תמונת עמוד תכנית דרור גלוברמן (צילום: קשת 12)
תמונת עמוד תכנית דרור גלוברמן | צילום: קשת 12

זהו, חזרנו לשגרה. מזמן לא היתה לנו סתם שגרה. החופש הגדול נגמר, חזרו ללימודים, אין מלחמה, תכף בחירות - שגרתי - והקורונה, מי זוכר את הקורונה.

אז זהו שלא. ממש לא חזרנו לתקופה של לפני הקורונה. ב-2018 היה אחד מכל עשרה ישראלים מכור למשהו. לסמים, לאלכוהול, להימורים, לתרופות, לפורנו או למשחקי מחשב, הדברים הרגילים. לפי המרכז הישראלי להתמכרות, ב-2022, כלומר אחרי הקורונה - כבר אחד מכל שבעה ישראלים מכור, כלומר קפיצה של 50%. אצל בני הנוער המספרים אחרים: 1 מ-4 צופים בפורנו על בסיס יומיומי. 1 מ-7 שותים אלכוהול כמה פעמים בחודש, 1 מ-10 משתמשים בקנאביס באופן קבוע. 

"אתם מכורים"? שאל ד"ר יניב אפרתי מאוניברסיטת בר אילן בני נוער ישראלים. כן, ענו לו 15%, אנחנו מכורים למין. 30% למשחקי מחשב. 31%, לאלכוהול, סיגריות, קנאביס או קוקאין. 34% לזלילה חסרת שליטה. 46% לשופינג. וההתמכרות הכי נרחבת, לפי הדיווח של בני הנוער על עצמם - לרשתות חברתיות. 70% מתוך 2,000 בני הנוער הישראלים שנשאלו אמרו - אני מכור לאינסטגרם או לטיקטוק.

ילדים צופים בסמארטפון (צילום: Silvia Moraleja, shutterstock)
ילדים צופים בסמארטפון | צילום: Silvia Moraleja, shutterstock

אולי הדבר המדהים פה הוא שמכור זה הנורמלי החדש. כולם מגדירים את עצמם מכורים למשהו. להצהיר שאני חסר שליטה בחלק נכבד מהחיים שלי זה לא מוזר, זה סטנדרטי. אני מכור, מה לעשות. התמכרות תמיד היתה בהיקף מסוים, אבל הקורונה, על תחושות הבדידות, חוסר המשמעות, התסכול והמתח, שלחה בני נוער לחפש בריחה. רשתות חברתיות ומשחקים מתוכננים כך שיעודדו התמכרות, ובקורונה הם הרוויחו המון מכורים חדשים. ועכשיו הקורונה הלכה, אבל ההתמכרויות פה להשאר. 

ואחרי שגופי הטיפול הנפשי בצעירים קרסו כבר בתחילת הקורונה, המחלקות הפסיכיאטריות מפוצצות בבני נוער, ועכשיו אנחנו מספרים על עוד מיליון מכורים? למדינה כמובן אין מה להציע להם. וההורים אכולי דאגות. רואים זה במחקר שעשה לאחרונה הפורום הפסיכולוגי אמפתיה. 90% מהפסיכולוגים אומרים שמצוקת ההורים בעלייה - כמובן, מדאגה לילדים, גם בגלל קשיים בהורות או חרדה ומתח במשפחה. אם אתם מזדהים - לפחות תדעו שאתם ממש לא לבד. אתם הרוב.

השריד האחרון 

לסיכום: אייפון משופר, אוזניות משודרגות, ושעון חדש. 

אפל ארזה שלל גדול של חידושים קטנים לאירוע אחד. היא שוב הפגינה עליונות טכנולוגית ועיצובית. מה לא היה? "אה, ורק עוד דבר אחד". איזו הצצה למכונית האוטונומית שהיא מפתחת, הדגמה של משקפי המציאות הרבודה הנרמזות שוב ושוב, או חידוש מפתיע שטרם דובר. שום דבר מאלה לא נכח באירוע ההשקה של אפל השבוע.

כמעט ולא ראינו זכר למעוף היצירתי, ליכולת להמציא שווקים חדשים לגמרי יש מאין ולענות על צרכים שהמשתמשים אפילו לא יודעים שיש להם. 

