"אתה הולך למות מחר עם סכין".

את האיום המזעזע הזה שיגר תלמיד כיתה ג' מבית ספר יסודי בתל אביב לעבר חבר שלו לכיתה. זה קרה לפני שבועות ספורים, בקבוצת וואטסאפ שבה היו עוד כמה חברים. החברים, אגב, עודדו אותו, את התוקפן. כתבו לו בוואטסאפ, "תביא סכין", "תהרוג אותו".

המילים לא נשארו על המסך.

אחרי כמה שיחות איומים כאלה - כיתה ג', זוכרים? - אותו ילד באמת בא לבית הספר עם סכין. מרוב פחד, הילד המאוים דווקא לא בא לבית הספר באותו יום. מזלו. השנה הסתיימה, הילדים יצאו לחופש. אבל הסיפור לא נגמר: הילד המאוים עדיין בפחדים. לא בטוח שהוא יילך לבית הספר הזה בשנה הבאה.

לדברי מנהלי בית הספר, ברגע שהם גילו על הסיפור הזה הם ערכו בירור מקיף, ובין היתר המליצו להורים לסגור את קבוצת הוואטסאפ הזו, שבה רק חלק מחברי הכיתה. אבל הורים סיפרו ל-YNET, שחשף את הסיפור, שאין להם כלים להתמודד עם הסיטואציה. כל אחד מתמודד לבד עם הילד שלו.

למה לבד? הרי הבעיות האלה משותפות לכולם. לכל ילד, לכל משפחה. בואו, גם לגדולים לא תמיד קל שם. לדעתי הבלתי קובעת, חצי מאי-ההבנות סביבי נובעות מזה שאנחנו כותבים ולא מדברים. להביא סכין לכיתה ג' זה קצת קיצוני, אבל ביומיום הילדים שלנו מסתפקים בשיימינג, חרמות ונידויים, וכמובן - גם זה יומיומי - העברת תמונות עירום של ילדות מהשכבה. אין בית ספר, שכונה או עיר בארץ, שההורים והילדים לא מכירים מקרה מאוד אישי של מישהי - תמיד זו נערה - שתמונה או סרטון חושפניים שלה הסתובבו בוואטסאפים, והחיים שלה פחות או יותר נגמרו.

במסדרונות בית הספר, בכיתות ובבתים יש חוקי התנהגות בסיסיים. אבל בוואטסאפ הכל מותר. דווקא שם, המקום שבו אפשר לפגוע בלי לראות את הנפגע. וואטסאפ - כמו כל כלי אחר ברשת - מעודד תקשורת נטולת אמפתיה. אנחנו לא רואים מה המילים שלנו עושות לצד השני. הרבה יותר קל להעליב ולהשפיל, כי לא צריך להתמודד עם ההשלכות. וכשאנחנו ילדים, זה גורם לנו לתפוס את העולם אחרת.

מה חוקי הוואטסאפ שלכם?

דווקא בגלל חוסר האמפתיה והעדר החיבור האישי, בגלל שאתה לא רואה את העיניים של הנערה המושפלת או הילד שפגעת בו - גם בוואטסאפ צריך מסגרת וחוקים. בטח אם מדובר בילדים בגיל חד-ספרתי, שרגילים לחוקים בבית ובבית הספר. חוקים פשוטים, שיכולים למנוע סכינים שמתעופפות מהקבוצה לחצר בית הספר.

לו היתה לאותה כיתה ג' אך ורק קבוצת וואטסאפ אחת, שבה חברים כל בנות ובני הכיתה ואי אפשר להחרים אף אחד - ייתכן שזה לא היה קורה. לו היה בקבוצה מבוגר אחראי - זה בוודאי לא היה קורה. לו ההורים היו מקפידים לסרוק פעם-פעמיים בשבוע את ההתכתבויות של הילדים - בידיעתם - זה לא היה קורה. ואם נדמה לכם שאני הוזה - אני לא. אלה דוגמאות לחוקים שכבר פועלים בבתים אמיתיים של משפחות אמיתיות.

לקראת שנת הלימודים הבאה, אנחנו בנקסטר ובתוכנית next רוצים ליצור בעזרתכם, ילדים והורים, את רשימת החוקים לוואטסאפ בכיתה. מה מותר ומה אסור. אם יש לכם חוקי וואטסאפ מוצלחים לילדים ובני נוער - ספרו לנו כאן בתגובות או בפייסבוק. ביחד נבנה את עשרת הדיברות לוואטסאפ (שבעה זה גם בסדר) ונפיץ אותם בבתים, בבתי הספר בכיתות. אפילו רק קצת פחות עלבונות וחרמות, פחות שיימינג וסכינים בשנת הלימודים הבאה זו מטרה ראויה.