תעשו פליי על הסרטון פה. זה המקום שהייתם מתים להיות בו עכשיו. אי נטוש בבהאמס, ים צלול, הופעות ענק, דוגמניות על, אוכל מעולה. כרטיס עולה בין 500 ל-12 אלף דולר, ואתם שם. כשבלה חדיד והחברות היפהפיות שלה חוגגות ומעלות לאינסטה, ואפילו קנדל ג'נר מקדמת בחשבון שלה, מי לא ירצה לקפוץ איתן לאותו הים.
וודסטוק לא סתם נהיה וודסטוק. פסטיבל הרוק, האהבה והסמים שנערך באוגוסט 69' בגבעה שכוחת אל בעיירה בית'-אל בניו יורק ריכז אליו את טובי האמנים של התקופה, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס וחברים. כל מי שהיה שם נשבע שזה שיא החיים שלו - יש אנשים שאומרים שאם אתה זוכר את וודסטוק לא היית שם - אבל בפועל זה היה די זוועתי. פקקים של שלושה ימים, במקום אוכל ושתייה - בוץ וצפיפות. אבל המוסיקה והאהבה החופשית ניצחו הכל, בטח במבחן ההיסטוריה.
במקום גורמה - סנדויץ' מטפטף
פסטיבל פייר ניסה להיות הגרסה העשירה של וודסטוק. הגרסה המפונקת של ברנינג מן. גרסת הריץ'-ביץ' של בומבמלה. באי המבודד בבהאמס - אי שהיה של פבלו אסקובר! - מול גלים צלולים, לצד דוגמניות על, אוכל מעולה ומופעי מוסיקה מטורפים. הפסטיבל שווק ברשת בעזרת סופר מודלס שהוזמנו לאי לכמה ימים של פינוק, ים, מוסיקה, דרינקים ובעיקר המון אינסטגרם. מי לא ירצה להצטרף.
מאות רבות קנו כרטיסים ועלו על מטוס בדרך לבהאמס. הם נחתו לא באי מבודד אלא באתר בנייה. במקום לקבל ווילות מפנקות - העבירו אותם לאוהלי חירום מטפטפים. במקום ארוחות גורמה - סנדוויצ'ים רטובים. זה נגמר בבריחה המונית מהאי ובתביעה ייצוגית על סך 100 מיליון דולר נגד המארגן.
איפה זה ואיפה בלה חדיד משתכשכת בלבוש מינימלי, לוגמת שמפניה על יאכטה לבנה ומשחקת עם חזרזירים חמדמודים בחול. זה מה שקורה כשהעולם המושלם של אינסטגרם פוגש את המציאות.
הריבוע הכתום
ריבוע כתום באינסטגרם. זה היה שיא הקמפיין של פסטיבל פייר. המון סלבס וסופרמודלס העלו אותו - פשוט ריבוע כתום ותיוג #Fyrefestivel.
את הפוסט העלתה גם אחת קנדל ג'נר, ששלחה תמורתו חשבונית על סך רבע מיליון דולר. 250 אלף דולר תמורת כמה פיקסלים כתומים. וזה באמת כל מה שהיה שם. שאר המניפולציה התרחשה בתוך המוח שלנו. כשהעיניים רואות דוגמניות בים וכמה פיקסלים כתומים על המסך - המוח יכול לדמיין כל דבר.
הפסטיבל הזה הוא בערך הדבר הכי מדובר היום בעולם - למרות שהוא כבר קרה לפני שנתיים, כי עכשיו יצאו שני סרטים - Fyre בנטפליקס, Fyre Fraud בהולו שמתעדים את ההתרסקות המרהיבה הזאת. מה שנראה ברשת כמו הבטחה מדהימה - הופך במציאות לחורבן טוטאלי.
במהלך ההכנות, המארגנים של הפסטיבל היו בטירוף של תיעוד עצמי - גם כדי שיהיה עם מה לשווק ברשת, וגם כי אתם יודעים, זה מה שעושים היום. הם בטח לא תיארו שאלה בדיוק הצילומים שישמשו נגדם - לשני הסרטים שמספרים לכל העולם את סיפורו של הכשלון המפואר הזה.
נובורישים בשירותים
עכשיו, זה לא אסון טבע כן? אף אחד לא מת. אבל כשאתה מצפה לחוויה של החיים שלך, ונתקע באתר בניה בלי מזרון ואוכל ועם יתושים - אתה לומד שיעור מאוד מעניין על הקשר בין משפיעני רשת ובין מה שהם מפרסמים. על המחויבות והקשר שלהם לתוכן. רובנו אולי לא נוציא 12 אלף דולר על פסטיבל בבהאמס, אבל קניות בעלי אקספרס על סמך המלצות של משפיענים וקבוצות קניות לא זרות פה לאף אחד.
אבל השורה התחתונה קצת יותר גדולה ויותר עצובה. אני מדמיין את הנובורישים מהחוף המערבי יושבים בשירותים במשרד ההיי-טקי שלהם, עוברים על האינסטגרם, ומדמיינים חוויה פיסית מרגשת. מדמיינים את עצמם משתחררים, רוקדים למוסיקה, נפתחים לחוויות חדשות מתחברים לאנשים חדשים לעצמם, אם אפשר בתנאי 5 כוכבים. מגשימים סוף סוף את כל הפנטזיות שכולנו חיים דרך אנשים אחרים ברשת.
הסטירה שהם חטפו היא לא רק כלכלית וצרכנית. היא ממחוזות המראה השחורה: מה ששייך לרשת שייך לרשת. אל תדמיין את זה הופך להיות החיים האמיתיים שלך. עכשיו תחזור למסך, כי הכי רחוק שתגיע זה להיות עבד לפנטזיות של הפיד.