לפני שנדבר על המשמעות האמיתית של סיפור קיילי ג'נר ואינסטגרם, נדבר עלינו. בואו נסכים שאף אחד לא נכנס לרשת החברתית כדי להתעניין בחברים שלו. אין שום דבר חברתי ברשת החברתית. לפייסבוק או לאינסטגרם נכנסים כדי להתעניין בעצמנו - כמה לייקים קיבלנו. וכדי להשיג את מנת הדופמין שלנו מהוידיאוז והתמונות. החברים הם רק תירוץ לעיסוק עצמי ולסיפוק עצמי. כסות מעייפת שמבזבזת לנו זמן. והתירוץ הזה לאט מתקלף ונושר. יש שאומרים שיחד איתו עלול לנשור עולם הרשתות החברתיות.
אינסטגרם פופולרית מאוד בעולם ובישראל. ולכן לא מפתיע שהרבה אנשים נדרכו כשמנכ"ל אינסטגרם, אדם מוסרי, הודיע על מהפכה דרמטית. הוא תכנן להתמקד פחות בתמונות ויותר בווידיאו; לשנות את הממשק; ושלישית, והכי חשוב - לייצר פיד חדש שבו גולשי אינסטגרם יראו כבר לא רק סרטונים ותמונות של מי שהם עוקבים אחריהם. בפיד החדש, האלגוריתם יציג להם את הסרטונים שהכי יעניינו אותם מכל רחבי אינסטגרם. לחלקכם זה נראה קטן, אבל זו מהפכה של מיליארדים רבים של דולרים.
קרדשיאן נגד אינסטגרם
כי מישהו כבר עושה את הדברים האלה בדיוק. זוהי טיקטוק, המתחרה שצומחת במהירות, ואינסטגרם, שהעתיקה בלי חשבון מטיקטוק, סנאפצ'ט וטוויטר - שוב ניסתה להעתיק. אבל היא לא לקחה בחשבון שקיילי ג'נר, קים קרדשיאן ועוד משפיעניות-על שמאכלסות את ראש טבלת הנעקבות באינסטגרם, ייצאו למלחמה מתוקשרת. "מייק אינסטגרם אינסטגרם אגיין" קראו השלטים שהן הפיצו - ברשת כמובן. הגולשים והגולשות יצאו לקרב הירואי על הבית. הם אוהבים את אינסטגרם כמו שהיא. לא צריך לשנות. בתוך כמה ימים הודיעה אינסטגרם על התקפלות מפוארת.
קודם כל, צריך להבין שאינסטגרם וטיקטוק נראות מאוד דומות, אבל האמת שהן בכלל לא.
אינסטגרם היא רשת מגזע הרשתות החברתיות, כמו פייסבוק. אתה קודם בוחר חברים ואנשים שאתה עוקב אחריהם. זה בונה את ה"גרף החברתי שלך". ואז אתה מקבל את הפיד - שמבוסס על הוידיאוז והתמונות שהעלו אותם חברים ודמויות שאתה עוקב אחריהן.
רק נראות דומה
באינסטגרם ובטיקטוק אפשר לגלול סרטונים ברצף עם האצבע. אבל האמת שהן שונות בתכלית. בניגוד לאינסטגרם, טיקטוק דומה הרבה יותר ליוטיוב. היא לא רשת חברתית, היא רשת של בידור והפצת תוכן. היא לא נעזרת בתירוץ החברים כדי לנסות להדביק את העיניים שלכם למסך שלה. האלגוריתם שלה בוחר לכל גולש את הסרטונים שהכי יאהב לא מתוך מאגר החברים - אלא מתוך כל מיליארדי הסרטונים שלה. אנחנו אולי מוותרים על ההיכרות האישית, אבל עולים לליגת העל של יוצרי התוכן בעולם. סרט ברמצווה של הילד של החברה שלכם, או סרט מהוליווד? אז כזה.
זה אומר שאם יצרתם סרטון והעליתם לטיקטוק, טיקטוק מפיצה את הסרטון שלכם לכל רחבי הרשת ומחפשת לכם קהל. אפילו אם אין לכם חברים' אבל הסרטון שלכם מצוין - הסיכוי שלכם להתגלות על ידי מיליונים הרבה יותר גדול, והופ, הפכתם למשפיעני רשת בן-לילה. אבל אז תגלו, שהצופים שלכם לא הופכים להיות העוקבים המכורים שלכם שרואים אתכם שוב ושוב כל הזמן, כמו באינסטגרם. אנחנו בטיקטוק. קהל העוקבים, שהוא הנכס העיקרי של משפיענים בפייסבוק ובאינסטגרם - מבטיח לך הרבה פחות בטיקטוק, כי המשחק כל הזמן נפתח מחדש. ואתה שוב מתחרה על ליבו של הקהל ושל האלגוריתם מחדש, מול סרטוני כל העולם.
