"אנו משקרים בקול הרם ביותר כשאנחנו משקרים לעצמנו" (אריק הופר)

כל העולם נורא התרגש השבוע מהתמונה של מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, צועד אל הבמה בתערוכת הסלולר MWC, מחייך ומרוצה מעצמו, חולף על פני קהל מכוסה-עיניים שאיננו מודע למה שקורה סביבו. 

מה כבר רואים בתמונה הזו? יש הרי אינסוף תמונות של אנשים חובשים משקפי מציאות מדומה. יש אינסוף תמונות של מארק צוקרברג. יש אפילו אינסוף תמונות של מארק צוקרברג עם משקפי מציאות מדומה. אבל דווקא התמונה הזו הפעילה המון רגשות אצל הרבה מאוד אנשים. הם הרגישו נורא לא נוח להתבונן בה, וניסו להבין למה. 

יש בה מאות אנשים שיושבים ביחד - אבל כל אחד לגמרי לבד. הם חולקים חלל משותף, אבל החוויות שלהם שונות, וכל אחד מבודד בתוך בועת המציאות המדומה שלו. הדבר היחיד שמשותף לכולם הוא האיש האחד שמושך בכל החוטים. שולט בבועות ובתוכנן, ודרכן במי שצורך אותם. האיש הזה, מיליארדר צעיר ומבטיח, עובר על פני העדר המטושטש שלו בחיוך שבע רצון. 

המין האנושי כנוע

באתר VOX טענו שהדיון הוא על הסיכוי משקפי מציאות מדומה לתפוס. הם הפטירו ש"יש משהו קצת מצמרר בחדר מלא אנשים שמתעלמים אחד מהשני לחלוטין". לא יודע למה צריך את התמונה הזו. לכו לארוחת ערב משפחתית. 

"השליט החדש של הטק?" שאל כאן אצלנו הג'רוזלם פוסט. "תמונה של מארק צוקרברג נותנת לנו הצצה מפחידה אל העתיד". קבלו תיקון, עורכי הג'רוזלם פוסט. אין צורך בסימן השאלה, ואת המילה "העתיד" אפשר להחליף ב"הווה". 

"למה הוא מחייך?", תהה בסרקזם וויל אורמוס בסלייט מגזין. "מי שאומר שהוא מחייך כי הוא מצא דרך חדשה שתאשר לו לשלוט במין האנושי הכנוע, בעודו דבוק מרצון למסכיו? לא קונה את זה. כלומר, אם צוקרברג היה רוצה ללכוד את כולנו בעולם דיגיטלי אלטרנטיבי, שבו האינטראקציות שלנו מתווכות על ידי התוכנה שלו ומופרעות על ידי הפרסומות מותאמות אישית – הוא לא היה עושה את זה כבר"?

(אחד מהממים שהתפרסמו על התמונה)

יותר טוב מפייסבוק

"תרגיל הסחה בימתי לגיטימי לגמרי" טען העיתונאי דניס ויטצ'בסקי, "וכל הסימבוליזם בשקל הוא סתם אוננות טכנופובית". אוננות זה בדרך כלל משהו שעושים לבד עם עצמך. אבל התמונה הזו העסיקה כל כך הרבה אנשים, לא משום שהיא עוסקת בעתיד. אלא כי היא מדברת על כאן ועכשיו. עזבו את האירוע ואת משקפי המציאות המדומה, ואת הטריק המוצלח של צוקרברג. התמונה הזו משקפת את איך שאנחנו כבר מרגישים עכשיו. האנשים חובשי המשקפיים? זה אנחנו. השעות שבזבזתי בפייסבוק עד שהצלחתי להתמקד בכתיבת הטור הזה? זה צוקרברג עובר לידי בחיוך משועשע, בלי שארגיש. 

 

והסיבה שהתמונה הזו הפעילה כל כך הרבה אנשים היא שהם הרגישו שסוף סוף מישהו – משהו – אומר את מה שהם לא הצליחו לומר בעצמם. החיים הדיגיטליים הנוכחיים שלנו הם הסחת דעת. אנחנו קהל ענק וסומא. רק מארק צוקרברג רואה את המציאות, וחולף בינינו ללא הפרעה וללא תחרות אל עמדת המנצח. 

אם זה ההווה, מה יהיה בעתיד? "המציאות המדומה תהיה תחליף שמאוד תאהבו לחוויית הביחד", אומרים בפייסבוק. הם צודקים. פייסבוק לא מרוויחה כשאנחנו הולכים למדורה עם החבר'ה. היא מרוויחה כשאנחנו נשארים בבית ומישהו מספר לנו מה קורה במדורה שאליה לא הגענו. פייסבוק משקיעה המון בלהוציא אותנו מחוויית הביחד האותנטית לחוויית הביחד הסינתטית, התחליפית, שהיא ממציאה. החוויה המסחרית שהיא מספקת צריכה להתחרות בדבר האמיתי. גדודי הפסיכולוגים המניאקים שעובדים בפייסבוק מתאימים את החווייה למבנה האישיות הספציפי של כל אחד מאיתנו. בפייסבוק קוראים לזה "הניוזפיד". אני קורא לזה "סם מותאם אישית". לא מעט אנשים כבר מעדיפים לקבל את מנת הביחד שלהם לבד מול מסך. האם מה שאנחנו צריכים עכשיו זה סם עוד יותר חזק? 

נחזור רגע לאריק הופר. בעיניו, ההשתייכות לקבוצה נותנת לאדם המון כוח. בספרו "המאמין האמיתי", שנחשב ליצירת מופת, הוא הסביר שאנשים שהשתייכו לקבוצה מגובשת הצליחו להתמודד טוב יותר עם מצבים קיצוניים. הוא עסק לא מעט בישראל וביהודים, וטען שמי ששרדו במחנות הריכוז הנאצים היו אלה שהשתייכו לקבוצות -  קומוניסטים למשל. היהודים, שהופרדו מקהילותיהם, היו חסרי הגנה יותר מכולם.

זה לא שאין לנו קבוצה. המכנה המשותף לקבוצה שלנו היא שאנחנו איש איש לעצמו. אנחנו שייכים לקבוצת המשקרים לעצמם שיש להם קבוצה. ואנחנו לא מפסיקים להגיד את זה, בקול רם.