"הישראלים משלמים הכי הרבה עבור תכני וידיאו אמריקאיים, יחסית לגודל האוכלוסייה".

כן, המשפט הזה נאמר באמת. אמר אותו אלכס קרוגלוב, מנהל רכש תוכן בהולו (Hulu), שהתארח השבוע בכנס intv. הולו מספקת סדרות וסרטים על-גבי האינטרנט בסטרימינג ונחשבת ללהיט גדול - רק בארה"ב וביפן. אז איך הישראלים משלמים הכי הרבה? תחזיקו חזק: יוצאים למסע קצר אך נפתל בנבכי התעשייה הגלובלית והמוח הישראלי.

נתחיל בפרדוקס

הישראלי מוריד פיראטית כי יש לו היצע מצומצם של תכנים. החברות הבינלאומיות לא מציעות תכנים בישראל כי הישראלי הוא פיראט. בקיצור, ביצה ותרנגולת.

נער מול מחשב (צילום: Johannes Simon, GettyImages IL)
ההורדות הפיראטיות עולות בסופו של דבר יותר מלשלם כמה דולרים למי שאשכרה יצר את התוכן | צילום: Johannes Simon, GettyImages IL

בואו נבדוק את זה קצת יותר לעומק. האם באמת זה רק בגלל ההיצע המצומצם של הישראלי? זאת סיבה אחת, ולא בטוח שהכי חשובה. יש לא מעט שירותי VOD בחינם או במחירים נמוכים (כאן ב-mako תמצאו הרבה יותר תכנים ממה שחשבתם, וגם אצל המתחרים). אבל הישראלי אוהב לא לצאת פראייר, והרעיון לשלם על משהו שאפשר לקבל בחינם מטריף את דעתו. אז הוא קונה קו אינטרנט מהיר מספק התשתית והגישה, קונה הארד-דיסק גדול לאחסן את כל הפרקים האלה, וכמובן סטרימר שיאפשר לצפות בכל זה על גבי הטלוויזיה. אחר כך הוא יושב שעות על המחשב כדי למצוא ולהוריד את הפרקים החינמיים עם התרגום המתאים. בדרך עפים לו מהכיס אלפי שקלים בשנה, רק לא לשלם כמה דולרים למי שאשכרה השקיע בייצור התוכן.

חייב לצפות ראשון

אגב, וצריך להודות בזה, שירותי ה-VOD לא תמיד טובים. זה לא תמיד עובד, לא נוח לצרוך בכל מסך ובכל זמן, זה נתקע ולא כיפי מספיק. ניסיתי לראות את עספור באפליקציית הויאודי של הוט באייפד. אני מקווה שלא תוציאו אותי מחברת בני האדם בגלל מה שאני הולך לספר לכם: שילמתי על זה כסף. גם על "מחוברים". אחרי אינסוף ניתוקים ובאפרינג אין סופי, ויתרתי. אנשים אחרים שעברו את אותה החוויה – שהם לא אני – הלכו והורידו באופן פיראטי את הפרקים שכבר שילמו עליהם. מי הפיראט עכשיו.

האטרף הישראלי הכללי לא מאפשר לך להישאר אדיש בצד, כשכולם מתפרקים בפייסבוק על הפרק האחרון של גיים אוף ת'רונז או ברייקינג בד. וככה נשאבו לתחרות גם יס והוט, שמנסות לשדר את הפרקים מתורגמים כמה שיותר מהר אחרי השידור במדינת המקור. אבל הצופה הישראלי מורח עליהם פחחח אחד גדול. תיכנסו לאתרי התרגומים – הצופים מדרבנים שם את המתרגמים לתת עבודה ולספק להם את המנה עוד יותר מהר. כבר ראית? בטח ראיתי. ראשון, איך שעלה, אתמול בלילה, נשארתי ער, היה פרק מדהים, אתה חייב.

