאי לקחת בחשבון עוד סוללה. בדייסון אכן לקחו את זה, ואם תרכשו את החבילה היקרהה יותר של ההשואב, תקבלו גם סוללה נוספת.
המכשול הגדול: המחיר
דייסון לא סתם הפך לסמל סטטוס בבתים רבים. מדובר בשואב נוח לתפעול וחזק בצורה בלתי רגילה, והוא לא דומה לשום שואב אבק אלחוטי שתמצאו בשוק.
אני לא יכולה להגיד שאני לא מפעילה יותר את שואב האבק הרובוטי; עדיין לא זנחתי אותו. אבל הבית, במיוחד בימי הסגר שכל היום צריך לרוץ ולנקות אחר הילדים, הפך רגוע יותר. כבר לא אכפת לי שיקפצו על הספות או שישאירו לכלוך של גדוד אחרי כל ארוחה. את החדרים עם הפרקט ואת המקלחות, מקומות קשים יותר לניקוי, עברתי לנקות רק עם הדייסון (עם המברשת הייעודית לפרקט).
הבעיה המשמעותית בשואב החדש של דייסון היא המחיר. לא מדובר במוצר שווה לכל כיס: עלותו היא כ-3,090 שקלים לגרסת Absolute, שמגיעה עם אותם שבעה ראשים מתחלפים. הגרסה הזולה ביותר מתחילה ב-2,549 שקלים באתר דייסון. זהו מכשיר מותרות לכל דבר, אבל אחד שצפוי לשרוד שנים רבות, ויעשה את החיים שלכם קלים ונקיים יותר.