בארה״ב אפל מוציאה אייפון ללא כרטיס סים (הוחלף באי-סים דיגיטלי) ובעצם תכפה מציאות תחרותית חדשה על ספקיות הסלולר, כי המעבר בין החברות יהפוך לקליל. זה הרבה, אבל זה השריד היחיד כמעט לאומץ של אפל לקחת סיכונים והימורים ולהכתיב לשוק לאן הוא צריך ללכת. כל אלה נעדרו לחלוטין מן האירוע. ובלי זה, אפל היא עוד חברה טכנולוגית מהכי איכותיות שיש, אבל לא יותר.

אייפון 14, אייפון 14 פלוס (צילום: apple)
אייפון 14, אייפון 14 פלוס | צילום: apple

"בינה מלאכותית ניצחה, האדם הפסיד"

זו התמונה הזוכה בתחרות האמנות השנתית של קולורדו, שהוגשה על ידי ג׳ייסון אם אלן. הוא כתב בתיאור התמונה שהשתמש במידג'ורני. לו השופטים היו יודעים שלא מדובר בסוג של מכחול, אלא בבינה מלאכותית שציירה הכל בעצמה, האם עדיין היו מעניקים לו את הפרס? ובעצם למה לא?

אחרי שזכה, פרצה סערה בעולם האמנות והמחשוב. "כן, מישהו ניגש לתחרות אמנות עם תמונה שצוירה על ידי בינה מלאכותית, וזכה במקום הראשון. זה מגעיל ומחורבן", כתבו לו. "אנחנו עדים למותה של האמנות", כתבו אחרים. 

View this post on Instagram

A post shared by Dror Globerman | דרור גלוברמן (@drorgloberman)

מידג'ורני, MidJourney, כמו Dall-e ושירותים אחרים שפרצו בשנה האחרונה, משתמשים בבינה מלאכותית כדי לספק לכם בתוך שניות כל ציור שתרצו, בכל סגנון ובכל נושא. פשוט כותבים שורה של מילים ספציפיות, והתוכנה מייצרת תמונה שעונה להגדרות. במקרים רבים התוצאה שומטת לסתות. 

אבל אם נחזור לתחרות, מה כל כך מסעיר? הרי יש אמנות דיגיטלית לא מהיום. ולכולם ברור שמחשבים ותוכנות הם כלי יצירה לגיטימיים. 

דוברת התחרות של קולורדו אישרה שג'ייסון אם אלן לא הסתיר דבר, וחוקי התערוכה מאפשרים שימוש במחשבים ובתוכנות עריכה. "שני השופטים בקטגוריה לא ידעו שמידג'ורני היא תוכנת בינה מלאכותית, אמרה, אבל שניהם אמרו שגם לו היו יודעים, היו מזכים את אלן באותו הפרס". 

מה שאולי מפתיע כאן זו היכולת של מחשב לעשות לא 15% מהעבודה, אלא 99.99% ממנה. ויותר מזה - לאפשר ללא-צייר לצייר כל כך טוב, שקשה להבדיל בינו בין מקצוען. ואולי זו פשוט תחושת בטן, שלכתוב משפט לתוך תוכנה ולקבל ציור בתמורה - זו לא תחרות הוגנת מול צייר שמתכתש חודשים עם מכחולים וצבעים. 

האמת היא אפילו עגומה יותר - תוכנת הבינה המלאכותית משתכללת ומתאמנת על חשבון ובעזרת ציורים וצילומים אחרים שנמצאים ברשת. כלומר, הציירים המיוסרים האמיתיים לא רק הפסידו כאן לתוכנה - אלא שהיא מנצחת ממש על גבם. אם להיות לגמרי הוגנים, אז אפשר גם לתאר את התוכנות האלה כמו פלגיאט חדש, ענקי ומשוכלל. אף תמונה לא מועתקת במלואה. כל התמונות באינטרנט מנוצלות לצורך היצירות החדשות האלה. 

ואני, הלא-אמן והלא-טכנולוג, מרגיש משהו אחר. אני מרגיש שהתמונות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית גורמות לי להרגיש. לא אדם צייר אלא בינה מלאכותית? אז מה. בעיני זה לא פחות אותנטי, מעניין ומרגש. אפילו יותר. ואני מבין אמנים שנבהלים כשהם רואים איך אפשר לרגש בעזרת כמה כמה מילים וכמה שניות במכונה. "זה לא ייעצר. האמנות מתה, חבוב", אמר הזוכה אלן. "זה נגמר. בינה מלאכותית ניצחה, האדם הפסיד".