נורינה הרץ, למה את מתכוונת בדיוק כשאת מדברת על בדידות? מי מרגיש מנוכר, וממי, ממה?

"כולנו מרגישים בודדים כרגע. כל אחד מאיתנו חווה בדידות. אם באופן ישיר, או דרך החברים ובני המשפחה. המספרים די מדהימים. בארה"ב שלושה מכל חמישה מבוגרים מרגישים בודדים לעיתים קרובות או תמיד. לאחד מכל חמישה בני דור המילניום אין אף חבר.

"אולי אתם חושבים שישראל לא משתייכת למגמה הזאת, אבל ממחקרים שערכו השוואה עולמית עלה שישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם. ומגפת הקורונה הגבירה את הבדידות בשנה האחרונה, אבל סימני הבעיה היו בולטים מאוד עוד קודם לכן.

"בנינו עולם בודד, מצורת תכנון הערים שלנו ועד לצורה שאנחנו חיים או לא חיים יחד. אנשים עושים פחות דברים עם אנשים אחרים מבעבר. יותר אנשים גרים לבד. פחות אנשים משתייכים לאיגודים מקצועיים, פחות אנשים הולכים לבית הכנסת או לכנסייה מבעבר. אנחנו עושים פחות זה עם זה וזה חלק מהבעיה.

"ויש עוד דבר חדש בשנים האחרונות: הסמארטפונים והרשתות החברתיות. זה אולי חלק מהסיבה שמצבה של ישראל גרוע במיוחד מבחינת בדידות, כי אתם גם אחת המדינות עם שיעור השימוש הגבוה בעולם בסמארטפון בעולם וברשתות חברתיות.

"כשהתחלתי את המחקר, לא הייתי בטוחה שהרשתות החברתיות אכן מהווה בעיה כל הנוגע לבדידות, אבל אחרי כמה שנים של התעמקות במחקרים, עכשיו אני בטוחה שזה נכון. זה מחקר שנערך לא מזמן על ידי אוניברסיטת סטנפורד, שבו אמרו ל-15,000 סטודנטים להמשיך להשתמש בפייסבוק כרגיל. לקבוצה אחרת אמרו להפסיק להשתמש בו למשך חודשיים. הקבוצה שהפסיקה להשתמש בפייסבוק הייתה שמחה יותר בצורה ניכרת והרבה פחות בודדה. למעשה, הפסקת השימוש בפייסבוק נתנה להם את חצי מהתועלת שהיו מקבלים מטיפול נפשי".

זה קצת מבלבל, כי איך יכול להיות שהמאה הכי מחוברת היא גם הכי בודדה? מה בדיוק ההשפעה של פייסבוק, טוויטר ופלטפורמות חברתיות אחרות במובן הזה?

"אני חושבת שזה נובע בין היתר מאיכות האינטראקציות ברשתות האלה. הן כמו אינטראקציות מזון מהיר, כך שאנחנו מלעיטים את עצמנו בפייסבוק ובטוויטר, אבל אילו היינו אוכלים המון המבורגרים, לא היינו מרגישים מלאים. זו אותה תחושה כשאנחנו מתקשרים בעיקר ברשתות החברתיות. בעיה נוספת היא ההתמכרות שהרשתות האלה יוצרות. כולנו עשינו את זה: ישבנו בחדר עם יקירינו, הראשים בתוך הטלפונים, אפילו לא שומעים אותם, לא נמצאים איתם. אז הרשתות החברתיות והמכשירים שלנו מכרסמים באיכות הקשרים שלנו עם אנשים כשאנחנו איתם באותו חדר.

"היה מחקר שבו הניחו טלפון על השולחן בין בני זוג. אפילו כשהטלפון היה כבוי, וכשאף אחד מבני הזוג לא נגע בטלפון, בני הזוג הרגישו פחות מחוברים זה לזה ופחות אמפתיים. וכמובן, הרשתות האלה יוצרות תמריצים לשנאה, התעללות, בריונות. בבריטניה 65 אחוז מהתלמידים סבלו מבריונות ברשת. ראיינתי לספר שלי המון בני נוער עם סיפורים כואבים מאוד. נער בן 14 סיפר לי שהעלה פוסט לאינסטגרם וחיכה וחיכה וחיכה וקיווה שמישהו יעשה לו לייק על הפוסט. כשאף אחד לא עשה לייק, הוא שאל את עצמו מה אני עושה לא נכון? הוא הרגיש כל כך בלתי נראה. "הרשתות החברתיות גורמות לנו להרגיש שכולם פופולריים מאיתנו, וזה גורם לנו להרגיש בודדים. אז בשורה התחתונה, אנחנו מרגישים בודדים".

