כשהוא מתחתן; כשהוא מתגרש; וכשהוא מוכר את הבית.
אלה שלושת המקרים היחידים שבהם אזרח צריך ממש להתייצב פיסית מול משרד ממשלתי. את כל שאר התקשורת שלו עם הממשלה - הוא עושה ברשת. 99% מהשירותים שהמדינה הזו נותנת הם אונליין. אפילו בחירות כלליות - רק ברשת.
לממשלה מותר לבקש מהאזרח מידע אישי רק פעם אחת. ברגע שמילאת טופס אחד - אף משרד ממשלתי לעולם לא יטריד אותך במילוי טפסים עם אותם פרטים שוב ושוב. לא צריך למלא הצהרת מס שנתית, כי הפרטים כבר אצל המדינה. רק לחתום. לפתוח עסק חדש? כל הטופסולוגיה לוקחת במקרה הרע כמה שעות, ובמקרה הטוב 18 דקות. לא צריך רואה חשבון. לא צריך להיות בכלל אזרח. אלפי חברות נפתחו על ידי אזרחים של מדינות אחרות, פשוט כי זה כל כך קל.
המלצות אישיות לתרופות מונעות
כל המידע הרפואי הפרטי של האזרח מאובטח ברשת ושייך רק לו. כל מטפל או רופא שרוצה לגשת למידע - צריך לקבל אישור מהמטופל. עכשיו, אגב, המדינה מתחילה לספק המלצות אישיות לתרופות שימנעו את המחלות שכל אזרח אישית עלולים לחטוף - בהתבסס על הדי.אנ.איי שלו. אדוני כדאי לך להתחיל לקחת תוספי ברזל, גברת אל תפסיקי עם הפילאטיס ואל תשהי בשמש.
כל זה אינו משל ולא חלום, ולא יבוא מחר ולא מחרתיים. זה פשוט לא כאן, אלא במדינה הכי מתקדמת בעולם. שקוראים לה... אסטוניה. או כמו שמכנים אותה היום - אי-סטוניה. המדינה הקטנה לחוף הים הבלטי, שדחוקה בין רוסיה, פינלנד ולטביה, מעניקה למיליון וקצת אזרחיה חיים דיגיטליים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. אם אתם חושבים שזה עולה המון כסף, לא ראיתם איזה יתרונות כלכליים יש לחיסול הבירוקרטיה.
בשבוע שעבר ביקרה כאן האחראית על פרויקט אסטוניה דיגיטלית - אשה צעירה ורהוטה. אמרתי לה, אני בהלם ממה שסיפרת. היא התפלאה. אתם בישראל, הסטארט-אפ ניישן, אני צריכה ללמד אתכם? כן, אני קצת ממהר, אמרתי לה, אני חייב לשלוח פקס לקופת חולים, תכף סוגרים.
הקב"א של יעל בר זוהר
לפני 20 שנה בצה"ל היה לחיילים תחביב לבדוק מה הקב"א של יעל בר-זוהר. מה הדפ"ר של יוסי בניון. כל חייל שהשיג גישה למחשב עם הנתונים הצה"ליים האישיים היה רץ לחברים שלו, ואומר יש לי גישה, על מי לבדוק?
גישה למידע על ידי גורמים לא מורשים היא אחת הבעיות הכי קשות היום. ככל שהמידע הדיגיטלי יותר רגיש, ככה הבעיה מחריפה. "קשה מאוד לעלות על עובדים שרוצים לעשות עבירות אבטחת המידע" - זה מה שנאמר השבוע בוועדת המדע והטכנולוגיה.
כל העניינים המרכזיים של ניהול מדינת ישראל כבר נמצאים ברשת פרטית מאובטחת: ניהול התקציב של משרדי הממשלה, הרכש, גם גם התיק האישי של עובדי המדינה. קוראים לזה מרכב"ה. דו"ח מחלקת המחקר והמידע של הכנסת חשף שבין מקבלי הגישה למערכת, יש גם 1500 אזרחים שאינם עובדי מדינה, כולל יועצים, אנשי מחשוב, רואי חשבון ועוד. אנשים עם כל מיני לקוחות וכל מיני אינטרסים.
מי נכנס לאן ומה עשה במערכת? אין תיעוד. אין לוג. אי אפשר לדעת. היום זו כבר הפרה של תקנות הגנת הפרטיות לפי החוק. אפילו ראובן אליהו, האיש שאחראי על האבטחה במשרד הבריאות, הודה "שהיום כמעט בלתי אפשרי לפקח על העובדים בזמן אמת וגם לא בדיעבד". הכל פרוץ והרשות נתונה. גאווה ישראלית.
אין שירות ואין אבטחה. את מה שבאסטוניה שכחו, אנחנו עוד לא למדנו.