יש מעט יתרונות בלהיות זקן. חוץ מהזכות לקרכצען – כלומר לשימוש במילה קרכצען – יש כמה חוויות וזיכרונות אפילו באנטארקטיקה הרגשית המכונה עולם הטכנולוגיה. בשנת 2000 סיקרתי את ההשקה של חלונות ME - תבדקו בוויקיפדיה, ילדים – ותאמינו לי, אני זוכר את התחושה. לא רק שהגרסה ההיא של חלונות היתה חרא בלבן. זו היתה התקופה שבה מיקרוסופט הפכה ממרבץ גאונות שקידם את האנושות - לבולדוזר חסר רחמים. אחרי שהפכה את המחשב האישי למשהו שנכנס לכל בית, היא התנהגה כמו אורח שמתפרס לך על הספה, מניח מגפיים מטונפות על השולחן ושואל מה יש במקרר.

מיקרוסופט דרסה חברות קטנות וטכנולוגיות חדשות והפכה לחברה ששווה הכי הרבה כסף בבורסה אי פעם. כולם שנאו אותה: הציבור, העיתונאים, הפוליטיקאים והמשפטנים. בתי המשפט בארה"ב ובאירופה הרשיעו אותה, קנסו אותה ופיצלו אותה. באותם ימים, כדי להגיד מילה טובה על מיקרוסופט היית צריך לכתוב שלוש פסקאות הקדמה, כדי לשכנע את הקורא שלא יצאת מדעתך. בהמשך היא פספסה את מהפכת האינטרנט ואת מהפכת המובייל, והיום היא סקסית כמו חברת מקורות. אתה לא מצפה ליותר מדי, העיקר שיעבוד. כל עוד אין תקלות – היא לא מעניינת אף אחד.

גוגל (צילום: Jeff J Mitchell, GettyImages IL)
לגוגל לא לקח הרבה זמן להגיע למעמד הזאב הרע | צילום: Jeff J Mitchell, GettyImages IL

להעלים פרסומות תמורת תשלום

לגוגל ולפייסבוק לקח הרבה פחות זמן להגיע למעמד הזאב הרע שהעולם מפרפר בין מלתעותיו. השליטה של גוגל בתעשיית החיפוש מונעת כל תחרות (ומיקרוסופט בצד המפסיד). גם השליטה של פייסבוק ברשתות החברתיות היא מוחלטת (לצערה של גוגל פלוס). גוגל ופייסבוק מכניסות לכיסן את עיקר תקציבי הפרסום ברשת במדינות רבות בעולם, ומתחרות בתעשיית התוכן המקומית – אפילו בלי לשלם מסים באותן מדינות. אם נזכרים שגוגל ופייסבוק אוספות עלינו הרים מטורפים של מידע פרטי ומוכרות למפרסמים, או נותנות לגופי הביטחון האמריקאים לגשת אליו בקלות, אז העובדה שאין לנו אלטרנטיבה כבר באמת מרגיזה.

לא מפתיע שדווקא האיחוד האירופי חושד מאז 2010 שגוגל מנצלת את מעמדה, ובאחרונה גוברים שם הקולות לפצל את החברה – ממש כפי שהיה עם מיקרוסופט. אבל לסיפור הזה יש מימד שלא היה בעידן מיקרוסופט: אנחנו הקוראים משלמים על השירותים של גוגל ושל פייסבוק לא בכסף, כמו ששילמנו למיקרוסופט, אלא במידע אישי. מה כואב יותר?

אי אפשר לברוח

כמה אתם מוכנים לשלם כדי להעלים פרסומות? אני יודע מה התשובה: "פחח, אפס שקל" והתקנה של מסיר פרסומות. אבל בשבוע שעבר פתחה גוגל בניסוי מעניין. אתרים מסויימים הציעו לגולשים לשלם 1-3 דולרים תמורת הסרת מודעות הגוגל בעמוד. לרגע חשבתי, וואלה, רעיון נחמד. מישהו הרי צריך לשלם תמורת התוכן שאני קורא ברשת. אם אני מעדיף לשלם לאתר במקום המפרסמים שמציבים שם את המודעה, למה לא? כסף זה כסף, וחוויית הקריאה שלי תהיה טובה יותר. הנה, אתר "הארץ" מציע חוויה דומה למנוייו בתשלום.

אבל רגע, זה רק תשלום אחד מתוך שניים. מה עם החלק השני: התשלום בפרטיות שלי? על זה גוגל לא דיברה. מזה עוד אין לי דרך מילוט (וכן, אני משתמש באינקוגניטו לפעמים, אבל פתרון רחב לכלל האוכלוסייה זה לא).

לו אני הייתי המחוקק, הייתי מכריח את גוגל, פייסבוק ושירותים אחרים שהפכו לחיוניים היום, להציע לגולשים מסלול של תשלום חודשי תמורת גלישה ללא איסוף מידע פרטי. אולי אפילו לפקח על מחיר החבילה הזו. אולי לאלץ אותם לשלוח לי פעם בתקופה דיווח על המידע שהם אספו עליו עכשיו. מי שבאמת רוצה, יוכל לבדוק כאן מה גוגל יודעת עליו. אבל זה לא יקרה. כי בסוף היום, המדינות עצמן הן אלה שנהנות מגישה לאותו מידע פרטי שנאסף אלינו באמצעות גופי הביטחון שלהן. לא אתפלא אם יום אחד עוד נגלה שארה"ב הציעה דיל סודי כזה – אנחנו לא נפריע לכם לעשות מה שאתם רוצים מבחינה עסקית, אתם תתנו ל-FBI ול-NSA את המידע. והסיבה הכי חשובה, היא שאנחנו עדיין מעדיפים לתת מידע פרטי עלינו מאשר סתם לשלם.

לכל הטורים של דרור גלוברמן

לכל כתבות המגזין