"אני אביא לילדים שלי טלפון בגיל מאוחר, לא כמו עכשיו". תראו מי שמדברת: הילה לוי בת ה-14, שלא מנתקת את היד מהמכשיר. היא, ההורים שלה והאחים שלה לא מדברים כמעט, אלא דרך מסך.
בלי צקצוק: זה ככה גם במשפחה שלכם. הטלפון הסלולרי שינה לא רק את איך שאנחנו מתקשרים – הוא שינה אותנו. המוחות שלנו מחווטים אחרת והאישיות שלנו השתנתה. לפתח טלפון חכם לוקח הרבה פחות זמן מאשר להבין מה הוא באמת עושה לנו.
את התסמונות והמחלות הישנות אתם כבר מכירים. למשל, ההרחקה וההדחקה. פעם ויתרנו על פגישה פנים אל פנים לטובת שיחת טלפון. אחר כך הרחקנו את שיחת הטלפון עוד קצת והפכנו אותה להתכתבות. אתה כשנוח לך, אני כשנוח לי. העיקר שאף אחד לא יוכל להעיק עלינו בנוכחותו הקשה מנשוא.
להרגיש טוב בגוף
מעדיפים את מי המידע הדיגיטלי הוא כמובן התמכרות לכל דבר, גם את זה אתם יודעים. בהרצאות אני משמיע צפצוף של קבלת הודעה חדשה, מריץ שעון עצר על המסך ושואל את הקהל כמה זמן הם יכולים להחזיק עד שיבדקו מה זה היה. פעם היו מודים במבוכה שזה גג 20-30 שניות. היום מתווכחים אם זה 3 שניות או 5. זה תלוי במה בדיוק עשיתם באותו רגע? לא ממש. ומה קורה אם אתם בשיחה פנים אל פנים, ובאמצע נכנסת הודעה? בודקים מה זה, שיחכה קצת. זה לא מוזר שאנחנו מעדיפים את מי שהגיע דרך הסלולרי על פני מי שנמצא פיסית מולנו עכשיו? מוזר זה לא, עובדה שכולם ככה. אבל לפחות טעון הסבר. ההסבר הכי פשוט הוא, שההתראה להודעה חדשה כבר מולחמת לנו לתוך המוח כהתראה על מידע חדש ומסקרן שאולי הגיע, ועשוי לשחרר לנו דופמין במוח ולגרום לנו להרגיש טוב בגוף. עכשיו תכפילו את זה בפינג כל כמה שניות.
הבא ברשימה: FOMO – Fear Of Missing Out. החשש להחמיץ. זה מה שגורם לנו לרפרש שוב את הרשתות החברתיות באובסס, מהחשש שהחברים שלנו עסוקים עכשיו במשהו מגניב שקורה בדיוק עכשיו ורק אנחנו לא יודעים עליו. סרטון שרץ, מסיבה שתכף מתחילה, סדרה שכולם רואים, שמועה. הדרך שהפיד בנוי רק מעודד את זה. רק תגלגל עוד קצת. מי יודע? אולי שם זה מסתתר, הדבר הגדול שכולם מתלהבים ממנו – חוץ ממך?
והנה מגיעות המחלות החדשות
Momo – Mystery of Missing out: התהייה מה הדבר המגניב שקורה עכשיו ושאת מחמיצה, כי אף אחד לא מודיע עליו ברשת החברתית. בחודשים האחרונים, הדברים הכי שווים הם האלה שאף אחד לא מדווח עליהם ברשת. ואם אתה במעגל השני, נותר לך רק לדמיין למה לעזאזל כל החברים שלך לא עונים עכשיו בוואטסאפ (אבל תהיי רגועה, עניין של כמה דקות וגם ה-Fomo שלהם יתחיל לעבוד).
Foji – Fear of joining in: אתה מתלבט אם להעלות או לא? לא בטוח אם התמונה הזו תביא לייקים או דווקא תגובות מזלזלות? תתחדש.
Fo-momo - The fear of the mystery of missing out: הבטרייה התפגרה ואתם בחשכה? כל החברים שלכם הפכו בלתי נגישים, עם כל התינוקות, הכלבים, הטיולים והמסיבות? אז יש שם לחרדה שאוחזת בכם עד שתמצאו מטען.
Slomo - slow to missing out: הלכתם לישון. קמתם מאוחר, וגיליתם שכולם עשו חיים מטורפים כל הלילה והשאירו לכם פירורי אובדן חושים בריח של מרטיני זול? חטפתם באסה, תחושת ריקנות, בחילה קלה, מחנק ומחשבות אובדניות? להלן.
להיות יומיים בלי מסך
נדמה לכם שזה תהליך הפיך, נכון? שהאישיות הקדם-סלולרית שלכם רק מחכה לרגע שיתחשק לכם להשתמש בה. נגיד, לדבר עם מישהו שעה פנים או פנים, או לקרוא ספר. להיות יומיים בלי מסך? זה הרבה יותר קשה ממה שנדמה לכם.
"זה חייב להירגע מתישהו", אומרים לי המון אנשים שמאמינים שהסחרור הסלולרי הנוכחי הוא עניין זמני שמוכרח להתמתן, כי זה פשוט לא הגיוני. מה שלא הגיוני, כמובן, זו הציפייה להתמתנות. העולם לא עובד ככה. על כל אופוזיציונר שזורק את הסמארטפון לפח, יהיו 200 שישקעו לעומק הביצה בדממה. וזו הבעיה - שחלק גדול מהמוצרים חודרים לחיינו בקלות, כי אנחנו מבינים מיד את היתרון. את החיסרון אנחנו לא מבינים בכלל, או שנבין אותו רק אחרי שנהיה משתמשים כבדים.
חזרה להילה בת ה-14: היא צודקת. היא באמת לא תביא טלפון לילדים שלה. כלומר, זו לא תהיה היא, וזה כבר לא יהיה טלפון. יחברו להם שבב בדקירה קטנה מאחורי האוזן קצת אחרי הלידה בנוהל סטנדרטי, רק שיהיה אפשר לרשום אותם במשרד הפנים. ובינתיים, משפחת לוי והמון משפחות אחרות כבר לא יחזרו להיות משפחות מתקשרות כפי שהיו קודם. הצ'אט, עם כל היתרונות העצומים שלו, מחסיר המון מידע קריטי ביחסים בין אנשים קרובים, שאפשר להבין רק כשמסתכלים על מישהו בעיניים.
אה רגע, שכחתי תסמונת אחת אחרונה, את זאת שהייתם רוצים שתהיה לכם: Jomo - The joy of missing out.