מחוברים עיבוד תמונה שיין הורוביץ (צילום: אוהד רומנו,  יחסי ציבור )
רציתי לראות "מחוברים", שילמתי על זה כסף אבל כל הזמן היו תקלות | צילום: אוהד רומנו, יחסי ציבור

בברלין יותר נוח

יש מקומות שבהם שום דבר מזה לא קורה. אם יש לכם חברים בשכונה החביבה על יאיר לפיד – המיטה בברלין - דברו איתם. תחטפו שוק. אין הורדות. פשוט אין. יש חוק - כמו בישראל - רק שממש אוכפים אותו. תתחבר לטורנט, יעלו עליך וישלחו לך מכתב איומים מעורך דין. לכן לא תמצאו בשכונה ווייפיי שאינו מוגן בסיסמא. כל גרמני יודע שאם הורידו דרך הקו שלך - תקבל את המכתב הזה.

וזה לא רק טכני, זה עניין של תרבות: אם תספר בעבודה שראית אתמול את הפרק, אנשים יבינו שאתה מוריד פיראטית ופשוט יסובבו אליך את הגב. במקום להיות מלך פינת הקפה, תהפוך ללוזר של הקומה. אז לא רואים את הפרק שלוש שעות אחרי ששודר בחוף המערבי. יותר מזה – הגרמני הממוצע יחכה לשידור ברשתות המקומיות (מי יכול לוותר על התענוג של מאד-מן בדיבוב לגרמנית) או שירכוש בסוף העונה את המארז עם כל הפרקים. לא בוער לו להיות ראשון, לא הגיוני בעיניו לעבור על החוק, והוא בטח לא ישלם מאות יורו כדי לרכוש קו מהיר להורדות וסטרימר והארד-דיסק. יותר פשוט וחוקי לשלם לנטפליקס כמה יורו לחודש של צפייה.

מה באמת עם נטפליקס והולו

הן לא בדרך לישראל. ממש לא. מה יש לשירותי הוידיאו הגדולים בעולם לחפש במפרץ הפיראטים הפרוע והרעוע הזה? כולם גונבים, החוק לא נאכף. ישראל נחשבת לאלופת הפיראטים לצד מדינות מתקדמות כקוסטה ריקה ואוקראינה. בעולם כבר התייאשו מאיתנו, גם בתוכנות וגם במדיה. אבל זה לא כל הסיפור.

נטפליקס, netflix (צילום: Arthur Simoes, GettyImages IL)
לא בדרך אלינו. נטפליקס | צילום: Arthur Simoes, GettyImages IL

לפעמים נדמה לנו שכדי להיכנס לישראל צריך בסך הכל לתרגם את האתר לעברית. אבל זה אפילו לא הפרומו. הישראלי רוצה את התכנים שלו מתורגמים ומותאמים ומהר – וזו השקעה ניכרת. ועוד לא נכנסנו לסבך הבירוקרטיות המטורף שמחכה עם ענייני זכויות היוצרים, וההשקעה בהפעלה ובשיווק. כל זה בשביל 5-6 מיליון ישראלים בדוחק, שיעשו בעיות עם התשלום ויציפו את מוקד התמיכה בעצבים? כל מנהל נורמלי של חברה בינלאומית יגיד לכם, בחייאת, עזוב אותי. אין לנו סטטיסטיקות על אייטיונס, השירות הגדול היחיד שנכנס לישראל, אבל אם היה להם במה הם בטח היו כבר משוויצים.

אז מה עושה הישראלי המתוחכם, שרוצה את התכנים שלו יחד עם כל העולם? גם מרמה וגם משלם, בו זמנית! "אנחנו רואים המון ישראלים פיראטיים שמנסים לרמות את השרתים שלנו באמצעות שירותי VPN או פרוקסי, כדי שנחשוב שהם בארה"ב, ואז הם יוכלו לרכוש מאיתנו תכנים", סיפר קרוגלוב לאתר HomeTheatre. איך יוצאים מהסבך הזה, אין לי מושג. לא בטוח שלמישהו יש.

בשבוע שעבר: פייסבוק: יותר כסף, פחות צעירים

לכל הטורים של דרור גלוברמן

לכל כתבות המגזין