בסוף אפילו קים נשברה. אפילו בקרדשיאן קורפוריישן שמייצר מיליונים מכל פוסט, הבינו שהכסף האדיר שאפשר להרוויח בפייסבוק ובאינסטגרם מיוצר מניצול, התמכרות, קיצוניות ושנאה. חרם 24 השעות שהיא הכריזה לא ישפיע יותר מדי על התזרים של אף אחד, אבל הוא בא בתזמון נכון. כי גם השבוע, כמו בהרבה שבועות, נחשף עוד סיפור עצום ומחריד שמגלה עוד דרך שבה פייסבוק מנצלת את האנושות, ומוכיח שהרבה יותר מדי כוח מופקד בידי האנשים הלא נכונים.
אחרי מכתב ההתפטרות מהשבוע שעבר של המהנדס מפייסבוק ("אני לא מסוגל לעכל יותר את העובדה שאני תורם לארגון שמפיץ שנאה בעולם. ארגון שלא עוצר גזענות, דיסאינפורמציה, הסתה ואלימות"), ואחרי הסיפור על ההסתה מטעם הממשלה ההודית - התפרסם השבוע מכתב עוד יותר נפיץ, עם שלל גדול של סיפורים. את המכתב כתבה אנליסטית שפוטרה מפייסבוק, ובו היא חשפה איך החברה מתערבת בבחירות במדינות רבות ובוחשת במערכות פוליטיות. ליתר דיוק - היא רואה איך פוליטיקאים בכל מיני מקומות משקרים לבוחרים ועושים עליהם מניפולציות - ופשוט לא עושה כלום. פייסבוק מבטיחה שהיא עושה הכל כדי למנוע שקרים ופייק ניוז? שהיא משקיעה מיליארדים במנגנונים ובני אדם? הנה הוכחה מבפנים שזה בולשיט.
ים של פיקטיביים
השיטה די קבועה. פוליטיקאי, במקרים רבים המנהיג, ראש המדינה או ראש המפלגה השלטת, מפעיל מנגנון עצום של משתמשים פיקטיביים שמייצרים תחושה כאילו שיש לו תמיכה נרחבת, מפיצים את מסריו - אמיתיים או שקריים, ותוקפים את מתנגדיו. זה קרה ברוסיה, בסין ובאיראן, כמובן, אבל זאנג הצביעה גם על מדינות נוספות: ברזיל, אזרבייז'אן, הודו, אוקראינה, בוליביה ומדינות נוספות. בפייסבוק ידעו - והחליטו לא לטפל בזה, כי הם היו עסוקים מדי בעבודה.
ב-6,600 המילים שכתבה סופי זאנג, האנליסטית שפוטרה, היא חשפה מקרים ספציפיים שבהם היא עצמה היתה מעורבת: "ראיתי מקרים רבים שבהם משטרים ניצלו לרעה את פייסבוק כדי להטעות את האזרחים", כתבה. "באופן אישי קיבלתי החלטות שהשפיעו על נשיאים - בלי שאף אחד פיקח עלי, והחלטתי לבד על כל כך הרבה פוליטיקאים בכירים, שאני כבר לא זוכרת כמה. היו כל כך הרבה מקרים שדרושים טיפול, שפשוט הפקידו בידי את ההחלטה מה לעשות. זה שם אותי בין הפטיש לסדן - בין המחויבות שלי לחברה - ובין המחויבות שלי כאזרחית העולם".
כשזאנג עזבה, הציעה לה פייסבוק פיצויי פיטורין בגובה 64 אלף דולר, אבל שתחתום על שתיקה. היא ויתרה על הכסף כדי שתוכל לדבר חופשי, ובין היתר התוודתה:"יש לי דם על הידיים". פייסבוק הגיבה לטענות ואמרה "החברה מפעילה בקביעות צוות גדול שתפקידו להסיר קמפיינים מאורגנים כאלה. לפעול נגד הפצת תוכן פיקטיבי היא עדיפות גדבוה עבורנו, אבל אנחנו גם עסוקים בסוגיות של ספאם ופייק. חקרנו כל מקרה בקפידה, כולל אלה שהעלתה הגברת זאנג, לפני שפעלנו בעניינם ולפני שפרסמנו הצהרות פומביות כחברה".
ההישג של לינוי
היא היתה יכולה לעצור כבר מזמן. המכתב ששלחה העיתונאית לינוי בר גפן בעזרת עו"ד גיא אופיר לחברת טוויטר השיג את מטרתו - החברה הסירה סוף סוף את הציוץ המגעיל והמטריד מינית שאיזה אידיוט פיקטיבי פירסם נגדה. אבל בר גפן לא עצרה, והלכה לבית המשפט לדרוש פיצויים. זו דרמה משפטית, לא פחות: בר גפן טענה שטוויטר אחראית למה שהמשתמשים מפרסמים בה, ושהאחריות הזאת צריכה להתברר בבית המשפט בישראל. נשמע לכם טריוויאלי? ממש לא. כי עד כה, טוויטר, כמו פייסבוק ואחרות, התנערו מאחריות כזו לתכנים שאנחנו מפרסמים אצלן, ואם בכל זאת היתה סיבה לנהל משפט - הן הסכימו לנהל אותו אך ורק בקליפורניה, ושיהיה לך בהצלחה.
זה לא הגיוני. ההשפעה שיש לרשתות החברתיות על הלך הרוח הציבורי, הפוליטי, החברתי, הכלכלי, אפילו על מצבנו הנפשי האישי, היא כל כך נרחבת עמוקה, שאי אפשר יותר לפטור אותן מכל אחריות לנעשה כאן בישראל. וטוב עשה השופט גלעד הס, שקבע סוף סוף שיש אחריות לפלטפורמה, שהתביעה תתברר פה בישראל, ושטוויטר כבר תשלם הוצאות משפט גבוהות לבר גפן.
הרשתות החברתיות צברו כוח אדיר בכל מימד. כלכלי, משפטי, ציבורי, פוליטי, טכנולוגי, חברתי, נפשי. זה נכון בכל העולם, וזה יורד לשורשי האישיות והנפש של כולנו. חייבים לעצור את זה, עכשיו, ובכל מחיר.
>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: האם זה הדיל של פייסבוק ונתניהו?
>> בזמן שעבדתם: וידאוקאסט הטכנולוגיה של דרור גלוברמן ודני פלד