האדם שעמד לפני וצילם אותי בווידאו לבש חולצה שחורה. זה מאוד עזר לי, כי בחדר שרובו קירות ורהיטים לבנים, היה קשה לראות את המודלים והרובטים התלת מימדיים שהוקרנו לי באמצעות משקפי ההולולנס של מיקרוסופט. אם אפשר לסכם חווייה של כמה דקות של מציאות מועשרת בשתי מילים: ווואו, מגניב!

לפני כמעט שנתיים, באירוע ההשקה של ווינדוס 10, מיקרוסופט הציגה על הדרך גם את הולולנס (Hololens) – משקפיים של מציאות מועשרת. מה זה אומר מועשרת? דרך המשקפיים הללו רואים את המציאות - הסביבה שאנחנו נמצאים בה, ועליה גרפיקה שמוקרנת על משקף חצי שקוף. נו, כמו שאנחנו רואים במסך הטלפון פוקימונים שלא באמת נמצאים בפינת הרחוב.

זה שונה ממציאות מדומה שבה אנחנו נכנסים לעולם שכולו וירטואלי. בעתיד של מיקרוסופט אלה יהיו שרטוטים אדריכליים תלת מימדיים, הוראות איפה לנתח בגוף האדם, הנחיות איזה בורג לסובב בשביל לתקן מכונות מורכבות, מגרשי אימון ולוחמה צבאיים ועולמות שלמים של משחק שנולדים לתוך מציאות משעממת ורגילה. 

רובטים תלת מימדיים

במציאות שלי, ביחידה שמיועדת להדגמה באדיבות הגאראג' של מיקרוסופט בישראל, ראיתי בעיקר תפריטים של אפליקציות ומודלים תלת מימדיים של רובוטים. בדומה להבטחה של מיקרוסופט האובייקטים שמוקרנים יכולים לזוז איתי כשאני מזיז את הראש, או להישאר במקום קבוע בסביבה המציאותית.

המשקפיים יושבים על הראש ומותאמים באמצעות טבעת שמקיפה אותו, בדומה לקסדות אופניים. אפשר להרכיב אותם במקביל למשקפי ראיה, אם הם לא גדולים מדי. משקפי ההולולנס ממש קלים, וכמעט לא מורגשים על הראש. אין שום כבל שמגביל את התנועה. המשמעות היא שגם אין חשמל שזורם קבוע לקסדה כך שחיי הסוללה שלה ככל הנראה יהיו קצרים.

ההשוואה היחידה בחוויה שלי שאפשר לעשות לזה, היא למשקף הנסיוני של גוגל שנקרא Glass, ויצא כמוצר נסיוני למפתחים אך אף פעם לא שווק באופן המוני לצרכנים. שם היה משקף אחד בזווית העין שהיה אפשר לקרוא דרכו מיילים ולצפות בתמונות. לא זהה בחוויה בכלל למציאות מועשרת מלאה.

נסיון אחר היה לי עם משקפיים של אפסון, שמבוססים על אנדרואיד ובעצם מקרינים תצוגה של סמארטפון או טאבלט וכל האפליקציות שלו, על מסך חצי שקוף. שם רוב האפליקציות מיועדות למסך רגיל ולכן לא ממש מתקשרות עם הסביבה במציאות. בסופו של דבר ההשוואות הללו לא הוגנות, כי ההולולנס בכלל לא באותה ליגה.


קל ללכת לאיבוד

בנסיון הראשון שלי ראיתי מסך חצוי, ולאחר מכן יישרתי את המשקף כלפי מטה והתחלתי לראות תפריט דמוי ההתחל שאנחנו מכירים מווינדוס. פשוט רשימה של אפליקציות. כשעמדתי במקום, על המסך הופיעו מצולעים רבים על כל אובייקט שעמד בחדר - בני אנוש, קירות וכסאות. המשקפיים סרקו את הסביבה באמצעות המצלמות בחזית, וכך יידעו שיש פה אובייקט אמיתי מולם. אם במשחק נרצה שתקפוץ מפלצת היא תדע להתחבא מאחורי האדם שעומד מולי. אם אני רוצה לראות שרטוט, הוא יוכל לשבת על השולחן. זה בדיוק הכונב המציאות מועשרת - הסביבה הוירטואלית לא סתם זורקת חפצים באופן אקראי, אלא מתחשבת בחפצים במציאות.

הולולנס (צילום: NEXTER)
הולולנס | צילום: NEXTER

תנונעה של צביטה בחורת את התפריטים, או בוחרת אובייקטים. כיווץ היד לגרוף ופתיחה שלו כלפי מעלה מחזירה אותי לתפריט הראשי - אלה תנועות מוזרות שצריך להתרגל אליהן, אבל הצלחתי תוך שתי דקות. כל השאר, לפחות בהדגמה, נעשה באמצעות המבט שלי והטיית הראש.

הצליל בוקע משני רמקולים שנמצאים מעל האוזניים, ולא מכסים אותן כמו אוזניות. כך שגם הצליל מערבב את המציאות הרגילה שבה שמעתי הנחיות לעשות צביטה גדולה ומוגזמת יותר, וגם את הצלילים של המשחק. כאשר אדם נוסף בחדר ניסה את ההולונס, כמעט ולא שמעתי את הצלילים שבקעו מהרמקולים הללו.

הגרפיקה לא נראית מציאותית, היא כנראה גם לא אמורה להראות כזאת באפליקציות שבדקתי. הכל נראה מצוייר מוקרן על חדר - כלומר, זה מתעתע להבין שאני מצליח לראות בבירור אובייקטים שונים כמו קוביה עם ראש רובוט מוקרנים בפינות שונת בחדר ושאני יכול להצביע עליהן בבירור, וכל מי שסביבי פשוט לא רואה אותם. זה מודבק באיכות מרהיבה, ומגיב מהר מאוד לתנועות הראש שלי, עד שקל ללכת לאיבוד ולשכוח שאני מרכיב משקפיים וצריך בסוף ההדגמה להחזיר אותם.

פוטנציאל אדיר, מחיר עצום

הפוטנציאל במשקפיים האלה הוא אדיר, החל מעולם השעשוע והמשחקים, דרך תקשורת עם אנשים, ועד לרפואה וצבא. ערוץ היוטיוב של הולולנס עמוס בהדגמות ושיעורים למפתחים. 

אלא שכרגע עדיין עדיין בפיסת ציוד סופר יקרה, יותר מכל מחשב, או סמארטפון שיש לכם, כך שהיא לא מיועדת לצרכנים ביתיים.יחידות המפתחים נמכרות במחיר של 3,000 או 5,000 דולר. אם יש לכם סכומים כאלה, ישמחו אפילו למכור לכם בכמויות.