לו הייתם פותחים את התיק של עצמכם לפני עשר שנים, הייתם מוצאים שם יומן. או נגן mp3. אולי עיתון או ספר. אבל האינטרנט הנייד והאפליקציות עשו דברים הרבה יותר גדולים מזה. הם שינו לנו את תפיסת המקום והזמן, את היחסים, הרגשות והציפיות מול הקרובים אלינו.

העשור הזה, שהתחיל בהתלהבות עצומה, נגמר באווירה של ספקנות, התלבטויות, אפילו ייסורי מצפון. מה עשינו לעצמנו, מה עושים לנו. התמכרויות, אובדן שליטה, דיכאון, שנאה, שקרים. העשור הבא נפתח במלחמה על ההשפעות השליליות של הטכנולוגיה. מדינות, ארגונים ואנשים פרטיים מפסיקים להתלהב אוטומטית מכל מה שטכנולוגי, לא להריע לארומה של הקידמה, ולשאול את השאלות הנכונות. מה זה עושה לי. האם נצליח לשאול את השאלות האלה בזמן - לפני שאנחנו מאמצים עוד טכנולוגיה חדשה?

ספק גדול. אחד הדברים שקרו לנו בתוך העולם המהיר שנזרקנו לתוכו - הוא שהזמן שנשאר לנו לשיקול דעת, להתלבטות, היסוס או מחשבה עמוקה - התקצר נורא. הכל נעשה אימפולסיבי. הרי הטכנולוגיה הכי מתוחכמת רוצה לעשות דבר אחד - להתחבר לאינסטינסקטים החייתיים שלנו, אלה שאנחנו לא שולטים בהם. לשלוט בנו בעזרתם. וככה אנחנו קונים באימפולסיביות, מכירים בני זוג באימפולסיביות, מדברים זה עם זה ברווחים של מילי-שניות. אני לא מכחיש, בהרבה מקרים זה גם נורא נוח - אני צריך מונית עכשיו, ובמהלך הנסיעה אני כבר סוגר את הקניות לשבוע.

אבל העשור הבא יהיה העשור של הבינה המלאכותית. והיא, כמו כל טכנולוגיה, תשרת אותנו נהדר, אבל בו זמנית גם תתמודד מולנו. תתחרה בנו, תתמרן אותנו, תעשה עלינו מניפולציות - היא כבר עושה את זה היום, בקניות, בהיכרויות, ברשתות חברתיות. וכבר היום זה כל כך מתוחכם - שבהרבה מקרים אנחנו אפילו לא יודעים שמישהו תימרן אותנו באופן אוטומטי, יעיל וציני.

הטכנולוגיה תעשה גם המון דברים נפלאים - בבריאות, במזון, חינוך, תחבורה. אבל היא תישאר תמיד עסקת חליפין לא סימטרית. את הדברים הנהדרים שאנחנו מקבלים ממנה - אנחנו רואים מיד. בדברים שהיא לוקחת מאיתנו אנחנו מבחינים הרבה יותר מאוחר, ובדרך כלל כשזה כבר מאוחר מדי.

תלונת שווא

סיפור של הדוגמנית הזו מטריף את העולם. "ישבתי במונית מאחור עם נוסע זר. הוא בהה בי באופן מלחיץ. ואז למניאק הזה היתה חוצפה להתקרב כל כך קרוב, עד שיכולתי להריח את הבל הפה שלו. הסתכלתי החוצה מחלון המונית. ואז הרגשתי את היד הבשרנית שלו על הרגל שלי!". הוא דיבר מלוכלך, היא צעקה, נהג המונית התעלם, ובסוף היא ירדה מהאוטו באמצע הכביש המהיר.

מה שהעולם משתגע בגללו, זו דווקא זהות המתלוננת: הדוגמנית הוירטואלית ליל מיקיילה. דמות מצוירת, בקיצור. לא אמיתית. בדיוק בגלל זה עוקבים כמעט 2 מיליון איש אחרי התמונות, הסרטים, הווידיאו והשירים שלה. תלונת הוידיאו המומצאת שלה הטריפה המון אנשים, למרות שהם לא ידעו להסביר למה בדיוק. אולי כי זה פרויקט מסחרי שמספר סיפור פיקטיבי? מצד שני, המון סרטים הוליוודיים מספרים תסריטים כאלה ומרוויחים מהם. שחקניות אנושיות מקריאות ברגש תסריטים הרבה יותר אלימים ועוד יותר מומצאים. אז ליל מיקיילה היא דמות מצוירת. מה הסיפור?

לא מעט דמויות כמו ליל מיקיילה כבר חיות בינינו. אולי אלה אנחנו שצריכים להתרגל לחברתן. דונ'ט פאניק. כל עוד הן לא מרמות אותנו וטוענות שהן בני אדם - יכול להיות שיש להן סיכוי דווקא לספר סיפור, לרגש, ולהעלות לתודעה מסרים בדרכים שאנשים רגילים לא יכולים..

שאנו מדליקים

"היי דרור, יש פה סרטון מגניב של הדלקת נרות ע"י רובוט חכם של ABB. יכול להיות מדליק להציג בתוכנית".
הסתכלתי. טוב. בסדר. רובוט מדליק נר וכותב חג שמח. אתם יודעים, יש רובוטים שמכינים המבורגר, יש רובוטים שעושים ניתוחים באנשים. מטוס נוסעים זה בעצם רובוט ענקי שטס לבד. להתלהב מרובוט לחג החנוכה?
ואז ראיתי את הסרטון הזה.

 

זה בסניף של בלומינגדיילס במנהטן. תראו מה זה - מנגן, מקשט, מכין קפה, באמת. הכל. ואז קלטנו - שזה אותו רובוט של אותה חברה, ABB. בשבילנו? רובוט אחד מדליק איזה נר בחדרון, אבל בשביל הגוים: 12 רובוטים שבו זמנית, מקשטים, מנגנים. למה רק לגויים? לנו לא מגיע?

אבל אתם יודעים מה, נדמה לי שהבנו כבר. בסוף 2019, רובוטים עושים הכל: לצייר, לבשל, לתקן, להרכיב, לנקות. לחגוג חגים? נדמה לי שיש פעולות שאפשר להשאיר לנו, האנשים הקטנים.