"השימוע של פייסבוק הוא הפער הכי גדול שראיתי אי פעם בין דורות", כתב מישהו בטוויטר. "זה כמו להסתכל בגנרלים ממלחמת העולם השנייה חוקרים מישהו על תקיפות באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים ומלחמת סייבר".
בול. "מה קורה עם האי-מיילים שאני שולח בוואטסאפ?", שאל סנאטור אחד. "מה המודל העסקי שלכם?", התעניין אחר. "מה רואים כשלוחצים על כפתורים באתר?", גמגם סנאטור קשיש שלישי. מי שהקשיב לשימוע, קלט שרבים מהסנאטורים לא מכירים את כל המלים בשאלות שהם מקריאים מהדף.
צוקרברג שוב הוכיח את גאונותו. הוא הצליח - בו-זמנית - להיראות מפוחד ומעונה ולהביע חרטה; לקחת אחריות אישית ולהבטיח שינוי; להעניק לחברי הסנאט שחקרו אותו יחס מכבד ומענה הולם; להשאיר אותם עם שום דבר ביד ולצאת בראש מורם.
דיון דבילי
הבעיה שהשואלים עצמם לא הבינו על מה נושא השימוע. גם אחרי חמש שעות של שאלות, הם לא הצליחו להכות על ראש המסמר. וזו באמת הבעיה. לא רק הם לא מבינים. גם אנחנו בדרך כלל לא. חברי הסנאט והקונגרס דיברו על הכל - על אורך תנאי השימוש, על רצח העם במינאמר, על פרסום תרופות, על הבחירות בארה"ב, על הרוסים, על טראמפ, וכמובן על קיימברידג' אנליטיקה ו-87 מיליון אמריקאים שנחשפו למעלליה. אבל כל אלה אינם הסיבה שבגללה צוקרברג אסף כוח כזה על פני האנושות כולה, והוזמן לתת עדות; הם רק הסימפטום, ההוכחה.
הדיון היה אולי מכובד, אבל די דבילי. לתת 4 או 5 דקות לכל חבר קונגרס או סנאט - ככה אי אפשר לפתח דיון מורכב, אבל כן לתת לכל אחד הזדמנות לציטוט לתקשורת. צוקרברג הנבון נתן להם את זה. מי שרצה לנבוח על צוקרברג - קיבל. מי שרצה לשאול שאלה מתחכמת - קיבל. כמה אפילו חילצו התנצלות מאביר עמק הסיליקון. אבל כולם זכו לטיוח עמוק של מה שחשוב.
מה ההבדל ביניכם ובין ארגון ביון כמו ה-FBI, הקניט חבר הקונגרס בובי ראש את צוקרברג, שענה: "אצלנו אתה מחליט עם מי לחלוק את המידע, ואתה יכול למחוק אותו". ובכן, הנה הטיוח. כי פייסבוק אוספת עוד המון מידע שלא ידענו שאנחנו חולקים איתה. היא עוקבת אחרי כל תנועת עכבר או גלילה, משווה את משכי הזמן ותשומת הלב שאנחנו משקיעים בקריאה ותגובה על כל סוג של תוכן. היא מצליבה את זה עם המיקום שלנו, שעות והרגלים, עם אנשים שאנחנו מסתובבים איתם או יוצרים איתם קשר, עם מועדוני לקוחות ומאגרי מידע חיצוניים שהיא קונה - וכך היא בונה לנו פרופיל פסיכולוגי מורכב, שמטרתו להגדיל את זמני השימוש. נטען כבר שפייסבוק יודעת לזהות הומוסקסואלים בארון, אפילו צעירים מאוד, או זוגות שעומדים להיפרד - רק בגלל הבדלים קטנים בהרגלי הגלישה.
אבל אנחנו לא יודעים שאוספים את המידע הזה עלינו, לא יודעים מה עושים איתו, ואין לנו אפשרות למחוק אותו. את זה אפילו ה-FBI לא עושה. על זה צוקרברג לא דיבר.
השאלה החשובה באמת
לו אני סנטור, הייתי שואל שאלה אחת:
"מר צוקרברג, מה המשמעות של מה שעשית, כשהיטלת על בינה מלאכותית לשנות את ההתנהגות של כל אחד ואחד מ-2 מיליארד המשתמשים שלך, וליצור אצלם הרגלים חדשים, תוך ניצול המידע האישי שלהם? איך זה משפיע על האישיות ועל החיים שלהם?".
זה הכל.
אנחנו בהתמודדות מול מוח ענק שיודע בדיוק מה הוא רוצה מאיתנו, ומקבל גישה לכל החיים שלנו כדי להשיג את זה. הוא משנה אותנו, ואנחנו אפילו לא מרגישים שהוא קיים. זו ליבת הכוח של פייסבוק. מכאן נובעות תחושות ההתמכרות שלנו, מכאן נובע הכסף העצום שלה, מכאן יוצאות כל הפרשות, מקיימברידג' אנליטיקה וההשפעה הרוסית ועד פרשת "ההאזנות" לכאורה. ועל זה חברי בתי הנבחרים היו צריכים לשאול.
ניסויים בבני אדם
הייתי רוצה לשמוע את מר צוקרברג מגדיר מה היו ההוראות שניתנו לבינה המלאכותית. לזקק לכל משתמש פיד פרטי כזה, שיגרום לו לצרוך פייסבוק ללא שליטה, גם נגד רצונו? להביא אותו לשעה ביום? לשלוש שעות? לפתוח את האפליקציה כל ארבע דקות בממוצע? (במהלך הדיונים גילה צוקרברג שאנשים ניגשים למוצרי פייסבוק 100 מיליארד פעם ביום).