מרד המיליונריות
וזה בדיוק הדבר שהקרדישאנס התמרדו נגדו. תחרות. הן רוצות להמשיך לעשות מיליוני דולרים מהקהל שלהן, בלי שאינסטגרם תחקה את טיקטוק ותחשוף את הקהל שלהן לסרטונים מכל רחבי הרשת. הבנתם? "מחאת הצרכנים הזו" היא בעצם מיעוט של משפיעניות מיליונריות, שהצליחו בעזרת קמפיין רגשי לכופף את הנהלה נגד רצונות של הקהל הרחב. כי הקהל הרחב, הוא בורח לטיקטוק. המקום שבו אתה מקבל בידור מושלם, מנת דופמין מזוקקת וממכרת, אסקפיזם שלא כולל כמעט השוואת גיזרה מול חברות, שלא כולל את המועקה של התחשבנות על לייקים מול חברים.
לאן זה הולך? השבוע שוחחתי על זה עם דני פלד בפרק החדש של "בזמן שעבדתם" והוא הזכיר את המאמר של פרופ' קאל ניופורט בניו יורקר שטוען שדעיכת כוחו של הגרף החברתי, שהוא הנכס העיקרי של רשתות כמו טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם, עלול לסמל את סופן. זה הרי אחד הכוחות המרכזיים של הרשתות האלה - אחרי שבנית את רשת חבריך, הדבר האחרון שאתה רוצה זה לעשות את זה מהתחלה ברשת אחרת. אבל פייסבוק ואינסטגרם מביטות בקנאה על היעילות, הדביקות הויראליות והכיפיות של טיקטוק, שמתנהלת בלי המגבלה הזו. במקום למצוא דרך להרחיב את יתרונות הגרף החברתי, הן מנסות לצמצם את כוחו ולחקות אותה. לפי ניופורט, זה יחליש אותן, יביא לסוף עידן הרשתות החברתיות כפי שהכרנו אותן, וישחרר את האינטרנט מהמונופולים הדורסניים האלה.
קצת אופטימי מדי, אם תשאלו אותי, אבל מתי פעם מותר לגוון.
אחרי החגים יתייקר הכל
נראה שמחאת הצרכנים הצליחה: עליות המחירים צומצמו או נדחו. נדחו למתי? לאחרי החגים. מה יש שם ב"אחרי החגים" הזה? למה יכולת הדמיון והתכנון שלנו נעצרות מול מכשול הזמן הבלתי עביר של החגים? כן, כאלה אהבלים אנחנו. עובדה שתמיד עושים לנו את זה. בחורף זו הייתה אסם ממחאת הפסטה, שחיכתה להעלות מחירים "אחרי החגים", כלומר אחרי פסח. עכשיו זו דיפלומט שהואילה בטובה לחכות אחרי החגים, וגם שופרסל, רמי לוי וויקטורי שהודיעו שהן "נלחמות בהתייקרויות" - ניחשתם נכון - עד אחרי החגים.
וזה כמובן לא רק השנה. פעם זה הלחם שמחירו עולה "רק אחרי החגים". פעם אלה מוצרי הניקיון שעולים - "אחרי החגים", ופעם אלה החלב ומוצריו שעולים "אחרי החגים". כי ידוע שאחרי החגים אנשים מפסיקים לאכול.
השיא של האי
וברצינות: הסופר שלנו יקר כבר עכשיו ב-50% בממוצע יותר מבאירופה. למה? כי כל כך קשה ויקר לפתוח פה עסק, לייבא מוצרים, וכל חברה או לובי כבר השיגו לעצמם טריקים, שטיקים וחוקים מופרכים שחוסמים מתחרים. דוגמה אחת - מכון התקנים. כמעט כל מוצר מיובא חייב לעבור בדיקות מחמירות בישראל. אפילו אם הם כבר עברו בדיקות כאלה במדינות אחרות. מכירים את ה-CE? למה מוצרים עם תקן אירופאי צריכים לעבור בדיקה חוזרת בישראל? אירופה לא טובה מספיק? זה לא זה. הבדיקה היקרה חוסמת יבואנים קטנים, וכך יש פחות תחרות והמחיר גבוה יותר.
לפני חודש סוף סוף נשבר החוק הזה בעולם הגאדג'טים. שר התקשורת יועז הנדל הודיע שראוטרים, כרטיסי רשת, מצלמות ועוד אינספור רכיבים וגאדג'טים שיש להם תקן אירופאי - פטורים מהבדיקה בישראל. סתם שילמנו. ובמחלקה הזו - המחירים יירדו. עכשיו אפשר ברשותכם להעלים את מכון התקנים גם ממשחת שיניים ומהשמפו? וזו רק דוגמה לחסם אחד. יש עוד הרבה עבודה. אז עם כל הכבוד למחאות - ויש כבוד - הן יעילות בעיקר לטווח הקצר, אתם יודעים - עד החגים. כדי שיוקר המחיה כאן יירד באמת, לא באופן זמני או מלאכותי - דרושה התערבות של נבחרי הציבור. אבל הם כרגע עסוקים בבחירות, שיתקיימו, לא תאמינו - בדיוק אחרי החגים.
אז עד שזה יקרה, נאחל חג שמח ומתוק, כי גם הממתקים עומדים להתייקר. אבל רק אחרי החגים.