וזה רלוונטי בעיקר לדורות הצעירים. ואני שואל אותך, מה התוצאות של הבדידות? איך היא משנה אנשים?

"כדי שיהיה ברור, הבדידות הכי משפיעה על הצעירים, אבל גם הקשישים מושפעים ממנה. גברים, נשים, עשירים ועניים. אם כי יש גם קשר בין עוני לבדידות. אבל היא משפיעה עלינו לא רק מבחינה נפשית. כפי שאפשר לצפות, בדידות קשורה לשיעור מוגבר של דיכאון וחרדה ואפילו התאבדות. היא משפיעה עלינו גופנית. הבדידות מזיקה לבריאות שלנו כמו עישון של 15 סיגריות ביום. כי כשאנחנו בודדים, הגוף שלנו נכנס למצב 'הילחם או ברח'. כי אנחנו לא אמורים להיות בודדים. אז לחץ הדם שלנו עולה, גם רמות הקורטיזול - הורמוני הלחץ בגוף שלנו עולים, הדופק שלנו מהיר יותר. כל אלה דרכים שבהן הגוף שלנו אומר 'אל תהיו לבד'. הבעיה היא שבימינו הרבה אנשים לבד ומרגישים בודדים לפרקי זמן ממושכים, ולכן זה כל כך מזיק לבריאות שלנו. אנחנו נשארים במצב של דריכות כשאנחנו בודדים במשך שבועות, חודשים או אפילו שנים".

ואת מחברת גם בין בדידות להשקפות פוליטיות. את רואה את אותן נטיות בכל העולם?

"אחד הדברים שעלו במחקר שלי - זה היה מרתק - הוא הקשר בין בדידות לעליית הפופוליזם הימני. עלייתם של מנהיגים כמו דונלד טראמפ בארצות הברית או מארין לה פן בצרפת. כי יש קבוצה של אנשים שמשתוקקת לקהילה, הם מרגישים בודדים. לא כי חסרים להם חברים ובני משפחה, אלא הם מרגישים מודרים, בלתי נראים, בלתי נשמעים על ידי פוליטיקאים, על ידי המדינה. וימנים פופוליסטים בפרט מנצלים את האלקטורט הזה. הם מציעים להם קהילה. תחשוב על העצרות של טראמפ, שבהן כולם לובשים את אותן תלבושות, חובשים את אותם כובעים ושרים את אותם שירים. הם מדברים לבדידות של הקבוצה הזאת, וההשלכות לגבי כולנו מדאיגות".

נורינה הרץ, יש פתרונות?

יש כל כך הרבה פתרונות. העבודה שלי מלאה בפתרונות ורעיונות שהממשלה יכולה ליישם. דברים שהם צריכים לעשות כדי להחיות את החנויות המסעדות העצמאיות והמקומיות שלנו, ועכשיו זה חשוב מתמיד. דברים שהם צריכים לעשות מול הרשתות החברתיות. אני חושבת שהרשתות החברתיות הן תעשיית הטבק של המאה ה-21, וצריך לפקח עליהן בהתאם בכל הנוגע לילדים.

"יש דברים שממשלות יכולות לעשות בכל הנוגע לתכנון מחדש של הערים שלנו, כך שייתנו פחות תחושת בדידות לתושבים. אבל יש גם כל כך הרבה דברים שאנחנו כיחידים יכולים לעשות. אנחנו יכולים להניח את הטלפונים, להיות יותר זה עם זה. אני יודעת שזה קשה בגלל ההתמכרות, אבל פשוט תנסו. שימו אותם בחוץ כדי שלא יהיו בהישג יד. הדבר השני שאנחנו יכולים לעשות, והוא חשוב בייחוד עכשיו, הוא לחשוב איך אנחנו יכולים לעזור לקהילה המקומית שלנו, לחנויות, לבתי הקפה ולמסעדות. הם נאבקים, הם על הברכיים, בגלל המכה הכפולה של המגפה והמעבר לסחר אלקטרוני. 

"אבל אנחנו צריכים מקומות מקומיים שבהם נוכל להיפגש, להיות יחד, כדי להרגיש מחוברים - אז אנחנו חייבים לנסות לעזור להם. דבר שלישי, תחשבו אם יש מישהו שאתם מכירים שעשוי להרגיש בודד במיוחד כרג. אם יש, תתקשרו אליו, אפילו תשלחו הודעה. אם מותר לכם להיפגש איתו תוך שמירה על ריחוק חברתי, פשוט תראו לו שאתם לצידו, שאכפת לכם ממנו, שאתם רואים אותו. זה יכול ליצור שינוי ענקי בתחושה של אותו אדם".