"האיש שנכשל בניהול מבצע צוק איתן, שכשל בניהול החברה שלו וזרק עשרות מיליונים לביוב - עליו אתם סומכים שינהל מדינה"?

הקמפיינרים של המפלגות הגדולות בטח לא חיכו לרעיונות שלי. הם כבר משחיזים פאנצ'ים חדים יותר לקראת הכניסה של בני גנץ לפוליטיקה. אבל ההתעניינות הלאומית בחברת "המימד החמישי" שנסגרה בימים האחרונים נבעה רק מסיבה אחת. לא המיליונים שנשפכו ולא החלומות שרוסקו, אפילו לא השמות הגדולים שנקשרו בחברה הזאת. יש כאן רק שאלה אחת: מה זה אומר על יכולותיו יו"ר החברה בני גנץ - ואיך זה יקלקל לו את התוכניות הפוליטיות. כמה מנדטים שווה התרסקות של הסטארט-אפ שאתה קשור בו?

שאלתי את יזהר שי, משקיע ותיק בחברות טכנולוגיה, ואת הלל פולד, יועץ אסטרטגי לחברות טכנולוגיה מובילות. שניהם לא היו מעורבים בחברה, רק מתבוננים מהצד. גנץ מונה ליו"ר המימד החמישי לפני שלוש שנים, ולדברי שי, תחת תקופתו החברה חידדה את האסטרטגיה, והצליחה לגייס כסף רב. הכישלון, לעומת זאת, לא מעיד על יכולותיו הניהוליות של היו"ר והרמטכ"ל לשעבר. למה ההצלחה שלו והכישלון לא על שמו? שאלתי את שי. כי רובן הגדול של חברות הסטארט-אפ מתרסקות, והסיבות לנפילה רבות מאוד, ורובן לא תלויות בכלל בביצועיו של היו"ר. "שסטארט-אפ יצליח - זו בעצם משימה בלתי אפשרית מבחינה סטטיסטית", הסכים איתו פולד.

למה בכלל חברה כזו מגייסת רמטכ"ל כמו בני גנץ וסגן ראש מוסד (רם בן ברק) לתפקידים בכירים - למרות חוסר ניסיונם הטכנולוגי ועסקי? האם הם משמשים כקישוטים לצרכי יחסי ציבור? כפותחי דלתות של לקוחות ומשקיעים? או שהם באמת באים לעבוד ולנהל? (עוד אפשרות: כל התשובות נכונות). יזהר שי והלל פולד מסכימים - הניסיון הניהולי שמביאים אנשים כמו גנץ ובן-ברק ממערכות בטחוניות הוא רלוונטי. מה גם שחברת המימד החמישי עסקה פיתוח מערכות מודיעין בטחוניות. זה לא שהביאו קישוט שהתברר כפלופ.

"עובדי החברה נתקלו בדלתות סגורות", דיווח בזעם בן כספית במעריב ביום שבת, ורמז לשאלה אחרת - מה הסגירה אומרת על רמתם האתית והאנושית של המנהלים? האם הם דאגו שהעובדים יקבלו את כל מה שמגיע להם, גם אנושית וגם כלכלית? זו שאלה סופר רלוונטית כשמדובר במנהיג פוליטי לעתיד. אלא שמהמידע שהגיע אלינו עולה תמונה אחרת, של סגירה הוגנת וישרה כלפי העובדים.

השאלה מה אפשר ללמוד על הפוליטיקאי לעתיד בני גנץ - מהרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ומאיש העסקים לשעבר בני גנץ - היא חשובה והוגנת. מעניין אם התשובה שהמתחרים הפוליטיים שלו יפמפמו לנו תהיה הוגנת באותה מידה.

חמש שנים וזה נגמר

"תגידו, כל כך קשה להחליף רואה חשבון בתוכנה"? את השאלה הזו שאלתי השבוע בהרצאה במשרד רואי חשבון. התגובה היתה מדהימה - שורות של ראשים מהנהנים בהכנעה. "אומרים שזה עניין של חמש שנים", הסבירו לי רואי החשבון שישבו מולי. ומה אתם עושים? "מחפשים את הערך המוסף שלנו. מה אנחנו יכולים לעשות שהתוכנה לא יודעת".

גם אני פגשתי את התוכנה שיכולה להחליף אותי. תוכנת עיתונאי מצוינת. למזלי היא עוד לא עובדת בעברית. נהגי מוניות מאוד לא אוהבים לדבר על המכונית האוטונומית. זה מעצבן אותם.

בסוף השבוע פגשתי רופא בכיר ותיק, פרופסור ומנהל מחלקה, שדווקא מחכה לרופא הממוחשב. זו תוכנה שתעשה חלק גדול מהעבודה שלו. מה יישאר לו? רק החלק הקטן שהוא באמת הכי מומחה בו, ושבו עדיין חייבים עין אנושית, ניסיון ואינטואציה. זה הוא אומר שהוא יספיק לטפל בהרבה יותר מטופלים, ולהציל יותר חיים. רופאים אחרים, הוא סיפר לי, מתקשים להתמודד עם הרעיון הזה. הם נגד. הם מפחדים. וזה נכון לכולנו. הפחד הוא אוטומטי, לא משנה מה אנחנו עושים.
מי שינצחו הם האנשים שמבינים שמלחמה בקידמה - לא תעצור אותה. היא תעצור אותנו. באמריקאית אומרים אמברייס דה צ'יינג'. חבק את השינוי, קבל אותו, אמץ אותו אל לבך כי ווינטר לגמרי מגיע - למי שיישארו מאחור.

"נהג, תפתח את הדלת"

החיים באוטובוסים כוללים הרבה מגע עם אנשים. אתמול עזרתי לאישה עם עגלה ותינוק, שלשום עזרתי לאיש בכסא גלגלים. אני לא גיבור גדול - ככה כולם. כשאני עם עגלה והילדות שלי - תמיד מישהו בא לעזור.
אבל מהשבוע יש לנו עוד תפקיד - לעזור לאנשים שמסתבכים עם הרב קו.

הרב קו זה כרטיס חכם שמאפשר לנסוע בכל הקווים. מיום שישי הקרוב - אי אפשר יותר לטעון אותו בכסף מזומן אצל הנהג. אי אפשר יהיה אפילו לשלם לנהג על הנסיעה. אין יותר 5.90 במטבעות. זה מתחיל בקווי דן בגוש דן, ויתרחב לכל החברות. רק אזרחים ותיקים יוכלו עדיין לשלם לנהג תמורת הנסיעה - בינתיים.

יש המון דרכים לטעון את הרב-קו. במרכזי שירות, בסופרים וחנויות כמו קופיקס, במכשירי כספומט פרטיים, אפילו בעצמכם דרך הסמארטפון או המחשב. סידרנו לכם הכל בכתבה בנקסטר. זה שינוי קשה אולי אבל טוב. זה הרי לא היה הגיוני שהנהג סופר את העודף תוך כדי נהיגה. אבל השינוי הזה עומד להשאיר הרבה אנשים מתוסכלים ואובדי עצות. רק שאנחנו, הדור הדיגיטלי, מעדיף הרבה פעמים להתכנס באוטובוס לתוך הסמארטפון והאוזניות. אבל יש לא מעט מבוגרים או אנשים שהטכנולוגיה כבדה עליהם - שצריכים בדיוק אותנו. אל תתעלמו. תציעו עזרה. זה יעשה לכם שמח, אפילו יותר מעוד שלב בחדר וחצי.