הייתי רוצה שיפרט אילו עוד ניסויים פייסבוק מבצעת בבני אדם. רק ניסוי אחד התפרסם, שבו הוכיחה פייסבוק שאפשר להשפיע על מצב רוחם של מאות אלפי אנשים (על זה חבר הקונגרס פיט אולסן דווקא ניסה לשאול, אבל לא הספיק להיענות). פייסבוק ספגה ביקורת עצומה, והפסיקה לדווח. אבל הניסויים המשיכו. אילו ניסויים? מה היו המסקנות שלהם, וכיצד פייסבוק השתמשה בהם? צוקרברג הסתפק באמירה כללית - לטובת המוצר.
הייתי דורש שיתרגם עבורנו את התובנות של הבינה המלאכותית עלינו - לשפת בני אנוש. שיספר בדיוק אילו חולשות אנושיות פייסבוק מזהה ומנצלת. דיכאון? זעם? קנאה? שנאת זרים?
תביא דוגמאות, חביבי. נגיד, כשמזהים אישה עם בעיות דימוי עצמי שרוצה נורא לרזות - מה, מזינים אותה בתמונות של נשים שמנמנות כדי שתשנא אותן, ואז תמונות של רזות כדי שתבהה בקנאה ותשנא את עצמה? אם מישהו שונא נורא שחורים, אז מזינים אותו בכמה שיותר פוסטים שמדברים על שחורים, בין אם בשנאה או באהדה, העיקר שזה יפעיל אותו?
פייסבוק נגד המשפחה שלנו
צוקרברג נשאל שוב ושוב האם יידע את 87 מיליון המשתמשים שפרטיהם דלפו. לא, הוא ענה. אבל זה לא חשוב. החשוב הוא שפייסבוק מעולם לא עדכנה את המשתמשים שהם חלק מניסוי בלתי נתפס בגודלו בבני אדם: מה קורה למוח אנושי בקרב מול בינה מלאכותית שמביאה אותו לקצה הגירוי כל פעם מחדש. בנטפליקס כבר הודו שהם נלחמים בשעות השינה שלנו, ומנכ"ל רדיט טען בלי בושה שהוא מתחרה בפרודוקטיביות שלנו בעבודה. האם פייסבוק בעצם נלחמת בכל עיסוק אנושי שאיננו פייסבוק?
הייתי מחכה לשמוע אילו שינויים חלו באישיות של אנשים, אחרי שנים של התמודדות מול בינה מלאכותית, שמזינה אותם בגירויים מותאמים-אישית. מה קורה לבן-אדם כזה? מאבד יכולת להעביר את הזמן בלי מסך? מאבד עניין בכל מה שלא עומד ברף הזה - למשל משפחה, ילדים, עבודה?
מה זאת אומרת, צוקרברג, שלא בדקת? אתה אחראי או לא? חברות הסיגריות מעבירות שנים כסף למניעה ומחקר של הסרטן. אפשר לראות בזה את הדבר הכי צבוע ומסוכן בעולם, אבל לפחות לא מטשטשים את האמת - סיגריות גורמות לסרטן - ומדפיסים אותה בענק על קופסאות ופרסומות. איזה הגבלות ואזהרות צריך להטיל על פייסבוק, מר צוקרברג?
קח את הכסף שלי
אחד הרגעים המעניינים הגיע כשצוקרברג הסביר שמידע פרטי של הגולשים הוא המודל העסקי של פייסבוק, ובלעדיו היא תאלץ לגבות מהם תשלום. ובכן מה - אני אשמח לשלם. לזה התכוונתי לפני ארבע שנים בטור הזה, שבו כתבתי: "לו אני הייתי המחוקק, הייתי מכריח את גוגל, פייסבוק ושירותים אחרים שהפכו לחיוניים היום, להציע לגולשים מסלול של תשלום חודשי תמורת גלישה ללא איסוף מידע פרטי. אולי אפילו לפקח על מחיר החבילה הזו". חכו, זה בדרך. אבל האמת, כל הכבוד לחברי הסנאט והקונגרס האמריקאים. אלה הישראלים אפילו לא קרובים לחשיבה הזאת.
מה עם חברי הכנסת שלנו?
אנחנו כבר גמרנו להתפעל מפייסבוק. הבנו שהיא בוחשת לנו בנימי הנימים של הנפש. שהיא ממכרת אותנו בכוונה לתכנים של זעם ושנאה וקנאה, מעוותת ומטריפה את השיח התקשורתי ואת האווירה הציבורית, ואז עושה מזה ים כסף. הבנו שהיא צברה כוח עצום ומסוכן, ושאנחנו האזרחים צריכים הגנה ממנה.
אז האמת, כל הכבוד לחברי בית הנבחרים האמריקאי, שעם כל המגבלות, מנסים להבין מה קורה ואולי גם לפעול. תגידו, שמעתם משהו מנציגי הציבור שלנו? חברי הכנסת שלנו כבר הבינו שגם אנחנו זקוקים להגנה שלהם, או שהם עדיין מעדיפים ללקק לפייסבוק - כי בכל זאת, זה גם הצינור הראשי שלהם לתוך המוח שלנו?